תקציר
מטרת מאמר זה היא להניח יסודות ללמידה מתרחיש 7 באוקטובר לתרחישים שהם שונים מהותית ממנו באופן התרחשותם, אך שותפים לו בבסיס ההוויה של מתקפת פתע הגורמת לחיל האוויר שלא לממש את עוצמתו במשך לפחות מספר שעות, אותם מגדיר המאמר כהפתעה משברית. לשם כך פותחה מתודולוגיה ייחודית המאפשרת לעבור מהפרט – הפלישה הספציפית שארעה ב-7 באוקטובר, אל הכלל – תרחישי מתקפת פתע המלווים במשבר תפקודי של חיל האוויר במשך מספר שעות לפחות. זאת באמצעות טופולוגיה של פריסת מרחב תרחישי הפתעה משברית לפי שני צירים העוקבים אחר הרציונל של "מהיכן ולאן": הממד בו עלולה להתרחש פלישה בהפתעה ומהו מושא הפגיעה העיקרי. המאמר מבהיר כיצד טופולוגיה זו מתאימה ושלמה לתהליך למידה וכיצד להשתמש בה, ובהמשך מציע ש: (1) שימוש בטופולוגיה המוצעת באמצעות בניין כוח ומוכנות ל-9 תרחישי קצה על-פי הרובריקות של המרחב הנפרס מאפשר לחיל האוויר להיות מוכן כמעט לכל קומבינציה שלהם ולכן לתפקד באופן חצי-אוטומטי בשעות הראשונות של מתקפת פתע, או במילים אחרות – לצמצם מאוד את המשבר בעת הפתעה בסיסית עתידית; ו-(2) שעל-מנת לא לספוג נזק שאין לו הופכין בעת מתקפת פתע הנובעת מהפתעה מצבית, על חיל האוויר לוותר על התבססות על התרעה מוקדמת (Early warning) בכל הקשור בהגנה על עצמו, על יכולותיו ועל נכסיו.

תקציר
מאמר זה בוחן כיצד תאוריית המנהיגות הדו-ידית (Ambidextrous Leadership) מסבירה את אופי המענה ומידת יעילותו של חיל האוויר הישראלי בהתמודדותו עם המשברים שחווה במלחמת יום הכיפורים 1973 ובמתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. באמצעות מתודולוגיית חקר מקרה השוואתי, המחקר מראה כי חוסר יכולתם של מפקדים לאזן בין התנהגויות של מיצוי (exploitation) לבין התנהגויות של חקר (exploration) הוביל לכשלים במענה הראשוני בשני מקרי הבוחן. שיטות המנהיגות הצבאית המסורתיות התגלו כבלתי-מספקות בהתמודדות עם מצבים משבריים, המחייבים שמירה על רציפות מבצעית במקביל לחתירה לחדשנות טקטית. הממצאים המרכזיים מצביעים על כך שגמישות קוגניטיבית, למידה מהירה וניהול משאבים אדפטיבי הינם חיוניים לתגובה יעילה בעת משבר. על אף שחמישים שנה מפרידות בין האירועים, ועל אף ההתקדמות הטכנולוגית המשמעותית שקרתה בשנים אלו, המחקר מצביע על הטיה ארגונית מובהקת לטובת "מיצוי" על פני "חקר" בשני מקרי הבוחן. מחקר זה מהווה יישום שיטתי ראשון של תאוריית המנהיגות הדו-ידית בנושא ההתמודדות עם משברים בתחום התעופה הצבאית, תוך התאמת רעיונות ארגוניים-אזרחיים לצורכי המנהיגות והפיקוד הצבאיים. ההשלכות המעשיות כוללות המלצות לטובת אפיון מיוני כח אדם, אימונים מבוססי-סימולציות ושינויים ארגוניים לשיפור המוכנות למשברים.