|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
תקציר
אופן ההפעלה של חיל האוויר במלחמת חרבות ברזל בעזה חרג מתפיסת צה"ל להפעלת כוח אווירי, אשר מאז מלחמת לבנון השנייה (2006) התמקדה בעיקר בהפעלתו לצורך שחיקה נרחבת של יכולות צבאיות של האויב, לצד סיוע למהלך קרקעי. בלחימה בעזה עסק חיל האוויר הישראלי בעיקר בסיוע לכוחות היבשה, ומספר המטרות שהותקפו היה גדול יותר מאשר בכל אחת ממלחמות ישראל עד כה. מאמר זה מנסה לרדת לשורשים של פער זה ולברר מה ניתן ללמוד מההפעלה עצמה לגבי התפיסה המתאימה להפעלת חילות אוויר בכלל, וחיל האוויר הישראלי בפרט, במלחמות בעתיד.
הניתוח מצביע על כך שאופן הפעולה היה שונה מהתפיסה בעיקר עקב מטרות המלחמה, הסביבה האזרחית שבה פעל האויב מעל ומתחת לפני קרקע וגישת השילוביות בין כוחות אוויר ויבשה, שהתפתחה בשנים האחרונות. בהמשך לכך מוצע להפריד בין לקחים שישמשו להפעלת כוח אווירי בסביבה אורבנית לבין לקחים לתפיסת ההפעלה של חיל האוויר הישראלי. בעניין ההפעלה בסביבה אורבנית נעשה שימוש במתודולוגיה השוואתית של מלחמת חרבות ברזל עם הלחימה כנגד דאע"ש במוצול ובא-רקה, תוך הצבעה על היקף התקיפות הגדול שנדרש לשם סיוע לכוחות היבשה, מגבלות הכוח האווירי בגרימת נזק פיזי לכוחות אויב והנזק הצפוי לאוכלוסייה אזרחית. באשר לתפיסת ההפעלה של חיל האוויר, עליה לתת מענה למגוון זירות השונות מאוד מהזירה הפלסטינית במטרות המלחמה ובמאפייני הסביבה האופרטיבית. בזירות אלה חיל האוויר יהיה עיקר הכוח הצבאי שיופעל, והמענה שיידרש בהן נשען על עקרונות מתפיסות ההפעלה הקודמות ומצריך אמצעים והיערכות שונים מאוד מאלה שנדרשו בלחימה ברצועת עזה.
מבוא
טרם המלחמה, התפיסה להפעלת חיל האוויר ראתה בו כלי מרכזי להפעלת אש לצרכים אופרטיביים ואסטרטגיים, ובתוך כך לפגיעה נרחבת, קשה ומהירה בתשתיות האויב וביכולותיו ההתקפיות. סיוע לכוחות היבשה היה אחד מתפקידי חיל האוויר והוא נועד לתמוך בתמרון הקרקעי. עם זאת, בלחימה ברצועת עזה הפך התפקיד ההתקפי העיקרי של חיל האוויר הפך תוך זמן קצר לסיוע למהלך הקרקעי בסביבה אורבנית. חיל האוויר הפך בלחימה בעזה ל"אוויריית יבשה" במובן שהוא הופעל מתוך נקודת המבט של צורכי המהלך הקרקעי.
ראשית, המאמר דן בסיבות לפער בין תפיסת ההפעלה בחיל האוויר ובצה"ל עד הלחימה לבין אופן הפעלת חיל האוויר בפועל. כבסיס לדיון מובאת סקירה של התפתחות התפיסות בדבר הפעלת כוח אווירי ישראלי במלחמה, בדגש על שני העשורים האחרונים. סקירה זו נשענת על מסד מחקרי נרחב, שחלקו תאורטי וחלקו היסטורי. בהמשך מנותחת הפעלת הכוח האווירי בזירה הפלסטינית, אשר הפכה לזירת מבצעים עבור חיל האוויר רק בעשרים השנים האחרונות ולזירה משמעותית בעיקר בעשור האחרון, עם התבססות הכוח המדיני והצבאי של חמאס בעזה. הדיון מתמקד במאפיינים הייחודיים של הלחימה ברצועת עזה ביחס למלחמות קודמות ובאופן הפעלת הכוח האווירי שהתפתח תוך כדי לחימה, בעיקר הפעלתו כאוויריית יבשה בסביבה אורבנית.
בהמשך המאמר דיון במה שניתן ללמוד (או לא) מאופן הפעולה בעזה, בשני רבדים: האחד, לקחים שישמשו ללחימה בסביבה אורבנית, שהיא מקרה ייחודי עבור חיל האוויר הישראלי ואין בניסיון ההיסטורי שלו מקרי בוחן מסוג זה. לכן נבחרה גישה השוואתית למקרה בוחן של מלחמת הקואליציה נגד דאע"ש בעשור הקודם, שבמסגרתה הופעל כוח אווירי כסיוע למהלך קרקעי, בפרט בערים מוצול וא-רקה. ניתוח המאפיינים האופרטיביים הדומים והשונים בין הלחימה נגד דאע"ש והלחימה נגד חמאס מאפשר להציב את התובנות מהלחימה ברצועת עזה במסגרת רחבה יותר. הרובד השני הוא לקחים לתפיסת ההפעלה של חיל האוויר תוך התייחסות לזירות שאינן הזירה הפלסטינית. הדיון נשען על בחינת ההבדלים בין מאפייני הזירות ועל התבוננות חוזרת בתפיסת ההפעלה מהתקופה שקדמה למלחמת חרבות ברזל.
תמורות בתפקידו של חיל האוויר הישראלי במלחמה
לאורך מחצית שנות קיומה של מדינת ישראל היא התמודדה צבאית בעיקר עם מדינות ערב סביבה, והעדיפות הגבוהה ניתנה למענה לאיום של מתקפה משולבת מצד מדינות ערב על ישראל ("מקרה הכול"), ולא ל"ביטחון שוטף" (פרייליך, 2019, עמ' 36). על פי תפיסת הביטחון הישראלית נדרשה המדינה לניצחון ברור בכל מלחמה על מנת להסיר את האיום המיידי, לבסס הרתעה ולהרחיק את המלחמה הבאה, ונדרש להשיג את הניצחון במהירות כדי לצמצם את הנזקים של מלחמה ממושכת (איזנקוט וסיבוני, 2019; בן-גוריון, 1981; דקל ועינב, 2017).
בעשורים הראשונים לאחר קום המדינה התבססה התפיסה הצבאית על ניצחון באמצעות תמרון של כוחות היבשה לשטח האויב כדי להסיר את האיום המיידי, להתגבר על היעדר עומק אסטרטגי לישראל ולהשיג הכרעה. אי-היכולת לשאת בעלויות של צבא סדיר גדול גררה צורך להישען על כוח סדיר קטן יחסית, ולצידו כוח מילואים גדול שיהיה עיקר הכוח המתמרן. לחיל האוויר היו מספר תפקידים חשובים בדוקטרינה זו: הגנה על העורף מתקיפות אוויריות, ובתוך כך הגנה על הכוחות והצירים בתהליך הגיוס של כוחות המילואים וסיוע לכוחות היבשה בקרב. לדברי דוד בן-גוריון ב 1950 :
חיל האוויר לא יוכל לנהל מלחמה לבדו. הוא לא יוכל לנצח לבדו, אבל נדמה לי שבלי חיל אוויר יעיל אין לנו סיכוי לנצח, אם כי המנצח יהיה חיל היבשה. אבל לא יהיה סיכוי לחיל היבשה לנצח בלי חיל אוויר יעיל, וביחוד בלי חיל אוויר יעיל ברגע הראשון שתפרוץ המלחמה (ברון, 2022, עמ' 37).
על כן השקיעה ישראל בחיל האוויר כמחצית מתקציב הביטחון כבר בשנותיה הראשונות (בן-גוריון, 1981). תפיסת ההכרעה ביבשה באמצעות תמרון לתוך שטח האויב מומשה במלחמות ב-1956 וב-1967, ולאחר שלב של מגננה גם ב-1973. חיל האוויר הופעל בהצלחה במשימת ההגנה מפני איום אווירי, ובכלל זה גם הגנה התקפית על ידי תקיפת חילות האוויר של האויב, ובאופן מוצלח פחות במשימת הסיוע לכוחות היבשה (שלח והלר, 2022, עמ' 16 9).
עד סוף המאה ה-20 המשיך חיל האוויר להתפתח ולשכלל את יכולותיו, אולם התפיסה הבסיסית נותרה בעינה: הכרעה במלחמה תושג ביבשה, וחיל האוויר נדרש לסייע בהגנה בתווך האווירי ובקרב היבשה. תפקידו של חיל האוויר בקרב היבשה התרחב הרבה מעבר למתן סיוע קרוב, וכלל תקיפה שיטתית של מערכי אויב: תקיפת ביצורים, מפקדות, ארטילריה ואמנעת כוחות (פינקל, 2022, עמ' 185-179). בהמשך קיבל הכוח האווירי תפקיד מרכזי בבלימת מתקפת אויב יבשתית עתידית במסגרת "הפרויקט המרכזי" (בן, 2022). תפיסה זו דומה לתפיסת AirLand Battle שגובשה באותן שנים בארצות הברית לשם בלימת מתקפה של ברית ורשה על מערב אירופה (FM 100-5, 1982). מיקוד התפיסה הישראלית ביבשה התאים לאיום החמור ביותר – פלישת צבאות היבשה של האויב. איום האש על עומק ישראל הוצב בעיקר על ידי מטוסים וקיבל מענה בהגנה אווירית מפני מטוסים ובהגנה התקפית נגד שדות תעופה. איום הארטילריה היה מוגבל ברובו למרחבים הקרובים לחזית.
במפנה המאה ה-21 התפתח שינוי תפיסתי בהפעלת כוח אווירי. כוח אווירי לא הצליח להכריע מלחמות באמצעות תקיפות קונוונציונליות גם כאשר הושקעו בהן משאבים רבים כמו במלחמת העולם השנייה או במלחמת וייטנאם. ואולם בסוף שנות ה-80 חלה התפתחות בתפיסה האמריקאית על רקע שינויים טכנולוגיים: חימוש מונחה מדויק, שרידות של מטוסים "חמקנים" ויכולת נרחבת להפצת מידע. ג'ון וורדן הציע גישה חדשה להפעלת כוח אווירי – זיהוי מדינת האויב כמערכת מורכבת ו"פירוק" שלה באמצעות תקיפה אווירית מדויקת, נרחבת וסימולטנית של מרכזי הכובד במערכת (Warden, 1995). גישת המבצעים מוכווני אפקטים (EBO) התפתחה מגישת וורדן והציעה תקיפות אוויריות סימולטניות לצורך השגת אפקטים על האויב ולא השמדת מטרות פר-סה (Deptula, 2001). גישה זו אפשרה, על פי חלק מהחוקרים, את הניצחון על סרביה באמצעות כוח אווירי בלבד ב-1999, ואת הניצחון על עיראק ב-1991 באמצעות תקיפות מהאוויר, ששיתקו את יכולות השליטה והלוגיסטיקה של צבא עיראק ואפשרו ניצחון בתמרון קרקעי קצר וחלק (לוטוואק, 2002, עמ' 240-236).
בתחילת המאה הנוכחית אימץ חיל האוויר הישראלי את גישת EBO כתפיסה להפעלת כוח אווירי, במקביל ללמידה בצה"ל על המהפכה בעניינים צבאיים (RMA) ולהתפתחות הגישה המערכתית במטכ"ל. אלה יחד הובילו לגיבוש תפיסת הפעלה חדשה לצה"ל (ברון, 2022, עמ' 125-121). הרעיון הבסיסי היה שימוש מדויק וסימולטני בכוח על מנת לפרק את "המערכת היריבה" במקום לשחוק את האויב. ניסיון לממש את התפיסה נעשה במלחמת לבנון השנייה ב-2006. לפני המלחמה גובשה תוכנית 'שוברת הקרח', שכיוונה להפעלת מנופים באמצעות תקיפות אוויריות לצד תמרון יבשתי מוגבל, על מנת ליצור מצב חדש בלבנון באמצעות התנאים להפסקת האש (ליש, 2016). ואולם התוכניות של צה"ל לתקוף תשתיות של מדינת לבנון בתחילת הלחימה לצד תקיפת מטרות חזבאללה לא אושרו על ידי הממשלה, וצה"ל פנה ללחימה ישירה נגד חזבאללה (גולן, 2022, עמ' 50-45). בלחימה זו פעל חיל האוויר מול חזבאללה בכלל האזורים שבהם נפרס בלבנון, בעוד כוחות היבשה פועלים באזורים סמוכי גבול לאורך רוב המלחמה.
שני לקחים מרכזיים שהופקו ממלחמת לבנון השנייה השפיעו על תפקידו של חיל האוויר ועל תפיסת הפעלתו. הלקח הראשון היה שתמרון יבשתי לא יכול להסיר את האיום של אש מעומק שטח האויב לעורף הישראלי, ולכן לא יכול לפתור בעיה מרכזית של המדינאים, ומצד שני הוא כרוך במחירים גבוהים: סיכון אסטרטגי שנובע מהתארכות המלחמה כתוצאה מכיבוש שטח, סיכון אסטרטגי שנובע מפגיעה צפויה באוכלוסייה וקושי פוליטי וחברתי לעמוד במחיר גבוה של נפגעים. עקב כך התחזק הצורך לפתח מענה אווירי, שיוכל להחליף את התמרון היבשתי ולספק מענה מותאם לצורכי המדינאים. הלקח השני היה שחיל האוויר לא יכול להסיר את האיום באופן שבו הופעל. גישת האפקטים פותחה למקרה של מלחמה מול מדינות ולא התאימה למלחמה נגד אויב לא-מדינתי כמו ארגון חזבאללה בלבנון, או מול חמאס. התברר שמול אלה חסרים מנופי השפעה, ובשל היותם מבוזרים ומורכבים מיחידות קטנות הפועלות בקרב האוכלוסייה בשטח אורבני, אין להם מרכזי כובד שניתן לפגוע בהם (נורקין, 2020). האופי הפרדוקסלי של האסטרטגיה, במונחים של לוטוואק (2002), הוביל ארגונים אלה לגבש תפיסה שמצמצמת את נקודות התורפה שלהם מול צבאות מערביים המפעילים כוח אווירי חזק, אותם צבאות שהיו אפקטיביים במלחמה מול מדינות (ברון וולנסי, 2010).
על רקע הניסיון שנצבר ובהסתמך על ההתפתחות הטכנולוגית גובשו בצה"ל בעשור האחרון תפיסות עדכניות, שבמסגרתן עודכן תפקיד חיל האוויר במלחמה. אסטרטגיית צה"ל קבעה שהכרעה במלחמה תושג דרך שחיקה בהיקף נרחב של יכולות אויב, בדגש על יכולותיו ההתקפיות. זו תוביל לאי-יכולתו לתקוף את ישראל ולהגן על עצמו באפקטיביות ותאפשר לישראל לכפות הסדרה מתוך עמדת כוח (אסטרטגיית צה"ל, 2015 , 2018). במובן מסוים גישה זו דומה לתאוריה של רוברט פייפ (Robert Pape), שטען כי מאה שנות הפעלת כוח אווירי מלמדות שהדרך האפקטיבית של אכיפה באמצעות כוח אווירי היא שחיקת יכולות צבאיות, הגורמת לאויב להכיר באי-יכולתו להמשיך להילחם (Pape, 1996). התפקיד של חיל האוויר במסגרת התפיסה הצה"לית הוא לתקוף מטרות רבות בספיקה גבוהה של 3,000 מטרות ביממה באופן סימולטני (בן ישי וזיתון, 2021), גם בעומק השטח שבו נמצא האויב ושאליו תמרון יבשתי לא יגיע. מהיקף תקיפות זה ניתן להבין שהתפיסה לא כיוונה לפגיעה במרכזי כובד ממוקדים כמו בגישת האפקטים, אלא בשחיקה של מרב היכולות הצבאיות של האויב (עמידרור, 2021). "תפיסת הניצחון" ממשיכה את אסטרטגיית צה"ל ומעמיקה בעיקר בצד התפעולי-מבצעי של המלחמה: היא עוסקת "לא רק בשאלה 'מה יכריע' […] אלא באופן עמוק יותר בשאלה 'איך נכריע'" (כוכבי, 2020, עמ' 8 [ההדגשות במקור]). הגישה התפעולית כוללת חשיפת האויב המסתתר ותקיפתו בקצב גבוה, תוך הישענות על מודיעין מדויק, יכולות טכנולוגיות מתקדמות, ביזור יכולות אלה לכוחות בשדה הקרב ושילוביות הדוקה בין הכוחות השונים.
תפיסת הניצחון רואה בכוח האווירי מרכיב מרכזי בהשגת ניצחון. תפקידו חורג ממשימות ההגנה וההשתלבות בקרב היבשה, שהיו בתפיסה הוותיקה בישראל. בדומה לגישת האפקטים, גם בתפיסת הניצחון הישגי הכוח האווירי בתקיפה מבססים כשלעצמם חלק ניכר מההישג הצבאי במלחמה. כדי למלא את תפקידו נדרש חיל האוויר להיות מפעל משוכלל לייצור תקיפות, המסוגל לתקוף בספיקה גבוהה את בנק המטרות: מפעל שמרכיביו כוללים החל מאתרי הרכבת חימוש בבסיסים, דרך סבבי חימוש מהירים למטוסים בלחימה ועד שליטה אפקטיבית בקצב גבוה וגמישות רבה בבחירת המטרות (נורקין, 2020).
חיל האוויר במלחמה ברצועת עזה
בזירה הפלסטינית התמונה שונה מזו שבזירות אחרות. לאורך שנים פעל צה"ל בזירה הפלסטינית בגישה של הכלה במסגרת פעולות הביטחון השוטף, למעט במבצע חומת מגן (2002). באותן שנים התגבר הטרור שהחל באינתיפאדה השנייה, ובקרב ההנהגה בישראל התגבשה ההכרה שההנהגה הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת הפכה לאויב, והיא אינה חלק מהפתרון למיגור הטרור אלא חלק מהבעיה. מטרת מבצע חומת מגן הייתה עיצוב מציאות ביטחונית אחרת באמצעות השתלטות זמנית על רוב השטחים שהיו באחריות הרשות הפלסטינית, תוך נטרול גורמי הטרור בהן ונטרול השפעת ההנהגה הפלסטינית (לסלוי, 2022, עמ' 208) – מטרה שלא הייתה רלוונטית להתמודדות עם מדינות ערב בתפיסת הביטחון של ישראל. מאז נמשכה פעילות הביטחון השוטף תוך המשך מבצעים חודרים מעת לעת לשם פגיעה בתשתיות טרור ("כיסוח הדשא"), אך ללא כוונה של עיצוב המציאות בפעולה צבאית. גם לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה ביכרה מדיניות ישראל 15 שנים של סבבי לחימה מוגבלת על פני מערכה להכרעת חמאס. תפקידו של חיל האוויר בזירה הפלסטינית כלל השתלבות באיסוף ובסיכולים ממוקדים בשגרה, ותקיפות במסגרת סבבי הלחימה המוגבלת ברצועת עזה.
בשבעה באוקטובר 2023 השתנה המצב מן היסוד בעקבות המתקפה הרצחנית של חמאס על מדינת ישראל. לאחר שנים רבות שבהן ממשלות ישראל קיבלו את שלטון חמאס בעזה, הוגדרה הפעם המטרה למוטט את שלטון חמאס ולהשמיד את יכולותיו הצבאיות, כלומר לחסל אותו אחת ולתמיד (כהן, 2023). זוהי מטרה תובענית במיוחד. תפיסת הביטחון של ישראל הכירה בעבר בחוסר היכולת להכריע את המדינות הסובבות אותה אחת ולתמיד. זו הייתה גם התפיסה כלפי חזבאללה בלבנון, ששאפה להישג צבאי שיאלץ אותו להסכים להפסקת המלחמה (נורקין, 2020) ויאפשר הסדרה עתידית (אסטרטגיית צה"ל, 2015). בשונה ממה שצה"ל נערך אליו בזירות אחרות, מטרת המלחמה ברצועת עזה קבעה שבסוף המלחמה יחדל שלטון חמאס להתקיים, וכמובן לא יהיה צד בהסדרה עתידית בעניין רצועת עזה.
מיטוט חמאס חייב הישג צבאי של פגיעה פיזית נרחבת בתשתיות ופגיעה ברבים מאנשי חמאס והג'האד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ). חיל האוויר תקף באופן נרחב מטרות ברצועת עזה במשך שלושת השבועות הראשונים ללחימה, אולם היה ברור מלכתחילה שאי אפשר להשיג את ההישג הצבאי הנדרש בתקיפה אווירית בלבד. פגיעה באנשי חמאס רבים המסתתרים בקרב אוכלוסייה אזרחית ובתשתיות תת-קרקעיות, שרבות מהן לא היו ידועות מראש, חייבה כניסה קרקעית וקרב שחיקה ממושך בית אחר בית, מנהרה אחר מנהרה.
לצד התפקיד החיוני של חיל האוויר בהגנה מפני רקטות, טילים וכלי טיס, תפקידו העיקרי בהתקפה חזר להיות השתלבות בקרב היבשה: תקיפת מטרות, איסוף אווירי ופינוי מוסק של נפגעים. התקיפות האוויריות במתאר לחימה כזה שונות מאוד מהתקיפות לשחיקת יכולות אויב. אין מדובר בתקיפה של בנק מטרות מוכרות ומתוכננות מראש, כפי שגרסו אסטרטגיית צה"ל ותפיסת הניצחון. תקיפות הסיוע למהלך הקרקעי מתאפיינות בכך שהמטרות "נוצרות" תוך כדי הקרב, והן משני סוגים עיקריים: תקיפות ריכוך לכתישת מערכי אויב לפני שכוחות היבשה נכנסים לתא שטח על מנת לצמצם את הסיכון והחיכוך, כך שכל כניסה לתא שטח חדש יוצרת צורך נוסף (בן ישי, 2023); ותקיפות סיוע קרוב בזמן אמת של מטרות שהכוחות מאתרים תוך כדי תנועתם ושהייתם בשטח (תקיפות "הבזק") (זיתון, 2024).
מה הוביל לשינוי התפיסתי בחיל האוויר ולהפעלתו בעזה ברציונל של אוויריית יבשה, אשר משימותיה נובעת בעיקר מצורכי היבשה? ראשית, תקיפות מהאוויר לא היו אפקטיביות לצורך פגיעה באנשי חמאס ובתשתיותיו בסביבה אורבנית ובתת-הקרקע בהיקף הנדרש למיטוט שלטון חמאס. שנית, הסיוע האווירי האינטנסיבי לכוחות היבשה הלם את תפיסת השילוביות שגובשה בצה"ל בשנים האחרונות. שלישית, הפעלת חיל האוויר הותאמה לצורך של כוחות היבשה שנכנסו לאזור מאוים בצפיפות, כפי שהסביר מפקד החיל: "פיתחנו כאן שיטת לחימה בה כל כוח יבשה שלנו פוגש אויב שעל הקרקע [כשהוא] עטוף בסיוע אווירי" (עכשיו 14, 2023). לבסוף, ייתכן שהגישה במטכ"ל, שגם הנחה על המהלך הקרקעי וגם הקצה את החימושים האוויריים למשימות, הובילה להקצאת תשומות גדולות של סיוע אווירי למהלך הקרקעי גם לנוכח האפשרות של התפתחות מלחמה אזורית.
אחת התוצאות של תפיסת הפעלה של כוח אווירי בעזה היא מספרן הגדול מאוד של מטרות ושל פצצות שהוטלו במהלך המלחמה. עד סוף 2023, במשך כשלושה חודשי לחימה הטיל חיל האוויר 29 אלף פצצות, רובן (כ-60 אחוזים) פצצות מונחות מדויקות (Ynet, 2023). זהו מספר גבוה מאוד ביחס למלחמות קודמות, בפרט בהתחשב בשטח הקטן מאוד של שדה הקרב ברצועת עזה לעומת השטחים שבהם נערכו מלחמות בעבר. לצורך השוואה, במלחמת לבנון הראשונה הטיל חיל האוויר כ-13 אלף פצצות, שמיעוטן היו מדויקות. במלחמת לבנון השנייה הוטלו כ-20 אלף פצצות, כרבע מהן היו מדויקות (ברון, 2022, עמ' 155). במלחמת יום הכיפורים, שבה נלחמה ישראל בקרבות קשים נגד שתי מדינות בעלות צבאות גדולים, הטיל חיל האוויר כ-40 אלף פצצות לא מדויקות. תקיפה בפצצות לא מדויקות מחייבת הטלת מספר פצצות למטרה, ומכאן מספר המטרות הגדול שנתקף בעזה מהאוויר – עד אמצע פברואר 2024 נתקפו מהאוויר כ-30 אלף מטרות בעזה (לעומת 7,000 במלחמת לבנון השנייה), רובן ממטוסי קרב (אמיר, 2024).
תקיפות מהאוויר אפקטיביות מאוד לצורך פגיעה במבנים, והן הובילו לפגיעה נרחבת בבניינים בעזה. יחד עם החשש מכניסת צה"ל הן היו כנראה גורם משמעותי בהתפנות רוב תושבי הרצועה מבתיהם עוד בטרם החל המהלך הקרקעי (מל"מ, 2023), אך ההישג הפיזי שנדרש – פגיעה ברבים מאנשי חמאס – הושג באופן איטי וחלקי. לאחר חצי שנה של לחימה נהרגו כשליש מכ-40 אלף אנשי חמאס וגא"פ (ארבלי, 2024), לא כולם בתקיפות מהאוויר. הפגיעה הנרחבת בתשתיות ובאנשים מקשה מאוד על יכולתו של חמאס להילחם, אך אינה מונעת את שיקומו לאחר המלחמה.
המלחמה נגד דאע"ש
בין הלחימה של ישראל נגד חמאס בעזה לבין הלחימה של הקואליציה נגד דאע"ש בערים מוצול וא-רקה בעשור הקודם יש קווי דמיון. ברובד האסטרטגי, גם המלחמה נגד דאע"ש הייתה נגד ישות שהחלה כארגון קיצוני לא-מדינתי ושמבחינה מעשית הפכה למדינה. מטרת המלחמה הוגדרה כהבסת הארגון (US Department of State, 2014), ובהמשך חיסולו המוחלט (Watson, 2017). ברובד האופרטיבי, גם הלחימה במוצול ובא-רקה נערכה בסביבה אורבנית צפופה. דאע"ש השתמש באוכלוסייה כבמגן אנושי, הפך בתי ספר ומסגדים לאתרים צבאיים, אנשיו הסתתרו ונעו במנהרות ופרסו ברחובות יריעות להסתרה מפני איסוף אווירי. הכוח האווירי הופעל ל"עיצוב שדה הקרב" על ידי תקיפת מטרות לפני כניסת הכוחות הקרקעיים, ובעיקר נתן סיוע בזמן אמת לכוחות שנכנסו לטהר את הערים, לצד הסיוע הארטילרי (McNerney et al., 2022; MSG, 2017).
המערכה על מוצול החלה כשנתיים לאחר התבססות דאע"ש בעיר ונמשכה תשעה חודשים, בין אוקטובר 2016 ליולי 2017. מוצול היא עיר גדולה, שטחה כמחצית משטח רצועת עזה ואוכלוסייתה מנתה כמיליון וחצי תושבים. רבים מהם ברחו מפני דאע"ש ובתחילת המערכה נמצאו בה כ-750 אלף תושבים (Airwars, 2018), וכן 5,000-3,000 אנשי דאע"ש (MSG, 2017, p. 5). המערכה על א-רקה התרחשה שלוש וחצי שנים לאחר שזו הפכה לבירת דאע"ש ונמשכה ארבעה חודשים, בין יוני לאוקטובר 2017. שטחה של א-רקה כ-10 אחוזים משטח רצועת עזה, אוכלוסייתה מונה כחצי מיליון תושבים ובתחילת המערכה נמצאו בה כ-100 אלף תושבים ו-5,000-3,000 אנשי דאע"ש (McNerney et al., 2022). במוצול ובא-רקה היו בתחילת המערכות פחות אזרחים מאשר בעזה, והם עזבו את הערים בהדרגה תוך כדי הלחימה. גודלו של כוח דאע"ש שמולו נלחמה הקואליציה בכל עיר היה כ-10 אחוזים ממספר אנשי חמאס וגא"פ ברצועת עזה.
במהלך המערכה שיגרו כוחות הקואליציה במוצול 29 אלף חימושים אוויריים וארטילריים (Oakford, 2017), מתוכם כמה אלפי פצצות, בהנחה שבשיא המערכה הוטלו בעיר כ-2,000 פצצות בחודש (Losey, 2017), נוסף על כ-6,000 פצצות שהוטלו במוצול בשנתיים שקדמו למערכה, לפי נתוני AFCENT (Pawlyk, 2016), בסך הכול הוטלו במוצול 15-10 אלף פצצות. בא-רקה תקפו כוחות הקואליציה עם יותר מ-21 אלף חימושים אוויריים וארטילריים רק במהלך המערכה, מתוכם כ-5,000 פצצות (Oakford, 2018). רוב התקיפות מהאוויר נעשו עם חימוש מדויק וראש קרב (רש"ק) קטן יחסית (Paveway-IV ו-54-GBU עם ביות לייזר/GPS ורש"ק במשקל 500lb, וכן 39-GBU במשקל 250lb). חלק גדול מהארטילריה של הקואליציה היה מדויק יחסית (GMLRS, Excalibur וערכות הנחיה לפגזים), לצד ארטילריה לא מדויקת כמו מרגמות (Airwars, 2018; Lambeth, 2021; McNerney et al., 2022; MSG, 2017). צפיפות ההפצצות בשטח האורבני של א-רקה ומוצול, 140-70 פצצות לקמ"ר, דומה לזו שברצועת עזה. ואולם מכיוון שהלחימה בא-רקה ובמוצול הייתה ממוקדת באזורים מסוימים, צפיפות ההפצצות בהם הייתה גבוהה במידה ניכרת. כמו כן, הרש"קים ששימשו בעזה היו גדולים יותר (עד lb2000).
רוב השטח שבו נערכה הלחימה נגד אנשי דאע"ש המתבצרים נהרס. לפי דוח של האו"ם, כ-70 אחוזים מהבניינים בא-רקה נפגעו או נהרסו והיא נעשתה בלתי ראויה למגורים, וכך גם כ-80 אחוזים מהבניינים באזור העתיק במערב מוצול. מספר האזרחים שנהרגו בשתי הערים נאמד בכ-12 אלף (10 אלפים במוצול ו-2,000 בא-רקה). תקיפות הקואליציה גרמו לכשליש מההרוגים האזרחים במוצול ולכשני שלישים בא-רקה, רבים מהם בבניינים שהתמוטטו בתקיפות (Airwars, 2018; George et al., 2017; McNerney et al., 2022; Oakford, 2017, 2018). יש הערכות גבוהות בהרבה בדבר מספר האזרחים ההרוגים, אפילו פי ארבעה (Cockburn, 2017). שיעור האזרחים שנהרגו בתקיפות אוויר וארטילריה בערים היה 1.5-0.5 אחוזים – דומה לשיעור האזרחים שנהרגו ברצועת עזה: נכון לאוגוסט 2024, מתוך 2.2 מיליון נהרגו כאחוז אחד מהאוכלוסייה האזרחית. זה ההפרש בין 40 אלף ההרוגים על פי משרד הבריאות בעזה (Picheta, 2024) ל-17 אלף ההרוגים מקרב אנשי חמאס וגא"פ לפי הערכות צה"ל (Fabian, 2024).
לקחים באשר להפעלת כוח אווירי בסביבה אורבנית צפופה
הלחימה הממושכת בסביבה אורבנית חייבה תפיסת הפעלת אש אווירית שונה מזו שצה"ל פיתח בעשור האחרון: במקום דגש על תקיפה אינטנסיבית של מטרות שמיקומן ומספרן ידוע (פחות או יותר) נדרשה הפעם תקיפה של מטרות רבות מאוד במסגרת סיוע לכוחות היבשה. זוהי תוצאה דומה ללקחים מהמערכות במוצול ובא-רקה, שם קצב התקיפות הנדרש גבר כאשר החל המהלך הקרקעי והמשיך להתגבר ככל שהכוחות הקרקעיים נתקלו באויב עיקש יותר.
רוב המטרות בלחימה בשטח האורבני נוצרות עם התקדמות הכוחות הקרקעיים, בהתאם לצרכים שהם מעלים בהיתקלם באויב. מכאן שמספר המטרות שנדרש לתקיפה ממשיך לעלות עם התקדמות הכוחות, וכל עוד המטרות הן תשתיות המאפשרות לכוח מגן להסתתר ולפעול – בניינים וחשד לתשתיות תת-קרקעיות – אין לו חסם מעשי. ככל שנמשכת הלחימה, הצורך בתקיפות ריכוך וסיוע גובר בהתאם להיקף הכוחות הפועלים ולמשך ההתקדמות. התרומה המעשית של התקיפות הרבות בריכוך ובסיוע ראויה לתחקור מסודר.
הלחימה בעזה, כמו גם זו שבמוצול ובא-רקה, מלמדת על הפער בין ההישג הפיזי של תקיפות אוויריות הפוגעות בבניינים לבין ההישג הפיזי של הפגיעה באנשי אויב. מספר הפצצות ומספר הבניינים שנפגעים גבוה בהרבה ממספר אנשי האויב שנפגעים. הכוח האווירי תורם לשרידות ולתנועה של הכוחות הקרקעיים, אולם גם אם הוא מרכיב חשוב בפגיעה הכוללת באנשי האויב, הוא עושה זאת במחיר גבוה.
תקיפה אווירית של אויב המשתמש באזרחים כבמגן אנושי ובתשתיות אזרחיות כבאתרים צבאיים מובילה, כמובן, לפגיעה נרחבת באזרחים ובתשתיות אזרחיות. עוצמת הפגיעה באזרחים גדולה יותר מאשר באויב, גם כאשר שיקולי צמצום פגיעה באזרחים (נזק אגבי, collateral damage) מובאים בחשבון, כפי שהיה גם בלחימה בעזה וגם בלחימה נגד דאע"ש. לפגיעה באזרחים יש גם מחיר מדיני גבוה של פגיעה בלגיטימציה להמשך הלחימה, כפי שקורה במערכה בעזה ובמלחמה באוקראינה (ראקוב ופיינברג, 2023).
הלחימה בסביבה אורבנית מלמדת על החשיבות הרבה של שילוביות בין כוח קרקעי לבין כוח אווירי. נדרשת תמונה משותפת לכלל הכוחות הפועלים בשטח ויכולת תכנון ושליטה מסונכרנים היטב בזמן אמת על מנת לאפשר את הפיכת הידע הנוצר אצל הכוח הקרקעי למטרות לתקיפה על ידי הכוח האווירי, וכדי לצמצם את הסיכון לתקיפות עמית עקב הטווחים הקצרים בין הכוחות לבין המטרות שהם מאתרים. מסקנה זו תואמת את תפיסת השילוביות בצה"ל (כוכבי, 2020), והיא בולטת גם בלקחים האמריקאיים מהלחימה בדאע"ש (MSG, 2017, pp. 10-19).
לקחים באשר לתפקידו של חיל האוויר במלחמה
הלחימה ברצועת עזה הציבה אתגר חדש בפני חיל האוויר, שנבע מהשילוב של שלושה מרכיבים: מטרת המלחמה שחייבה מהלך קרקעי ממושך, מאפייני זירת הלחימה בסביבה אורבנית והציפייה הגוברת לסיוע אווירי אינטנסיבי לכוחות היבשה הפועלים בשטח מאוים. בלחימה ברצועת עזה נדרשה תפיסת הפעלה שונה מזו שגובשה במשך יותר מעשור, המתמקדת בסיוע אוויר למהלך הקרקעי ולא במערכה באש מהאוויר.
ללחימה בעזה מאפיין ייחודי ביחס למלחמות ישראל עד כה: המטרה שהגדיר הדרג המדיני – מיטוט שלטון חמאס – הובילה לדרישה לא להפסיק להילחם "עד לניצחון המוחלט" (מזוז, 2024). במלחמות הקודמות (ובמסמך אסטרטגיית צה"ל) הוגדרו המטרות לסכל את האיום על ישראל, לפגוע ביכולות הצבאיות של האויב ולכפות הסדר מעמדת כוח, ולכן ניתן היה להסתפק בהישג צבאי של שחיקת יכולות האויב. במלחמה בעזה, גם אם יכולת ההיזק של חמאס לישראל נפגעה קשות בחודשים הראשונים ללחימה, מיטוטו מחייב הישג צבאי שאין יכולת מעשית להשיגו מהאוויר. בהיבט של תקיפה אווירית מדובר באויב "אינסופי" מבחינה מעשית, כפי שעולה מהיחס בין מספר הפצצות שהוטלו לבין מספר אנשי חמאס שנהרגו בהפצצות (גם מהלך קרקעי בסביבה אורבנית מתקשה להשיג זאת, כפי שניתן ללמוד מהיקף המאמץ – שש אוגדות פעלו מספר חודשים בשטח שאף אינו מגיע לכלל רצועת עזה, לעומת מחצית מכוח זה שנדרש לכיבוש סיני במלחמת ששת הימים, ופחות ממחצית מכוח זה שנדרש לכיבוש הגדה המערבית ורמת הגולן).
בזירות אחרות המצב שונה, ראשית בגלל מטרות המלחמה: לא נדרש בהן "ניצחון מוחלט" אלא כפיית הסדר על האויב שיביא לשקט לאורך זמן, ושנית בגלל ממדי הזירה: לא ניתן באופן מעשי לרדוף על הקרקע אחר כל אנשי חזבאללה עד לקצה לבנון, וודאי שלא ניתן לעשות זאת מול אויב במרחק של אלף ק"מ ויותר מישראל. לכן בזירות אחרות ההישג הנדרש מצה"ל שונה לחלוטין, וכך גם התפיסה המתאימה להפעלת הכוח האווירי. בזירות אלה ניתן להפעיל את חיל האוויר לצורך פגיעה משמעותית באויב ולשחיקת יכולותיו, בעיקר מול אויב מדינתי אך במידה רבה גם מול אויב לא-מדינתי. מרכיבי התפיסות הקודמות – נטרול האויב כמערכת ושחיקה יכולות צבאיות באמצעות תקיפה מהאוויר – חוזרים להיות רלוונטיים.
פרט למקרה המיוחד של הזירה הפלסטינית, בשאר הזירות יהיה לכוח האווירי תפקיד דומיננטי והוא לא יהיה רק כוח מסייע. זו אינה טענה שלסיוע חשיבות נמוכה, שכן הוא משימה חיונית וחשובה. זו גם לא טענה שאין צורך בתמרון קרקעי. בלחימה נגד חזבאללה יש בכוח האווירי פוטנציאל להישג צבאי ולהישג תודעתי שישפיע על היכולת לכפות הסדר לאחר המלחמה, ובלבד שהתמרון יצליח להשיג את הנדרש ממנו (שלח, 2021). ואולם בלבנון, ודאי בזירות רחוקות, מרכזי הכובד של קבלת ההחלטות ועיקר מערכי האש שבאמצעותם מציבים האויבים את איום הפגיעה בעומק ישראל נמצאים מעבר לטווח התמרון הקרקעי. התמרון גם אינו מבטיח פגיעה בהרבה אנשי חזבאללה – הוא יוכל לפגוע במי שיצא להילחם אך לא יפגע במי שייסוג צפונה, וסביר להניח שגם יתקשה מאוד מול מי שיבחר להסתתר בכפרים, באזורי סבך ובמנהרות. בכל מקרה, במסגרת תמרון קרקעי יש לכוח אווירי מקום חשוב בסיוע, ורבים מהלקחים הטקטיים, הארגוניים והטכנולוגיים מהלחימה בעזה רלוונטיים מאוד עבורו.
ההסתמכות על מערכה באש מהאוויר ספגה לאורך השנים ביקורת מגוונת. האויב השתנה גם ברובד הטקטי של התמודדות אפקטיבית עם תקיפה מהאוויר, על ידי הסתתרות, ביזור ושימוש באתרים תת-קרקעיים, וגם ברובד האסטרטגי, על ידי נכונות לספוג נזק רב, אימוץ דוקטרינה של אי-הפסד ושחיקת לגיטימציה. בשל כך נוצר קושי לתרגם את יכולת התקיפה הנרחבת והמדויקת של בנק מטרות להישג אסטרטגי במלחמה (ליש, 2011; פינקל, 2017). ביקורת זו עשויה להתעצם על רקע הניסיון מהלחימה ברצועת עזה, עקב הקושי של חיל האוויר להשיג הישגים מערכתיים בדרך שאינה סיוע לכוחות היבשה. אולם על אף הביקורת אין בנמצא כעת כלי התקפי מעשי אחר מלבד תקיפה אווירית, אשר יכול לפגוע באויב ולשחוק את עיקר האיומים על העורף של מדינת ישראל – גם אלה שנמצאים הרחק צפונה מגבול לבנון, ועל אחת כמה וכמה אלה שמופעלים מתימן, מעיראק, מעומק סוריה ומאיראן. בזירות אלה יש לכוח האווירי תפקיד מרכזי, אך השאלה כיצד עליו לפתח את יכולותיו חורגת מן הדיון הנוכחי.
סיכום
הלחימה בעזה היא הזדמנות ללמוד מהי התפיסה המתאימה להפעלת כוח אווירי, בפרט לנוכח הפער בין תפיסת ההפעלה בחיל האוויר ערב המלחמה לבין האופן שבו הוא הופעל. יש לקחים חשובים בדבר הפעלת כוח אווירי בסיוע לכוחות היבשה בסביבה אורבנית, אך נדרשת זהירות רבה בהפקת לקחים לגבי משימות הכוח האווירי בהקשרי לחימה אחרים, ובפרט לגבי הפרופורציה בין משימת הסיוע ליבשה לבין משימותיו הנגזרות מהיותו גורם מרכזי לפגיעה באויב וביכולותיו. משימות חיל האוויר בהקשרי לחימה מגוונים מצריכות מענה שונה מזה שנדרש בעזה, אשר נשען על עקרונות מתפיסות קודמות כמו גם על האמצעים הדרושים למימושם – תורות לחימה, כלי טיס, מערכות, מלאי חימוש, מבנה ארגוני ואימונים.
מקורות
איזנקוט, ג' וסיבוני, ג' (2019). קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל. מזכר 196, המכון למחקרי ביטחון לאומי. https://tinyurl.com/dyprvh3p
אמיר, נ' (2024, 19 בפברואר). חיל האוויר מסכם 4 וחצי חודשי לחימה – ומעביר מסר לחיזבאללה. מקור ראשון. https://tinyurl.com/ykpxzm7f
אסטרטגיית צה"ל (2015). צה"ל, לשכת הרמטכ"ל. https://tinyurl.com/mrxmsvnt
אסטרטגיית צה"ל (2018). צה"ל, לשכת הרמטכ"ל. https://tinyurl.com/r4jxwfea
ארבלי, פ' (2024, 7 באפריל). עשרות אלפי מטרות ואלפי מחבלים מחוסלים, נתוני המלחמה נחשפים. מעריב. https://tinyurl.com/mry466eb
בן, א' (2022, 21 ביולי).30 שנה אחרי "מלחמות המל"טים" בצמרת מערכת הביטחון, ישראל שברה שתיקה. הארץ. https://tinyurl.com/5bc8ycdy
בן-גוריון, ד' (1981). צבא ומדינה. מערכות, 280-279, 11-2. https://tinyurl.com/3bvws4cj
בן ישי, ר' (2023, 8 בדצמבר). המרוץ אחר נקודת השבירה בחאן יונס. Ynet. https://tinyurl.com/mv22tmxz
בן ישי, ר' וזיתון, י' (2021, 16 בפברואר). מהסלמה למלחמה: תרגיל פתע בצפון – והמסר לנסראללה. Ynet. https://tinyurl.com/47bh3mx2
ברון, א' (2022). מעליונות אווירית למהלומה רב-ממדית. מזכר 219, המכון למחקרי ביטחון לאומי. https://tinyurl.com/2svy2p92
ברון, א' וולנסי, כ' (2010). המהפכה בעניינים צבאיים של הציר הרדיקלי. מערכות, 432, 53-40. https://tinyurl.com/yhme58ny
גולן, ש' (2022). אש בלבנון 2006. מודן.
דקל, א' ועינב, ע' (2017). תפיסת ביטחון לאומי מעודכנת לישראל. מזכר מיוחד, המכון למחקרי ביטחון לאומי. https://tinyurl.com/mr43bwwp
זיתון, י' (2024, 19 בפברואר). 31 אלף הפצצות, 186 אלף שעות טיסה: הנתונים "חסרי התקדים" של חיל האוויר במלחמה. Ynet. https://tinyurl.com/ynncc5up
כהן, ג' (2023, 16 באוקטובר). מיטוט שלטון חמאס ופתרון לסוגיית החטופים: מסמך מטרות המלחמה נחשף. כאן 11. https://tinyurl.com/2s4yryx6
כוכבי, א' (2020). הקדמת הרמטכ"ל. בין הקטבים, 30-28, 10-7. https://tinyurl.com/2s3r8nss
לוטוואק, א' (2002). אסטרטגיה של מלחמה ושלום [תרגום: מ' גוגנהיימר]. מערכות.
ליש, ג' (2011). אלה לא המטרות. מערכות, 439, 59-56. https://tinyurl.com/2d4x22vh
ליש, ג' (2016). מלחמת לבנון השנייה והתקופה שקדמה לה. מערכות, 467-466, 41-37. https://tinyurl.com/2uxyfdtm
לסלוי, א' (2022). מבצע "חומת מגן": מהכלה להכרעה. משרד הביטחון – ההוצאה לאור. https://tinyurl.com/2pbrsrye
מזוז, א' (2024, 23 בינואר). נתניהו סופד: "דואב על חיילינו, לא נפסיק להילחם עד הניצחון". 14 עכשיו. https://tinyurl.com/7hzsy8ew
מל"מ (2023, 24 באוקטובר). מלחמת חרבות ברזל, תמונת מצב נכון ל-24 באוקטובר 2023. https://tinyurl.com/4nd8jf8n
נורקין, ע' (2020). מהלומה רב-ממדית בתפיסת הניצחון. בין הקטבים, 30-28, 239-229. https://tinyurl.com/ms86cf5y
עמידרור, י' (2021). המלחמה נגד חזבאללה בלבנון – לשם מה נילחם? בין הקטבים, 32-31, 39-31. https://tinyurl.com/3y8pn79d
עכשיו 14 (2023, 16 נובמבר). מפקד חיל האוויר: "הקשר בין טייס למפקד טנק – מעולם לא היה הדוק כל כך" [סרטון]. YouTube. https://tinyurl.com/42wpy8we
פינקל, מ' (2017). יעילות ונקודת השיא של ההצלחה. בין הקטבים, 12-11, 64-57. https://tinyurl.com/vn7enas8
פינקל, מ' (2022). מפקדת חיל האוויר. מודן.
פרייליך, ד' (2019). תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל [תרגום: א' אידן]. מודן.
ראקוב, ד' ופיינברג, ש' (2023). השפעתה הגוברת של האוכלוסייה האזרחית על שדה הקרב המודרני . מרכז אלרום, אוניברסיטת תל אביב. https://tinyurl.com/tx9hn5yt
שלח, ע' (2021, 12 באוגוסט). מי שיברח מהתמרון, לא ינצח. המכון למחקרי ביטחון לאומי. https://tinyurl.com/4dazprh7
שלח, ע' והלר, א' (2023). שילוביות או עצמאות? מרכז אלרום, אוניברסיטת תל אביב. https://tinyurl.com/4znv6dmw
Ynet (2023, 25 בדצמבר). פי 2 ממוסול וחלב: עוצמת ההפצצה בעזה מתבהרת | השוואת ההרס מהלוויין. https://tinyurl.com/3w5fhzyj
Airwars (2018). Death in the City: High levels of civilian harm in modern urban warfare.
https://tinyurl.com/3d5vhhkb
Cockburn, P. (2017, July 19). The Massacre of Mosul: 40,000 Feard Dead in Battle to take back city from ISIS as scale of civilian casualties revealed. Independent. https://tinyurl.com/ykz7m5a8
Deptula, D. (2001). Effects-Based operations: Change in the nature of warfare. Aerospace Education Foundation. https://tinyurl.com/2h9m2x3z
FM 100-5 : Operations, 1982 (1982). Department of the Army. https://tinyurl.com/54xt8x77
Fabian, E. (2024, August 15). IDF: Dozens of tunnels razed on Gaza-Egypt border, 17,000 terror operatives killed in war. Times of Israel. https://tinyurl.com/ycxr7hfm
George, S., Abdul-Zahra, Q., Michael, M., & Hinnant, L. (2017, December 21). Mosul is a graveyard: Final IS battle kills 9,000 civilians. AP. https://tinyurl.com/42624mwk
Lambeth, B. (2021). Airpower against the Islamic State. The Mitchell Forum. https://tinyurl.com/47sn2ym3
Losey, S. (2017, March 28). With 500 bombs a week, Mosul airstrikes mark 'the most kinetic' phase of ISIS air war so far. AirForceTimes. https://tinyurl.com/5n86jr6m
McNerney, J.M., Tarini, G., Rosenblatt, N., Sudkamp. K.M., Morre, P., Grise', M., Sacks, B., & Lewis, L. (2022, March 31). Understanding civilian harm in Raqqa and its implications for future conflicts. RAND. https://tinyurl.com/bdf3vzhs
MSG– Mosul Study Group. (2017). What the battle for Mosul teaches the force. US Army. https://tinyurl.com/2vp77v5b
Oakford, S. (2017, July 1). Mosul’s Capture sees ISIS Vanquished – But at a terrible cost. Airwars News. https://tinyurl.com/2yuenur5
Oakford, S. (2018, March 12). Raqqa: A city destroyed then forgotten. Airwars News. https://tinyurl.com/ye439vux
Pape, R. (1996). Bombing to Win. Cornell University Press.
Pawlyk, O. (2016, November 5).'Intense' US bombing in Mosul meant strike every 8 minutes. Militaty.com. https://tinyurl.com/4rsm52su
Picheta, R. (2024, August 16). More than 40,000 Palestinians have been killed in 10 months of war in Gaza, health ministry says. CNN. https://tinyurl.com/2h6b8j2a
US Department of State (2014, December 3). Daily press briefing. https://tinyurl.com/ur534zra
Warden, J. (1995, Spring). The enemy as a system. Airpower Journal, 9(1), 41-55. https://tinyurl.com/3skch7yf
Watson, K. (2017, May 28). Fight against ISIS has shifted to "annihilation tactics," Mattis says. CBS News. https://tinyurl.com/bdekckcn