ISSN: 3078-8277
ISSN: 3078-8277
אוויר וביטחון הוא כתב־עת אקדמי רב־תחומי של מרכז אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגיית אוויר
וחלל באוניברסיטת תל אביב. כתב העת משמש במה מחקרית ייחודית לדיון בסוגיות אוויר, חלל
וביטחון ומעודד את פרסומם של מאמרי מחקר המציגים נקודות מבט אנליטיות ביקורתיות וחדשניות, בייחוד לאור התפתחויות עכשוויות
בתחומים כגון טכנולוגיה, אסטרטגיה, גאופוליטיקה, צבא ומדיניות.
תקציר
מאמר זה בוחן את השינוי התפיסתי הנדרש בהתייחס לחלקו של חיל האוויר
בהגנת גבולות יבשתיים, לאור הלקחים שנלמדו ממתקפת ה-7 באוקטובר 2023. המחקר מנתח
כיצד אירועים אלו חשפו פערים משמעותיים בתפקידו של הכוח האווירי בהתמודדות עם
פלישות קרקעיות נרחבות, וזאת באמצעות גישה מחקרית המשלבת ניתוח השוואתי של מקרי
בוחן יחד עם בחינה אנאליטית תורתית-תפיסתית. המחקר חושף כי התפיסה הקיימת, המבוססת
על הפרדה בין משימות הגנה להתקפה ועל הישענות-יתר על מודיעין ומנגנוני הגנה נייחים,
התבררה כבלתי מספקת אל מול איומים פתאומיים ורב-זירתיים. הממצאים מצביעים על צורך
חיוני לשינוי בתפיסת חיל האוויר מגורם מסייע לגורם מוביל, המספק מענה הגנתי מקיף
בגבולות, בפרט בתרחישים של פלישה המונית ומתואמת לאזורי גבול מיושבים. המחקר מציע
מסגרת תפיסתית חדשה, המיועדת במיוחד להתמודדות עם התקפות מתואמות
רחבות-היקף, ולצורך כך משלבת יכולות קבלת תמונת מצב זמן אמת, קטלניות
ומהירות, ותיאום מבצעי משופר בין כוחות קרקעיים ואוויריים. מסקנות המחקר מדגישות
את חשיבותו של השינוי התפיסתי המוצע: מעבר מדוקטרינת הגנת גבולות תגובתית
(ריאקטיבית) לדוקטרינה יוזמת (פרואקטיבית), מקיפה, מבוססת כוחות אוויריים וכזו המבחינה
בין פעולות ביטחון שוטף לבין מענה למתקפות מתואמות בעלות אופי צבאי.
תקציר
מזה כעשרים שנה שבניין
הכוח של צה"ל מבוסס איומים ותרחישים (Threat
Based Planning), מאז שפחת האיום של
פלישת צבאות מדינתיים לישראל וגבר האיום מצד הציר בהובלת איראן, ובכללו חזבאללה
וחמאס. בעקבות מלחמת חרבות ברזל נוצר במזרח התיכון מצב אסטרטגי חדש. מצד אחד נחלשו
מאוד האיומים העיקריים שמולם תוכנן חלק משמעותי מבניין הכוח הישראלי, ומצד שני
הופעתם של שחקנים חדשים וסיכון ליציבות של משטרים עלולים לטרוף את הקלפים וליצור
איומים חדשים. עם קריסת ברית המועצות ניצבו בוני הכוח בארצות הברית מול מצב
אסטרטגי דומה, ובחרו בבניין כוח שבעיקרו מבוסס יכולות (Capabilities Based Planning),
כמענה לאי-ודאות לגבי תרחישים עתידיים. המאמר מציע לבחון מחדש את הגישה לבניין
הכוח בישראל כך שישולב בניין כוח מבוסס יכולות במשימות גנריות, לצד שימוש בתרחישים
ספציפיים כאמות מידה לנכונות ההחלטות בבניין הכוח.
תקציר
אירועי
'האביב הערבי' והמשברים הפנימיים במצרים בין השנים 2013-2011 פגעו במעמדה של מצרים
בזירה הבינלאומית והשפיעו על יציבותה הפנימית. מאז שנת 2014 עומדת המדינה בפני
אתגרים אסטרטגיים מורכבים שכוללים משברים חברתיים וכלכליים, לחצים אזוריים, ירידה במעמדה
כמובילת העולם הערבי, התרחבות מלחמות אזרחים בקרבת גבולה והתגברות איומי הפנים מצד
ארגוני טרור המאיימים על יציבותה. בשל כך הותאמו והשתנו האינטרסים של המדינה, על
מנת להבטיח את הישרדות השלטון ואת חיזוקה של מצרים. במאמר זה אנו שואלים כיצד
משתקפת מציאות זאת בחיל האוויר המצרי. לשם כך אנו בוחנים את שלושת המישורים העיקריים
שבהם פועל חיל האוויר בעשור האחרון: השתתפות בקואליציות אזוריות ובינלאומיות,
לחימה בטרור ובניין כוח למטרות שונות. לטענתנו חיל האוויר המצרי מהווה נדבך מרכזי
בכוחות המזוינים, לשם קידום אותם אינטרסים. מסקנתנו העיקרית היא כי חיל האוויר
המצרי כיום אינו רק מרכיב אווירי בתוך כוח צבאי אלא משמש גם ליצוא ולביצור כוחה של
מצרים מבחינה פנימית ואזורית כאחת. המקרה המצרי מדגיש את המתרחש במדינות רבות במאה
ה-21, שבהן כוח אווירי אינו רק כלי צבאי אלא גם כלי אסטרטגי לקידום מדיניות. אנו
מבקשים להצביע על תופעה זו במחקר הנוגע בשילוב שבין צבא, חברה ואינטרסים אזוריים
ובינלאומיים.
תקציר
מאמר זה מציג
טקסונומיה דינמית - המשגה ומסגרת אנליטית – לצורך ניתוח שותפויות אסטרטגיות במזרח
התיכון, ומאתגר את הנטייה הרווחת להתייחס אליהן כאל קטגוריה אחת גנרית. הוא מבחין
בין שתי צורות ביניים של שותפויות אסטרטגיות: עסקתיות-יתר (Hyper-Transactionalism) וברית-למחצה (semi-alliance),
ומסווג את השותפויות האסטרטגיות על פי שני ממדים אנליטיים: נוכחותה או היעדרה של
כוונה אסטרטגית, והיעוד התפקודי העיקרי שלהן: כלכלי או ביטחוני. ממצא מרכזי של
המחקר הוא הבולטות הגוברת של תחומי האוויר והחלל במסגרת שותפויות אסטרטגיות במזרח
התיכון וצפון אפריקה. תחומים אלה משמשים וקטורים מרכזיים שבאמצעותם מעצמות גלובליות
מפעילות השפעה א-סימטרית, ובה בעת מאפשרים למדינות אזוריות לעקוף מגבלות
טכנולוגיות ולהאיץ את גישתן ליכולות מתקדמות כגון כלי טיס בלתי מאוישים, מערכות
לוויין וטכנולוגיות חימוש מונחה מדויק. בהתבסס על מקרי בוחן של שותפויות אסטרטגיות
של רוסיה וסין באזור, המאמר מדגים כי שיתוף הפעולה בתחומי האוויר והחלל משמש
כמכפיל כוח אסטרטגי עבור מדינות האזור. הטקסונומיה המוצעת מספקת לחוקרים ולקובעי
מדיניות מסגרת אנליטית מעמיקה ומבחינה לטובת הערכת אופיין, עומקן, עמידותן
ופוטנציאל ההתפתחות של השותפויות המתגבשות באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה.
תקציר
אופן ההפעלה של חיל האוויר במלחמת חרבות ברזל בעזה חרג מתפיסת צה"ל להפעלת כוח אווירי, אשר מאז מלחמת לבנון השנייה (2006) התמקדה בעיקר בהפעלתו לצורך שחיקה נרחבת של יכולות צבאיות של האויב, לצד סיוע למהלך קרקעי. בלחימה בעזה עסק חיל האוויר הישראלי בעיקר בסיוע לכוחות היבשה, ומספר המטרות שהותקפו היה גדול יותר מאשר בכל אחת ממלחמות ישראל עד כה. מאמר זה מנסה לרדת לשורשים של פער זה ולברר מה ניתן ללמוד מההפעלה עצמה לגבי התפיסה המתאימה להפעלת חילות אוויר בכלל, וחיל האוויר הישראלי בפרט, במלחמות בעתיד.
הניתוח מצביע על כך שאופן הפעולה היה שונה מהתפיסה בעיקר עקב מטרות המלחמה, הסביבה האזרחית שבה פעל האויב מעל ומתחת לפני קרקע וגישת השילוביות בין כוחות אוויר ויבשה, שהתפתחה בשנים האחרונות. בהמשך לכך מוצע להפריד בין לקחים שישמשו להפעלת כוח אווירי בסביבה אורבנית לבין לקחים לתפיסת ההפעלה של חיל האוויר הישראלי. בעניין ההפעלה בסביבה אורבנית נעשה שימוש במתודולוגיה השוואתית של מלחמת חרבות ברזל עם הלחימה כנגד דאע"ש במוצול ובא-רקה, תוך הצבעה על היקף התקיפות הגדול שנדרש לשם סיוע לכוחות היבשה, מגבלות הכוח האווירי בגרימת נזק פיזי לכוחות אויב והנזק הצפוי לאוכלוסייה אזרחית. באשר לתפיסת ההפעלה של חיל האוויר, עליה לתת מענה למגוון זירות השונות מאוד מהזירה הפלסטינית במטרות המלחמה ובמאפייני הסביבה האופרטיבית. בזירות אלה חיל האוויר יהיה עיקר הכוח הצבאי שיופעל, והמענה שיידרש בהן נשען על עקרונות מתפיסות ההפעלה הקודמות ומצריך אמצעים והיערכות שונים מאוד מאלה שנדרשו בלחימה ברצועת עזה.
תקציר
מאמר זה בוחן את הסיוע האווירי ההתקפי שהעניק חיל האוויר הישראלי באמצעות מטוסי קרב לכוחות היבשה המתמרנים בעזה במלחמת חרבות ברזל. לאחר סקירה קצרה של תולדות שיתוף הפעולה אוויר-יבשה ופירוט ההתפתחויות בתחום הסיוע האווירי ההתקפי בעשור שלפני המלחמה, עולה טענה כי הסיוע האווירי ההתקפי באמצעות מטוסי קרב במלחמה זו היה חריג לחיוב ביחס להיסטוריה הצבאית הישראלית. בין הסיבות לכך ניתן למנות את תהליכי בניין הכוח והאימונים לפני המלחמה, שינויים תהליכיים שנעשו תוך כדי המלחמה, הקצאת חימושים רחבה על ידי המטכ"ל ומספר גורמים הייחודיים לתנאי הלחימה בעזה. ייתכן כי אופי הסיוע במלחמה זו הוא גם תוצר של שינוי תרבותי בחיל האוויר, שביטויו הוא מדידת ההצלחה של פעילות החיל דרך הצלחת הכוח המתמרן. בהמשך מובאת השוואה בין המלחמה הנוכחית למלחמת לבנון השנייה (2006), מבצע עופרת יצוקה (2009-2008) ומבצע צוק איתן (2014), ובסיום מוצגות תובנות לגבי סיוע אווירי התקפי במלחמה עתידית בלבנון.
תקציר
מסוקי קרב מתאימים למספר רב של תרחישים הגנתיים והתקפיים. לכאורה נראה שהם הוכיחו את נחיצותם במידה מסוימת במלחמות שהתרחשו בעולם בשני העשורים האחרונים, בהן מלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמת חרבות ברזל. עם זאת, המגבלות הקיימות בהפעלת מסוקי קרב בשילוב התקדמות טכנולוגית שמספקת מגוון פתרונות לצרכים מבצעיים בשדה הקרב המודרני שינו את תמהיל המענה שניתן לצרכים מבצעיים. לצד מסוק הקרב, תמהיל זה כולל את השימוש בכלים מאוישים מרחוק למשימות תקיפת מטרות ניידות ואמנעה, כלים מרחפים צמודים לכוחות יבשה למשימות איסוף אווירי ותקיפה מדויקת ואמצעים נוספים כגון חימוש מונחה. כחלק מהעיסוק של צבאות מודרניים בשאלת ההצטיידות בכלי מלחמה עתירי טכנולוגיה והצורך לאזן בין מגוון הכלים הזמינים להשגת מטרות המלחמה בכלל, מאמר זה מתמקד בשיקולי העלות-תועלת של מסוק הקרב אל מול החלופות הזמינות לו, כמקרה מייצג לדיון בשאלה זו. המאמר סוקר את השתלבות מסוק הקרב בלוחמה המודרנית, מנתח את מאפייניו ויכולותיו ודן במשמעויות המרכזיות שעולות מהעיסוק בשאלה, לרבות עלות בעלות כוללת, הפגיעות היחסית והחלופות המתפתחות למסוק הקרב כיום.
תקציר
מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 כללה את שילובם של מצנחי רחיפה ממונעים כמרכיב טקטי של הסתערות אווירית לשטח ישראל באמצעות ריחוף מעל למכשול הקרקעי בקו הגבול, שהעצים את הישגי המתקפה. חרף עליונותה האווירית של ישראל, ההסתערות האווירית המוצלחת של חמאס חשפה חולשה במערך ההגנה המתקדם של ישראל. מאמר זה דן באיום הסער האווירי על ישראל – צניחה ודאייה – במטרה לבחון את פוטנציאל האיום ולבדוק באיזו מידה ערוכה ישראל להתמודדות עימו. הטענה במאמר היא שחיל האוויר הישראלי לא הכיר באפשרות שפשיטת סער אווירית היא איום ממשי, ולכן לא היה ערוך להתמודדות עימה ב-7 באוקטובר. על מנת לבסס טענה זו מוסברת התפתחות מצנחי הרחיפה הממונעים של חמאס כאסטרטגיה של רדוקציה טכנולוגית, שפותחה על מנת להקשות על מערכות ההגנה האווירית של ישראל למצות את יתרונן בעת ביצוע המתקפה. בהמשך נסקרת התפתחות הפלטפורמות להטסת לוחמים, תוך התמקדות במצנחי רחיפה ממונעים ובמאפיינים שמאפשרים להם לממש את התכלית של הסתערות אווירית. לאחר מכן מובא דיון בהיבטים שהופכים את ישראל לפגיעה במיוחד לאיום, במידת מוכנותה ובמשמעויות הנרחבות יותר לביטחון הבינלאומי, ולסיכום הצעות להתמודדות עם תופעת איום הסער בצניחה.
תקציר
בשלושים השנים האחרונות אנו עדים להתפתחותן
המואצת של פלטפורמות דיגיטליות גלובליות בהשקעות עתק של חברות מסחריות, החודרות
לכל פן בחיינו. באופן דומה למתרחש בעולם האזרחי ניתן להשתמש בפלטפורמות הדיגיטליות
הגלובליות גם בממד הצבאי, ובמקרה כזה נכנה את התוצר המותאם לשדה הקרב אמל"ח
דיגיטלי. אמל"ח זה הוא ברובו הפלטפורמה האזרחית עם התאמות תוכנה וייעוד
לממד הצבאי בתחומים כמו ניווט, מודיעין, תקשורת, חישה והתרעה, מלחמות תודעה
ומתקפות וירטואליות. השילוב של טכנולוגיה שבחזית הידע, שעליה מבוססות האפליקציות הדיגיטליות
הצבאיות, עם הפשטות והעלות המזערית של הסבתן מהשדה האזרחי לצבאי עומד ביסוד הפוטנציאל
שלהן להשפעה מערכתית על שדה הקרב.
התאוריה של חדשנות משבשת של קלייטון כריסטנסן (Christensen,
1997) והתאמתה לשדה הצבאי על ידי גאוטם מוקונדה (Mukunda,
2010) ומקרי הבוחן של מלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמת
חרבות ברזל בין ישראל לבין חמאס בעזה – הם המסייעים לנו לבחון את אופן כניסתו של האמל"ח
הדיגיטלי לשדה הקרב המודרני ואת פוטנציאל ההשפעה שלו על שדה הקרב ועל המאזן
הגלובלי של העוצמה הצבאית. אנחנו מצביעים על כך שלאמל"ח הדיגיטלי יש סיכוי
להוות חדשנות משבשת בשדה הקרב הצבאי; שבסבירות גבוהה הראשונים שיפתחו אותו וישתמשו
בו בשדה הקרב באופן טרנספורמטיבי יהיו ארגונים דלי אמצעים, ולא ממסדים ביטחוניים-צבאיים
גדולים ועליונים טכנולוגית; וכן שבשל שילוב של שתי המגמות הללו יש לאמל"ח
הדיגיטלי פוטנציאל להוביל לשינוי מסוים במאזן העוצמה העולמי בין מעצמות צבאיות
טכנולוגיות לארגוני טרור ומדינות קטנות, לפחות במספר ממדים של שדה הקרב המודרני.