|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
תקציר
בשלושים השנים האחרונות אנו עדים להתפתחותן המואצת של פלטפורמות דיגיטליות גלובליות בהשקעות עתק של חברות מסחריות, החודרות לכל פן בחיינו. באופן דומה למתרחש בעולם האזרחי ניתן להשתמש בפלטפורמות הדיגיטליות הגלובליות גם בממד הצבאי, ובמקרה כזה נכנה את התוצר המותאם לשדה הקרב אמל"ח דיגיטלי. אמל"ח זה הוא ברובו הפלטפורמה האזרחית עם התאמות תוכנה וייעוד לממד הצבאי בתחומים כמו ניווט, מודיעין, תקשורת, חישה והתרעה, מלחמות תודעה ומתקפות וירטואליות. השילוב של טכנולוגיה שבחזית הידע, שעליה מבוססות האפליקציות הדיגיטליות הצבאיות, עם הפשטות והעלות המזערית של הסבתן מהשדה האזרחי לצבאי עומד ביסוד הפוטנציאל שלהן להשפעה מערכתית על שדה הקרב.
התאוריה של חדשנות משבשת של קלייטון כריסטנסן (Christensen, 1997) והתאמתה לשדה הצבאי על ידי גאוטם מוקונדה (Mukunda, 2010) ומקרי הבוחן של מלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמת חרבות ברזל בין ישראל לבין חמאס בעזה – הם המסייעים לנו לבחון את אופן כניסתו של האמל"ח הדיגיטלי לשדה הקרב המודרני ואת פוטנציאל ההשפעה שלו על שדה הקרב ועל המאזן הגלובלי של העוצמה הצבאית. אנחנו מצביעים על כך שלאמל"ח הדיגיטלי יש סיכוי להוות חדשנות משבשת בשדה הקרב הצבאי; שבסבירות גבוהה הראשונים שיפתחו אותו וישתמשו בו בשדה הקרב באופן טרנספורמטיבי יהיו ארגונים דלי אמצעים, ולא ממסדים ביטחוניים-צבאיים גדולים ועליונים טכנולוגית; וכן שבשל שילוב של שתי המגמות הללו יש לאמל"ח הדיגיטלי פוטנציאל להוביל לשינוי מסוים במאזן העוצמה העולמי בין מעצמות צבאיות טכנולוגיות לארגוני טרור ומדינות קטנות, לפחות במספר ממדים של שדה הקרב המודרני.
מבוא
בשלושים השנים האחרונות אנו עדים להתפתחותן המואצת של פלטפורמות דיגיטליות גלובליות בהשקעות עתק של חברות מסחריות, החודרות לכל פן בחיינו: רשתות חברתיות שמאפשרות תקשורת מקצה העולם ועד קצהו, תפוצה של מידע ושל ידע, חיבוריות של אנשים וקהילות באופנים שלא היו מוכרים קודם לכן ועוד; שירותי חיפוש מידע כלליים וספציפיים חובקי עולם; קניות ותשלומים גלובליים ומקומיים; שירותי נסיעה, הסעדה ומלונאות; שירותי מפות, ניווט ותחבורה; שירותי אחסון מידע (בענן) ועוד כהנה וכהנה, והיד עוד נטויה: רק לפני כשנתיים יצאה לאוויר העולם הבינה המלאכותית היוצרת (Generative AI) לשימוש כלל האוכלוסייה – צ'אט GPT של חברת Open AI. אף שקשה לדמיין את היקף המהפכות שהיא ודומותיה עוד יחוללו, הרי כבר עתה ברור לכולנו שמדובר בטכנולוגיה בעלת השפעות חובקות עולם בכל מגזר ותחום.
באופן דומה למה שקורה בעולם האזרחי, ניתן להשתמש בפלטפורמות הדיגיטליות הגלובליות גם בממד הצבאי, ובמקרה כזה נכנה את התוצר המותאם לשדה הקרב אמל"ח דיגיטלי. אמל"ח זה הוא ברובו הפלטפורמה האזרחית עם התאמות תוכנה וייעוד לממד הצבאי בתחומים כמו ניווט, מודיעין, תקשורת, חישה והתרעה, מלחמות תודעה ומתקפות וירטואליות: ניווט של יחידות צבאיות בעת תנועה ליעד, או של טילים או כטב"מים לפגיעות מדויקות במטרות; תקשורת בין יחידות, תקשורת עם ובין אמל"ח וכן שליטה ובקרה על כלים בלתי מאוישים באמצעות רשתות תקשורת הפרוסות במרחב; שימוש במפות ברזולוציות גבוהות חינם לכל דורש, לצורכי מודיעין או ניווט ושיוט; שימוש ברכיבים של מערכות סלולריות או דומות להן ובאפליקציות קיימות לצורכי חישה; שימוש ברשתות חברתיות להפצת מסרים לאוכלוסייה או לתעמולה חיצונית, בנייה או חיזוק של נרטיב או השפעה על דעת קהל; שימוש בטכנולוגיות זמינות בממד הסייבר ובפרט ברשת האפלה לצורך תקיפת סייבר לסוגיה, ועוד.
לאמל"ח הדיגיטלי מספר מאפיינים ההופכים אותו לפוטנציאל מעניין להשפעה על שדה הקרב המודרני. הראשון הוא היותו בחזית הטכנולוגית העולמית (State of the art), משום שהוא מבוסס על פיתוח ושיפור קבועים של הפלטפורמות הדיגיטליות הגלובליות שבחזית הטכנולוגיה. השני הוא האמינות והזמינות של אמל"ח זה עקב הישענותו על הפלטפורמות הגלובליות שמשרתות אוכלוסיות ענק בכל רחבי העולם, ולכן צריכות להיות זמינות, אמינות וחסינות ביותר לתקלות ולהפרעות סביבתיות. המאפיין השלישי הוא העלות המזערית של פיתוח האמל"ח הדיגיטלי והתאמתו לשדה הקרב הן בזמן והן במשאבים, מה שמאפשר להצטייד ולהשתמש בו באופן המוני יחסית לפיתוחים טכנולוגיים צבאיים, וליהנות הן מאיכות והן מכמות.
ההתפתחות וההתבססות הגוברות והולכות של הפלטפורמות הדיגיטליות הגלובליות, מאפייניהן ומאפייני האמל"ח הדיגיטלי הנבנה עליהן ומתפתח לצידן – כל אלה מובילים אותנו לשאול עד כמה האמל"ח הדיגיטלי עשוי להשפיע על שדה הקרב המודרני, ובאיזה אופן.
אנחנו מבקשים להציע שלאמל"ח זה יש פוטנציאל להוות חדשנות משבשת בשדה הקרב. במילים אחרות: בראשית דרכו, טרם היותו בגדר מתחרה במיטב הטכנולוגיה הצבאית, הוא יחדור לזירות ולשדות קרב משניים, ומי שישתמשו בו יהיו ארגונים דלי אמצעים שאין ביכולתם לרכוש או לפתח את מיטב הטכנולוגיה הצבאית הקיימת, כמו ארגוני טרור, ארגונים היברידיים או צבאות שאינם מפותחים טכנולוגית. לאחר מכן, עם התבגרותו התפיסתית והטכנולוגית, עשוי האמל"ח הדיגיטלי לחדור ולשנות חלק מהממדים בשדות הקרב הראשיים.
לשם ניתוח הדברים אנו מציגים תחילה את התאוריה של חדשנות משבשת ואת התאמתה לממד הצבאי, ונעזרים בה כדי להציג את הופעת האמל"ח הדיגיטלי בשדה הקרב ואת התאמתו לתורה זו. אנו ממשיכים בניתוח מקרי בוחן של הופעתו במלחמת רוסיה-אוקראינה ובמלחמת חרבות ברזל בין ישראל לחמאס בעזה, ולבסוף דנים בהשלכות של אמל"ח זה על המאזן האסטרטגי בשדה הקרב המודרני.
חדשנות משבשת (Disruptive innovation)
המונח חדשנות משבשת (Disruptive innovation) הוצע על ידי קלייטון כריסטנסן (Christensen, 1997) למהלך פיתוחי מקביל ושונה מהמהלך הפיתוחי הרגיל של חברות במגזר העסקי, שנקרא חדשנות תומכת או חדשנות משמרת (Sustaining innovation). חדשנות תומכת היא זו שמבוצעת בחברות קיימות השולטות בשווקים, ובמסגרתה מפותחים דורות חדשים של המוצר או תחליפים שלו – כולם מכוונים לשוק ולקהל הלקוחות הראשיים של חברה. לצידה קיימת גם חדשנות מסוג אחר, כזו המכוונת לשווקים משניים, עבור לקוחות המסתפקים בביצועים פחותים אך במחיר נמוך יותר. עם זאת, אותה חדשנות המכוונת בתחילת הדרך לזירות משנה הולכת ותופסת לעיתים גם חלק גדול מהשוק העיקרי. במקרה כזה נקרא לה חדשנות משבשת משום שהיא הגיעה משוק משני, אך בהמשך "שיבשה", שינתה מהותית את השוק העיקרי. דוגמה לחדשנות משבשת היא למשל ויקיפדיה, שהתחילה כמקור מידע כללי נחות בהשוואה לאנציקלופדיות המובילות בעולם כמו בריטניקה. בתחילת דרכה היא התאימה ללקוחות שרצו מקור מידע נגיש, פשוט וזול והיו מוכנים לשלם על כך במחיר הדיוק, אך ברבות הימים היא הפכה לאנציקלופדיה הנפוצה ביותר בשוק האנציקלופדיות. גם צילום דיגיטלי הוא דוגמה לחדשנות שבתחילת דרכה פשׂתה בשווקים שבהם לקוחות העדיפו צילום מיידי, נגיש וזול (ללא פילם ופיתוח שלו), גם אם באיכות נמוכה משמעותית מצילום אנלוגי בפילם. מאוחר יותר, עם השיפור באיכות, הפך הצילום הדיגיטלי לשליט השוק.
כריסטנסן האיר במיוחד את העובדה שחברות השולטות בשוק מתאימות את עצמן במהלך הזמן למתן מענה אופטימלי לצורכי הלקוחות בשוק העיקרי שלהן, ופחות ופחות לצרכים של שוקי המשנה. כתוצאה מכך, כאשר חדשנות משבשת הצומחת בשוק משני הופכת לרלוונטית לשוק העיקרי, חברות גדולות שאינן משכילות לאמץ בזמן את הגישה ו/או הטכנולוגיה החדשניות עלולות להיווכח כי הן מאבדות שווקים גדולים. ואף יותר מכך: גם במקרים שבהם החברות הגדולות הן הראשונות שמפתחות טכנולוגיה כלשהי, פעמים רבות הן נותרות מאחור בכל הנוגע לניצול היעיל והמדויק של היישומים הנובעים מטכנולוגיות אלו וביצירת שווקים או גישה חדשה לשוק. הדוגמה הקלאסית היא חברת קודאק (Kodak) ששלטה בשוק הצילום העולמי, ואף שנכנסה בזמן לטכנולוגיה של צילום דיגיטלי, מנהליה המשיכו לזהות אותה כחברת כימיקלים שמרוויחה ממכירת חומרי פיתוח לפילם ולא השכילו להבין את התזוזה המקיפה בשוק, והחברה עברה תהליך של פשיטת רגל (Lucas & Goh, 2009). גם חברות בתחומים אחרים, כמו נוקיה (Nokia) ויצרנית הבלקברי (BlackBerry), איבדו את הדומיננטיות בשוק הראשי שלהן, במקרה זה שוק הסלולר, לאחר שלא הגיבו בזמן ובאופן חדשני לאייפון של חברת אפל, שקודם לכן לא הייתה כלל בשוק הסלולר.
מה משמעותה של חדשנות משבשת בממד הצבאי?
גאוטם מוקונדה (Mukunda, 2010) הרחיב והתאים את התאוריה של כריסטנסן לשדה הצבאי. הגורם המקביל של חברות הוא הממסד הביטחוני והצבאי, והמקביל של השוק הוא שדה הקרב שבו על הצבא לנצח את הצד השני ("לכבוש את השוק"). אך יש הבדל מרכזי בין השוק המסחרי ל"שוק" הצבאי: בעוד בשוק המסחרי הלקוחות הם הגורם שאליו מכוונות החברות המסחריות במטרה לכבוש נתחים גדולים ממנו, הרי בשדה הצבאי אין לקוחות והמטרה היא השמדת האויב. בהתאם, כאשר אחד הצדדים מאמץ גישה ו/או טכנולוגיה חדשנית, מתקיים בדרך כלל תרחיש אחד מהשניים, או שניהם: הצד השני מצטייד במהרה גם הוא בטכנולוגיה החדישה (חיקוי), או שהוא מוצא דרכים להתמודד איתה (שינוי בשיטת הלחימה או טכנולוגיה "נגדית").
מוקונדה טען גם שבדומה למה שקורה על פי כריסטנסן בשוק המסחרי, כך גם בזירה הצבאית ממסדים צבאיים משקיעים את עיקר מרצם במה שהם תופסים כזירת ההתמודדות הצבאית העיקרית שלהם, שם הם הופכים ליותר ויותר מקצועיים, ובמקביל נוטים להזניח את החדשנות בזירות המשנה. זירות המשנה הן זירות גיאוגרפיות שאינן נתפסות כעיקריות, או אויב שאינו העיקרי בראיית הממסד הצבאי, או בתחום או בממד שאינם העיקריים (שוב – בראיית הממסד). מוקונדה הציג כדוגמה את מלחמת הצוללות של גרמניה הקיסרית מול שיירות האספקה של בריטניה ולא מול הצי הבריטי ישירות, מה שהיווה זירה לא עיקרית מבחינת התפיסה הבריטית (האויב היה אויב עיקרי, אך בראיית הצי הזירה הייתה משנית משום ששרשראות האספקה היו מיועדות לאזרחים, ולא הייתה כוונה להתמודד ישירות עימו); או את המלחמה של האמריקאים בווייטקונג שבה, לטענתו של מוקונדה, השתמשו האמריקאים בפרקטיקות שתוכננו והתאימו למלחמה מול הסובייטים ולא מול אויב מתפזר ונעלם (משנית מבחינת סוג האויב). בימינו אנו ניתן להחיל זאת גם על צה"ל שתפס (ועדיין תופס) את חמאס בעזה ואת הטרור בכלל כזירה משנית לזירת לבנון או איראן (הן מבחינת סוג האויב והן גיאוגרפית).
כלומר בדומה לתחום האזרחי, גם בתחום הצבאי חדשנות משבשת מוגדרת כזו הצומחת בזירות משניות, משום שהיא אינה מתאימה בתחילת הדרך לזירות העיקריות. אך בשונה מן השוק המסחרי, לא הלקוחות של השוק המשני הם אלו שמעוניינים בחדשנות זו מתוך העדפה של מחיר על ביצועים, אלא הארגונים הנחותים צבאית ו/או טכנולוגית, שאינם מהווים איום מרכזי על הצבאות הגדולים בזירה העיקרית, ובזירה המשנית שבה הם פועלים הם בוחרים בחדשנות מסוג זה. אלו יכולים להיות צבאות של מעצמה עם נחיתות בממד מסוים, כמו הצי הגרמני במלחמת העולם הראשונה, או הווייטקונג שהיה, כמו חמאס כיום, ארגון דל אמצעים ונחות טכנולוגית מן הצבאות שמולו.
אם החדשנות שבה הם בוחרים משַנה מהותית את שדה הקרב העיקרי במהלך הזמן, גם אם לזמן קצוב עד שהצבאות הגדולים מסתגלים לשינוי, אזי נקרא לה חדשנות משבשת. בכל מקרה, טען מוקונדה, חדשנות לעולם אינה תומכת או משבשת באופן אבסולוטי, אלא היא תלויה בהקשר של אופן הופעתה ומי מפתח אותה, וכן בזירות העיקריות או המשניות כפי שהן נתפסות באותו זמן על ידי השחקנים.
אמל"ח דיגיטלי כחדשנות משבשת – בחינה תאורטית
כאמור, אנו מגדירים אמל"ח דיגיטלי כשימוש בפלטפורמות הדיגיטליות הגלובליות לצרכים צבאיים. אמל"ח זה הוא ברובו הפלטפורמה האזרחית, עם התאמות תוכנה וייעוד לממד הצבאי. כבר כיום הוא נותן מענה ומחליף טכנולוגיות צבאיות קלאסיות בתחומים כמו ניווט (של יחידות ושל אמל"ח), חישה, התרעה ומודיעין, תקשורת ומלחמות תודעה, והוא גם יוצר את ממד הלחימה החדש של מתקפות סייבר.
ראשית ננסה להבין מדוע בכלל אמל"ח זה מתאים להוות חדשנות כלשהי בשדה הקרב המודרני. החוזקה המרכזית שלו היא השילוב המיוחד בין שלושה מאפיינים בסיסיים, שלושתם קשורים להתבססות שלו על הפלטפורמות הדיגיטליות האזרחיות לשימוש המוני, שהן עצמן חוללו וממשיכות לחולל שינויים מהפכניים בממדים אזרחיים רבים. המאפיין הראשון – העובדה שאמל"ח זה מבוסס על טכנולוגיה בחזית הידע, שרק הולכת ומתחדשת כל העת. הווה אומר: הוא מתחדש טכנולוגית ללא צורך בהשקעה של המשתמש; השני – השירות האמין והזמין של הפלטפורמות האזרחיות שפותחו לשימוש המוני גלובלי, ולכן הן בנויות עם יתירויות רבות והן עמידות וחסינות מאוד לתנאי סביבה ולהפרעות מסוגים שונים, או במילים אחרות: ניתן לסמוך במידה רבה על תפקודן התקין והעקבי כמעט בכל רגע נתון, כך שהן מתאימות למתארי חירום ומלחמה בלתי צפויים; המאפיין השלישי – העלות המזערית הנדרשת לפיתוח אמל"ח זה לשדה הקרב, הן בזמן והן במשאבים, משום שהוא נשען על השקעות עתק שכבר בוצעו במגזר האזרחי להקמת הפלטפורמות הדיגיטליות הגלובליות. שילוב זה מאפשר להצטייד ולהשתמש באמל"ח דיגיטלי באופן המוני יחסית לפיתוחים טכנולוגיים צבאיים "קלאסיים", וליהנות הן מאיכות, הן מזמינות ואמינות והן מכמות. שילוב מאפיינים זה אינו טריוויאלי, ובשל כך האמל"ח החדש הזה אידיאלי להצטיידות מקיפה בשדה הקרב המודרני.
עם זאת, ההתבססות על הפלטפורמות האזרחיות הדיגיטליות אינה יוצרת רק יתרונות אלא גם מגבלות. פלטפורמות אלו פותחו מלכתחילה למגזר האזרחי ולמאפיינים שלו. בשל כך, לפחות בשלב זה הן אומנם חסינות ביותר להפרעות ולתקלות, כפי שציינו ביתרונות הגדולים של האמל"ח הדיגיטלי, אך מנגד הן לא תוכננו במיוחד לעמידה בפני הפרעות מכוונות של אויב שלומד אותן ומנסה במיוחד לפגוע בשימוש במערכות אלו בשדה הקרב. על כן האמל"ח הדיגיטלי המבוסס עליהן רגיש לחסימות, שיבוש, חדירה, האזנה או השפעה מכוונים, כלומר פחות חסין בשדה הקרב מאמל"ח שפותח ישירות לשוק הצבאי. נוסף על כך, התלות בפלטפורמות הגלובליות חושפת אותו לא רק לאויב מתקדם טכנולוגית אלא גם לתלות במי שמחזיק ושולט בו, קרי ענקי הטק (כמו למשל מה שעשתה גוגל באוקראינה בנגישות למפות, ראו בהמשך). לבסוף, הדיוק בפלטפורמות האזרחיות שנבנו לפי צורכי השוק האזרחי לא תמיד עונה על הדרישות מאמל"ח בשדה הקרב, למשל באיכות וברזולוציה של מפות או תצלומים לצורכי התמצאות או ניווט, או שירותי מיקום וכדומה.
כיום האמל"ח הדיגיטלי עודנו נחות מזה שצבאות מתקדמים משתמשים בו בשדה הקרב העיקרי שלהם. בשל כך הוא מתאים בשלב זה למי שידו אינה משגת להתחרות בזירות העיקריות של שדה הקרב הצבאי, והוא נדרש להילחם בזירות משניות על מנת להצליח נגד הכוחות הגדולים והטכנולוגיים – ארגוני טרור, ארגונים היברידיים, צבאות קטנים ולא טכנולוגיים וכדומה.
מה שמחזק את ההשערה שראשי ממסד ביטחוני צבאי ממוסד ועשיר לא ימהרו לפתח ולהשתמש באפליקציות דיגיטליות צבאיות הוא האקוסיסטם של הממסדים הביטחוניים הגדולים והמפותחים, שמשמרים את עצמם עם חדשנות תומכת. המערכת היא מוטית חיפוש פתרונות לאיומים, שאיתם היא מנסה להתמודד בעזרת תקציבים נוספים וכוח אדם נוסף להגברת בניין הכוח המוכר (עוד מטוסים, עוד מערכות הגנה, עוד טילים ועוד חיילים). נטייה טבעית זו גם מתאימה להמשך קיומו של האקוסיסטם המשמר הביטחוני-צבאי: הפוליטיקאים מזרימים עוד תקציבים, ראשי הממסד מוציאים אותם על עוד מערכות קיימות או פיתוח (חדשנות תומכת), הכנסותיהן של התעשיות הביטחוניות המסורתיות גדלות וכולם יחד מאמינים שהם מצליחים להתמודד עם האיומים החדשים ולתת יותר ביטחון. לעיתים קרובות זה גם נכון. אם כך, למי יש אינטרס ומי יכול "לצאת מהקופסה" בחשיבה אחרת לחלוטין על האיומים והבעיות?
האמל"ח הדיגיטלי אינו חלק מהאקוסיסטם של חדשנות תומכת שהמערכת עוסקת בה. אף שהתעשיות הביטחוניות הן טכנולוגיות במהותן, הן פחות חזקות בתחומים שבהם העולם האזרחי מחליף ציוד וטכנולוגיה במהירות. הן מורגלות יותר בפרויקטים גדולים ויקרים, בתהליכי פיתוח ארוכים, בהצטיידות על פני שנים, בסטנדרטיזציה, והרבה פחות בהצטיידות בכמויות של ציוד שאינו תמיד סטנדרטי ולא תמיד עונה על כל הדרישות בשטח, ושהתחלופה שלו מהירה (הנקין, 2024).
הווה אומר, נוסף על כך שכיום האמל"ח הדיגיטלי נחות מהטכנולוגיה הקיימת שבשימוש צבאות מתקדמים טכנולוגית, גם האקוסיסטם המשמר של הממסדים הצבאיים המפותחים מטבעו אינו מתאים לפיתוח ולשימוש בהם. מי שמתאים לכך הם סטארט-אפים ומפתחים צעירים, ארגונים סמי-צבאיים וכאלו שאינם כלואים באקוסיסטם משמר.
אך האם בעתיד עשוי האמל"ח הדיגיטלי להתאים לשימוש בזירות לחימה עיקריות? לשם כך יש ראשית לבחון באילו תחומים האמל"ח הדיגיטלי רלוונטי. הוא אינו מחליף, אומנם, פלטפורמות לחימה עיקריות (אוויריות, קרקעיות או ימיות), אך הוא רלוונטי עבור תחומים מרכזיים בשדה הקרב המודרני כמו חישה, ניווט, תקשורת, שליטה והשפעה. תחומים אלו משנים את שדה הקרב עקב יכולות להביא מודיעין והתרעה מהירים, להעביר תקשורת בזמן אמיתי, לנהל אש מדויקת, להשפיע על הסביבה הדיגיטלית וכדומה. לכן ניתן לומר בזהירות שהתחומים שבהם האמל"ח הדיגיטלי רלוונטי לשדה הקרב הם אלו שבליבת ההתפתחות העתידית שלו, ובהתאם האמל"ח הדיגיטלי הוא בעל פוטנציאל להשפעה משמעותית בשדה הקרב המודרני המתפתח.
זאת ועוד, בעתיד הלא-רחוק פלטפורמות המוניות של AI למיניהן יאפשרו יצירת אמל"ח דיגיטלי שיביא אפשרויות חדשות לשדה הקרב (בר-גיל, 2024). לדוגמה, ניתוח מודיעיני או אופרטיבי של כמויות גדולות מאוד של מידע בשדה הקרב והסקת מסקנות אופרטיביות, כמו למשל לשיפור היכולת "לצוד" מטרה רלוונטית מבין הרבה מאוד מטרות. נוסיף ונציין שגם הפלטפורמות האזרחיות הדיגיטליות לא החליפו פלטפורמות פיזיות, והשפעתן הטרנספורמטיבית על העולם האזרחי בכל ממדיו עודנה מהותית, בפרט בשל האופן שבו הן נבנו לשימוש המוני גלובלי וזול שקשה היה לדמיין לפני עשרים או שלושים שנה.
נוסף על כך, בזהירות המתבקשת אנו מצביעים על עוגן מרכזי של תפיסת ההפעלה של אמל"ח דיגיטלי שיאפשר לו לחדור לשימוש מסיבי בשדות הקרב העיקריים, והוא האפשרות להצטייד בו בכמויות גדולות ביותר כך שתפוצתו תהיה כה גדולה, ועצם הכמות תיצור ממדים חדשים בשדה הקרב. לבסוף נעיר שגם רוחב היריעה של אמל"ח זה, מבחינה טכנולוגית ומבחינת שימושים, מגביר את הסיכוי שהוא, ובייחוד השילוב שלו בינו לבין עצמו (סוגי אמל"ח דיגיטלי שונים) ובתוך מערכות נשק, יגרמו לשינוי מהותי בשדה הקרב.
אם כן, מבחינה תאורטית הצבענו על המאפיינים המאפשרים לאפליקציות דיגיטליות צבאיות להיות פוטנציאל לשיבוש שדה הקרב, תוך שעקבנו אחר המתודה של כריסטנסן ומוקונדה. נשאלת השאלה מהו סטטוס ההשתלבות שלהן כיום בשדה הקרב, ואם הוא מאמת את הגישה התאורטית שהצגנו. לשם כך נבחן את הופעתן בשתי מלחמות שמתנהלות בשנתיים האחרונות.
הופעתן של אפליקציות דיגיטליות צבאיות במלחמת רוסיה–אוקראינה ובמלחמת חרבות ברזל בעזה
מייד לאחר פלישת הצבא הרוסי לאוקראינה בפברואר 2022 מיהרה האחרונה לבקש סיוע צבאי נרחב מהמערב, על מנת לצמצם את הפער מול הצבא הרוסי (ראו למשל לגבי הסיוע האמריקאי נכון לאוגוסט 2024 – U.S. security cooperation, 2024). בזכות סיוע זה הצליחה אוקראינה לבלום את הצבא הרוסי, ובמספר מקומות אף להסיג אותו לאחור. במקביל להצטיידות בפאר הטכנולוגיה הצבאית המערבית, ככל שקיבלו ויכלו לקלוט, האוקראינים גם ביקשו סיוע מחברות הענק של תשתיות האינטרנט ורשתות התקשורת הגלובליות גוגל, מיקרוסופט, מטא וSpaceX- (סטארלינק). בתחילת הדרך האוקראינים נשענו עליהן ועל היישומים שלהן באופן מלא, ובהמשך התחילו לפתח בעצמם יישומים המבוססים על הפלטפורמות הדיגיטליות האזרחיות לצרכים צבאיים מגוונים.
בשיתוף פעולה של הממשל האוקראיני עם גוגל חסמה החברה את היכולת להשתמש במפות חיות בשירות גוגל מפות באזור אוקראינה, כדי למנוע את האפשרות לראות עד כמה עמוסים מקומות וכבישים, הפחיתה את עלויות השימוש בשירותי ענן, עזרה בהפצת מידע לפליטים, סייעה לאוקראינה להילחם בתעמולה הרוסית והורידה אלפי ערוצים ועשרות אלפי סרטוני תעמולה שנגדו את המדיניות של יוטיוב. היא אף התאימה אפליקציה שלה לחיזוי רעידות אדמה לטובת התרעה על מתקפות אוויריות על ערי אוקראינה (Matania & Sommer, 2023).
בתחום אחר, קצת פחות "רך", מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה ביקשו האוקראינים מאילון מאסק סיוע של מערכת הלוויינים סטארלינק לצורך תקשורת אינטרנט חסינה, לאחר שהצבא הרוסי התחיל לחסום מערכות תקשורת במדינה. יתרונה של מערכת לוויינים זו הוא בכך שהיא מממוקמת וחולפת מעל כדור הארץ במסלול נמוך, מה שמאפשר תקשורת ממוקדת שקשה יחסית לחסום, והיא גם מוצפנת כולה. האוקראינים עשו שימוש במערכת זו לא רק לצורכי תקשורת אינטרנט אזרחית או של הממשלה אלא גם לטובת תקשורת מוצפנת בין יחידות הצבא שלהם, וכן לצורך תקשורת עם כלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"ם) שלהם והכוונתם למטרותיהם. השימוש במערכת סטארלינק לאורך המלחמה נחשב על ידי גורמי ממשל וצבא אוקראינים כעמוד תווך של הצלחתם בבלימת צבא רוסיה, בין השאר במערכה הקשה על הבירה קייב, ולאחר מכן ביכולתם להתארגן, לתקוף ולהגיע להישגים בחזית. אגב, הפנייה עצמה לאילון מאסק בוצעה על ידי שר הדיגיטל האוקראיני באופן פומבי בטוויטר (כיום X), וכך גם התקבלה תשובתו הראשונית של מאסק. כיום, על אף הסנקציות האמריקאיות, גם הרוסים משתמשים במערכת זו באותם אזורי כיסוי (Jayanti, 2023, Walsh et al., 2024).
עם הזמן, כאמור, התחילו האוקראינים לפתח בעצמם אמל"ח דיגיטלי. למשל, צבא אוקראינה פרס אלפי טלפונים סלולריים עם מיקרופון פתוח בקרבת הגבול עם רוסיה. הרעש שנקלט במיקרופונים כאשר כטמ"מים בגובה נמוך חוצים את הגבול משודר אחורנית על גבי רשתות הסלולר במדינה למערכת המחשבת את מסלולם על פי טריאנגולציה מתקדמת של הרעשים הנשמעים במכשירים הסלולריים השונים ומכוונת את מערכות ההגנה האווירית למקום ולזמן שבו צפוי להופיע כטמ"ם, שאין אפשרות אחרת לאכן אותו (Barnes, 2024).
דוגמה נוספת היא שימוש במדיה החברתית לצרכים של תקשורת בין כוחות, העברת מסרים לכוחות אוהדים או לבעלי ברית, וכמובן השפעה על היריב או על דעת הקהל. אופייה של המדיה החברתית מאפשר מגוון רב של אפשרויות שימוש, נסתרות יותר או פחות, מטקטיות ועד אסטרטגיות. דאע"ש מול האמריקאים היה מחלוצי השימוש במדיה זו לגיוס של מתנדבים או לוחמים ולהפצת המסרים שלו לצורכי לוחמה פסיכולוגית כנגד יריביו. הממשל האוקראיני בסיוע חברת מטא מיהר להשתמש ברשתות חברתיות ככלי להגברת החוסן וההתנגדות האזרחית של אזרחי אוקראינה, ובפרט בטריטוריות שנכבשו על ידי הרוסים. בין השאר פורסמו סרטונים המציגים מעשי התנגדות של יחידים ושל קבוצות שהצליחו לעצור, להכשיל או להביך את הרוסים. הסרטונים היוו כלי מרכזי בחוסן האזרחי של האוכלוסייה וביצירת התנגדות אזרחית. חברת מטא נחלצה לעזרת הממשל האוקראיני ואזרחי אוקראינה באמצעות הצפנה וחיסון הפלטפורמות שלה, חסימה של ערוצי שידור רוסיים, הבלטת הזדהות עולמית עם אזרחי אוקראינה, הצעה של שירותי עזרה לקהילות באמצעות ווטסאפ ופייסבוק וכן מרכז לסיוע בהפניה לטיפול נפשי. השימוש ברשתות חברתיות הלך וגבר ועם הזמן גם פותחו על גבן אפליקציות ייעודיות ששיתפו את האזרחים במאמץ המלחמתי, כמו למשל אפליקציה סלולרית לדיווח בזמן אמת על מעבר של טילי שיוט או כטמ"מים כדי לסייע לצבא האוקראיני במאמצי היירוט שלהם (Rakov & Feinberg, 2023; Sommer et al., 2023).
חמאס ניצל את פלטפורמות המדיה החברתית ככלי מלחמה יעיל במיוחד באמצעות השימוש במצלמות הגו-פרו, אשר תיעדו בזמן אמת את הזוועות שביצע הארגון במהלך מתקפת ה-7 באוקטובר למטרות לוחמה פסיכולוגית מול הציבור הישראלי ולצורכי השראה בקרב תומכי הארגון. זאת ועוד, התיעוד במצלמות הגו-פרו שימש גם מטרה מבצעית-אופרטיבית של דיווח אחורנית לפיקוד ולמחבלים האחרים על התקדמות המתקפה. באופן נרחב יותר, חמאס משתמש ברשתות החברתיות ככלי אסטרטגי-מדיני כנגד ההצלחות הישראליות בממד האופרטיבי: תמונות וסרטונים קשים של המצב ההומניטרי וההרס בעזה, המופצים על ידי חמאס ובעלי בריתם הגלובליים ברשתות החברתיות, תורמים לתפיסה שישראל מנהלת מלחמה לא מוסרית למרות שהנתונים מצביעים על כך ששיעור הנפגעים האזרחים נמוך יותר מאשר במערכות צבאיות דומות נגד אל-קאעדה ודאע"ש (Elbaum, 2024).
דיון – האם אנו עשויים לראות שינוי במאזן העליונות הצבאית-טכנולוגית בעולם?
מעצמות-על גלובליות ואזוריות מיצבו מאז ומתמיד את מעמדן בזירה הגלובלית באמצעות עליונות כלכלית וטכנולוגית, אשר סיפקה את המשאבים לביסוס עליונות צבאית מובהקת. כך למשל במהלך המאה ה-20 – מדינות שיכלו לרכוש טנקים, מטוסי קרב וספינות מלחמה בכמויות ובאיכות גבוהות יותר מאלה של יריביהן השיגו יתרון משמעותי ופעמים רבות מכריע בשדה הקרב. לעומת זאת, מדינות פחות מתקדמות מבחינה טכנולוגית וארגונים לא-מדינתיים התקשו לעמוד במרוץ החימוש הטכנולוגי ובחרו בבניין כוח של כמות כמענה לאיכות, בחבירה למדינות שבידיהן אמצעי לחימה מתקדמים טכנולוגית או בפנייה מכוונת לטכנולוגיה נחותה וזולה, כזו שאינה מנסה להתחרות בעליונות הטכנולוגית של הצד השני. ואולם אסטרטגיות אלו היו מוגבלות ביעילותן, ולרוב לא הובילו לשינויים מהותיים בתמונת המצב האסטרטגית הרחבה או במאזן הכוחות (Matania & Seri-Levi, 2021).
עם הופעת ממד הסייבר כממד לחימה, היו שטענו כי הוא יוביל ל'איזון אנכי' במערכת הבינלאומית משום שהוא מעניק לשחקנים הידועים כחלשים אפשרויות חסרות תקדים להשפיע ואף לאיים על שחקנים חזקים יותר, למשל באמצעות התקפות סייבר על תשתיות חיוניות (Choucri, 2012). ברבות הימים האיזון לא הופר עד כדי שוויון בין השחקנים הענקים לקטנים, והמעצמות, מדינתיות או ענקיות טק, הן ששולטות בממד, בלוחמה ובהגנה עליו (Sommer et al., 2023). אך גם ארגונים קטנים שמצליחים לגייס כוח אדם מתאים ואמצעים סבירים יכולים להגיע ליכולות התקפה והגנה טובות ביותר בממד זה, גם אם לא בהיקף מעצמתי (Matania & Yoffe, 2022). הווה אומר: ממד הסייבר, שהיה "הבטחה" לשינוי המאזן הגלובלי, אכן גרם ל"השטחה" מסוימת של האיזונים, אך לא לשינוי מהותי במאזן הכוח העולמי בין מעצמות למדינות ולארגונים דלי אמצעים.
ומה לגבי האמל"ח הדיגיטלי? עד כמה הוא אכן יכול לגרום לשינוי במאזן הכוח העולמי, או שבדומה לסייבר הוא יגרום להשטחה מסוימת, אך לא לשינוי טרנספורמטיבי? קשה לנבא, אך בזהירות רבה נטען שכחדשנות משבשת האמל"ח הדיגיטלי יפרוץ קודם כול לשימוש על ידי הארגונים דלי האמצעים, והם יובילו אותו להישגים שיאתגרו את הדומיננטיות של המובילים טכנולוגית. אנחנו מאמינים שלאחר הפסדים ומפלות מקומיים ייאלצו גם הממסדים העשירים והמצוידים היטב לאמץ את האמל"ח הדיגיטלי. עומק ההשטחה של שדה הקרב והפער בזמנים בו ייצרו לארגונים ולצבאות הקטנים יתרון על הגדולים גם בשדות קרב ראשיים, ויהיו תלויים במספר תהליכים עוקבים שצריכים הממסדים הצבאיים העשירים והגדולים לקיים: ראשית, במועד ההתנעה של כניסה לאמל"ח הדיגיטלי. ככל שהם יקדימו להבין את יתרונותיו כך יוכלו להתחיל ולאמץ אותו מהר יותר; שנית, בזריזות שלהם (שכמעט אינה קיימת, למעט בזמני חירום) בפיתוח ובהטמעה של אמל"ח זה בתהליכים פשוטים ולא בתהליכי הפיתוח הממוסדים, היקרים והארוכים המקובלים (גם לפרויקטים קטנים); שלישית, ביכולת שלהם לסטות מחשיבה של סטנדרטים צבאיים נוקשים ולעבור לדרישות פשוטות וצנועות מציוד שיוחלף במהרה וחלקו לא יתפקד היטב – מה שמנוגד לקו המחשבה של צבאות אלו לגבי טכנולוגיות חדשות; רביעית, להבין שההצטיידות באמל"ח דיגיטלי היא קצרת טווח, כלומר חלקו הגדול משתנה ומתחלף מהר, ולכן לא נכון להשקיע יותר מדי בתהליך ארוך של הצטיידות רחבה, אלא בתהליכים חוזרים ונשנים של הצטיידות מתחדשת, משתנה, שאינה סטנדרטית, ולפיכך הפוכה לשיטות הרכש של צבא ממוסד; לבסוף, הממסדים הצבאיים צריכים לפתח את האמל"ח הדיגיטלי בשיטות שונות ממה שהם מורגלים בהקשר של טכנולוגיות חדשות: לא יקר ומעט אלא זול, פשוט ובכמויות גדולות.
אלו אתגרים לא טריוויאליים, וייתכן שיהיו כאלו שיישארו מאחור וינחלו מפלות או אבדות משמעותיות חוזרות ונשנות. האמל"ח הדיגיטלי מאתגר את עצם תהליכי הפיתוח שהורגלו בהם הממסדים הצבאיים הגדולים, את האקוסיסטם הקיים, שמתאים וטוב לאמל"ח טכנולוגי יקר ומתקדם, אך לא לאמל"ח דיגיטלי. בעצם אנחנו טוענים שמידת האיזון הגלובלי שייווצר בין המעצמות למדינות וארגונים קטנים תלויה בעיקר בתהליכים של המעצמות. יחליט כל אחד לעצמו אם זוהי בשורה טובה אם לאו.
סיכום
במאמר זה הצבענו על הפלטפורמות הדיגיטליות הגלובליות כבסיס לאמל"ח דיגיטלי, שכיום מופיע בתחומים של מיקום, ניווט, תקשורת, שליטה ובקרה, חישה, התרעה והשפעה, ובשנים הקרובות יתפתח גם ליישומים של בינה מלאכותית. יתרונותיו של האמל"ח הדיגיטלי נובעים מהחוזקות של הפלטפורמות הדיגיטליות הגלובליות: הוא מתקדם טכנולוגית ומתחדש באופן עיתי, הוא זמין ואמין וזול ביותר לאימוץ, כלומר מאפשר איכות וכמות במקביל. נוסף על כך הוא משתרע על תחומים מגוונים, שביחד מאפשרים לשדרג יכולות של פלטפורמות בשדה הקרב באופן המוני ומתקדם.
בהיצמדות לתאוריה של חדשנות משבשת במגזר העסקי, שקלייטון כריסטנסן פיתח אותה וגאוטם מוקונדה התאים לממד הצבאי, ובאמצעות מקרי בוחן ממלחמת רוסיה-אוקראינה וממלחמת חרבות ברזל ניתחנו מדוע אמל"ח דיגיטלי זה מועמד לשיבוש שדה הקרב המודרני במובן המלא של רעיון החדשנות המשבשת: צמיחה של חדשנות בזירת קרב משנית (ממד משני או אזור או אויב משני) על ידי שחקנים דלי אמצעים (ארגוני טרור, ארגונים היברידיים, צבאות קטנים, צבאות נחותים טכנולוגית), ולאחר מכן חדירה ודומיננטיות בזירות העיקריות.
הדוגמאות בשטח מוכיחות את הדברים: מי שכרגע מפתח ומשתמש באפליקציות דיגיטליות צבאיות במלחמות של השנים האחרונות הם המדינות והארגונים הקטנים, הפחות טכנולוגיים והפחות ממוסדים, כפי שהדגמנו קודם לכן. אלו מחפשים דרכים לבניין כוח שאינו בהכרח מתחרה עם הצבאות הטכנולוגיים הממוסדים, בדיוק כמו שסטארט-אפים אינם מנסים להתחרות עם הגורמים החזקים בשוק האזרחי באותם כלים שבהם יש לאחרונים עליונות מובנית ברורה, אלא מחפשים דרכים אחרות לחדור לשוק טכנולוגי-אופרטיבי חדש ולצמוח בו. הם נהנים מיתרון דווקא בזכות גודלם (הקטן), שמאפשר להם להתנסות ולאמץ אמל"ח חדש במהירות ובאופן מבוזר – מה שמתאים כמו כפפה ליד לאמל"ח דיגיטלי.
בשל כך האמל"ח הדיגיטלי מאתגר את המעצמות הטכנולוגיות הצבאיות, שמורגלות באקוסיסטם פיתוחי של חדשנות תומכת ולא בתהליכי חדשנות המתאימים לאמל"ח הדיגיטלי: פשוט, זול ובכמויות גדולות. לפיכך אנחנו טוענים כי יש סיכוי שנראה "השטחה" של שדה הקרב המודרני בזכות אימוץ אמל"ח דיגיטלי על ידי ארגונים דלי אמצעים, שיצליחו באמצעותו לאתגר את המעצמות הצבאיות הטכנולוגיות לאורך זמן.
[1] אביתר מתניה הוא פרופסור בביה"ס למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב, מומחה בתחומי ביטחון לאומי ומדיניות טכנולוגית. מכהן כראש מרכז אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגיית אוויר וחלל והעורך הראשי וראש המערכת של כתב העת של המרכז. הוא מכהן גם כראש התוכנית לתואר שני בלימודי ביטחון וכראש התוכנית לתואר שני בפוליטיקה, סייבר וממשל. הקים את מערך הסייבר הלאומי ועמד בראשו במשך שש שנים.
אלון ברקמן הוא בוגר התוכנית לתואר שני בפוליטיקה, סייבר וממשל, חוקר במרכז אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגיית אוויר וחלל וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי.
מקורות
בר-גיל, א' (2024). טכנולוגיות "מפציעות ומשבשות" בעולם הביטחוני. חברה, צבא וביטחון לאומי, 7-6, 31-5. https://tinyurl.com/bde4cuxc
הנקין, י' (2024, 1 בפברואר). נעליים מרחפות או: על טכנולוגיה, לוגיסטיקה ומכשירים גדולים ומעצבנים. מערכות. https://tinyurl.com/bpdv8yzu
מתניה, א' וסרי-לוי, א' (2021). בקלע ובאבן: אסטרטגיה של רדוקציה טכנולוגית. עדכן אסטרטגי, 24(2), 15-3. https://tinyurl.com/y55vmk3n
Barnes, J. (2024, March 26). How Ukraine is using mobile phones on 6ft poles to stop drones. The Telegraph. https://tinyurl.com/3p5deewt
Choucri, N. (2012). Cyberpolitics in international relations. MIT press.
Christensen, C.M. (1997). The innovator's dilemma:When new technologies cause great firms to fail.Harvard Business School Press.
Elbaum, J. (2024, February 1). West Point urban warfare expert: IDF 'implemented more measures to prevent civilian casaulties than any other military in history. The Algemeiner. https://tinyurl.com/msk22uu8
Jayanti, A. (2023, March 9) Starlink and the Russia-Ukraine war: A case of commercial technology and public purpose?Belfer Center for Science and International Affairs, Harvard Kennedy School.. https://tinyurl.com/yc2yzzvb
Lucas, H.C., & Goh, J.M. (2009). Disruptive technology: How Kodak missed the digital photography revolution. The Journal of Strategic Information Systems, 18(1), 46-55. https://doi.org/10.1016/j.jsis.2009.01.002
Matania, E., & Sommer, U. (2023). Tech titans, cyber commons and the war in Ukraine: An incipient shift in international relations. International Relations, 0(0). https://doi.org/10.1177/00471178231211500
Matania, E., & Yoffe, L. (2022). Some things the giant could learn from the small: Unlearned Cyber lessons for the US from Israel. The Cyber Defense Review, 7(1) 101-110. https://www.jstor.org/stable/48642042
Mukunda, G. (2010). We cannot go on: Disruptive innovation and the First World War royal navy. Security Studies, 19(1), 124-159. https://doi.org/10.1080/09636410903546731
Rakov, D., & Fainberg, S. (2023). The growing impact of the civilian population on the modern battlefield: A glimpse into the Russia-Ukraine war. Research Report 0123E, Elrom Center for Air and Space Studies, Tel Aviv University, Elnet, p. 55-56.0123e2023.pdf (tau.ac.il)
Sommer, U., Matania, E., & Hassid, N. (2023). The rise of companies in the cyber era and the pursuant shift in national security. Political Science, 75:2, 140-164. https://doi.org/10.1080/00323187.2023.2278499
U.S. security cooperation with Ukraine (2024, August 23). Bureau of Political-Military Affairs, US Department of State. https://tinyurl.com/yn33v4ym
Walsh, N.P., Marquardt, A., Davey-Attlee, F., & Gak, K. (2024, March 26). Ukraine relies on Starlink for its drone war. Russia appears to be bypassing sanctions to use the devices too. CNN . https://tinyurl.com/4385bwxz