דניאל אסולין. העלתה שאלה תמימה בקבוצת פייסבוק של סטודנטים. לא תאמינו מה קרה אחר כך. צילום: דניאל אסולין

תא לחץ

שאלה תמימה של הסטודנטית דניאל אסולין בקבוצת הפייסבוק הפופולרית "אוניברסיטת תל אביב, צריכים משהו?" – האם יש סטודנטים שירצו לקחת חלק בהקמת תא מזרחי – עוררה מהומת אלוהים. אחרי יממה היא גם הביאה למחיקת כל זכר לנושא על ידי מנהלי העמוד. יצאנו לבדוק מה הסיפור

"היי לכולם,
אני גל – מנהלת הקבוצה
כבר כמה שנים שאני שקטה ולא מפרסמת פוסטים, משגיחה על הקבוצה מרחוק ורק בודקת שהיא מתנהלת בהתאם לכללים שהגדרנו מראש ושהדיונים מתקיימים בנעימים לכל הצדדים, גם כשיש חילוקי דעות.
היום החלטתי למחוק את כל הפוסטים שמכילים את המילה "תא".
השיח הסלים לגמרי ועבר את גבול הטעם הטוב.
לא אכפת לי מהמטרות הנעלות של הקמת תאים ולא אכפת לי מהצחוקים שהיו מלווים לשרשורים בנוגע לתאים בדיוניים. ברגע שכמות הריפורטים וההודעות האישיות מאנשים שנפגעו מהשיח חוצה גבולות – אני מתערבת.
היום לא הסרתי ולא חסמתי אף משתמש. לא אהסס להבא.
תודה"

את המילים הללו כתבה גל סלונימסקי, מנהלת ומייסדת קבוצת הפייסבוק "אוניברסיטת תל אביב צריכים משהו???" (סימני השאלה במקור), כיממה לאחר פרסום פוסט שכתבה סטודנטית למשפטים ופילוסופיה באוניברסיטה בשם דניאל אסולין. ב-24 השעות שבהן הפוסט היה באוויר הוא הספיק לגרור מאות תגובות אמוציונליות מחברים בקבוצה. על מה היתה המהומה?

אז ראשית, למי שלא מכיר, מדובר בקבוצה המורכבת ברובה מסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, שכשמה כן היא, מנסה לענות על צרכים יומיומיים, כמו חיפוש אחר סיכומים, או חברים לקבוצת אקרו יוגה על הדשא. היא נוסדה ב-2014, וחרתה על דגלה את המילים: "אין דבר כזה שאלות טיפשיות – יש אנשים טיפשים", וגם: "אם לא תשאלו – איך תדעו". אבל לשאלה של אסולין, מתברר, לא היה מקום בקבוצה.

וכך היא שאלה: "היי חברים, אני מקימה תא מזרחי באוניברסיטה (מסתבר שאין). יש סטודנטיות או סטודנטים שבעניין ורוצים להיות חלק? דברו איתי בפרטי".

בעקבות שלושת המשפטים האלה, צצו מייד בפיד הקבוצה עשרות תגובות, ענייניות יותר או פחות. בעיקר פחות. חלקן ביקרו את עצם הרעיון שבכלל צריך תא כזה (בין היתר: "אם היה 'תא אשכנזי', מיד היו זועקים גזענות… רק אומר", "מה זה מזרחי ולמה הם צריכים תנועה פרטית? הם מיוחדים?", "איזה כיף, עוד גזענות באוניברסיטה!", "מזרחי? אנחנו בשנות החמישים?", ועוד ועוד), חלקן לגלגו על הרעיון בצורה סאטירית ("1 באפריל היה שלשום", "ואיך תקראי לתא? "אכלולישתולי"?), וחלקן כמובן הגנו על הצורך בתא מזרחי ("האוניברסיטה והאקדמיה לבנה. שמת לב? אין לזה קשר לקורבנות. אפשר לדאוג לשוויון גם בלי להתקרבן"). וזה רק מקבץ קטן ולא מייצג.

צילום מסך – מתוך התגובות שנמחקו

"אני לא מרגישה שבאתי להתריס באיזושהי צורה", אומרת כותבת הפוסט אסולין בראיון ל"כותרת", "חשבתי שיש באוניברסיטה תא מזרחי, כי ידעתי שהיה בעבר (התא כבר לא פעיל יותר; נ"ט), ולכן פירסמתי בפורום הכי נוח לכך. בסך הכל כתבתי פוסט למציאת אנשים נוספים שחשים כמוני". אסולין מספרת שבכלל חששה שהפוסט ייבלע בתוך שלל הפרסומים הנכתבים בקבוצה; היא בטח לא ציפתה שתוך חצי שעה הפייסבוק שלה יתפוצץ. "הפוסט העלה הרבה כעס", היא אומרת.

להנציח את הסטיגמה של המזרחי

אסולין, בת 25, גדלה ברעננה וכיום מתגוררת בתל אביב. לצד לימודיה, היא מתפרנסת כדי-ג'יי. בשנה שעברה ייסדה ביחד עם שני חברים מגזין סטודנטים בשם "קתרזיס", מתוך רצון ליצור שיח בתוך כותלי האוניברסיטה, בדגש על הפקולטה למדעי הרוח. היא מספרת שגם כשפרסמה את הפוסט, העריכה שמרבית התמיכה לרעיון התא המזרחי תגיע מכיוון החברים מגילמן. אבל היא התאכזבה לגלות שלא כך היה. היו אלה בעיקר סטודנטים מחוגי ההנדסה והמדעים המדויקים, היא מספרת, שפנו אליה באופן פרטי בניסיון להרים את מיזם התא המזרחי.

מה ההסבר שלה לכך? אחרי הכל, מדעי הרוח היא הפקולטה (העיקרית) שבה נלמדות תיאוריות פוסט-קולוניאליסטיות ושבה מושג הגזענות עובר בחינה ביקורתית מדוקדקת. אסולין: "לדעתי זה מכיוון שיש בגילמן שיח מאוד מודע, התעסקות בפוליטקלי קורקט שהיא בעצם גורם לגזענות סמויה".

צילום מסך – תגובות שנמחקו

היא מוסיפה שאם היתה פונה בקבוצה בנוגע לכל תא אחר, זה לא היה מושך לדעתה כל כך הרבה אש. "אנשים לוקחים קשה סוגיות שנוגעות למזרחים, כי כשיש התעסקות כלשהי בָּנושא, אוטומטית זה נותן תחושה שהאשכנזים לא בסדר. אלא שזאת ממש לא היתה הכוונה שלי והפוסט לא נועד להיות 'אצבע בעין' של אף אחד".

אז מה כן?

"אני מאמינה שהאקדמיה הוא מקום לשיח אינטיליגנטי, וחשוב לדבר על הדברים". לכן היא גם השתדלה לענות לרבים מהמגיבים. "זה התחלק לתגובות רציניות, להן עניתי, ותגובות לא רציניות, מהן התעלמתי. תראה, ניסיתי להישאר ממלכתית, אבל בשלב מסוים הרגשתי שניסו לסחוט ממני תגובות אלימות כדי להנציח את הסטיגמה של המזרחי".

המשורר והפעיל החברתי רועי חסן כתב באחד משיריו: "לעצמי אני מבטיח להיות העץ הזה, גם אם כל הכלבים של העולם הזה ישתינו עלי ויכופפו אותי, אעמוד להחזיק את הפירות". נראה שאסולין מיישמת היטב את רוח הדברים: היא מספרת שהשיח שהתפתח בקבוצה רק דרבן אותה לקדם תא מזרחי, בדיוק כפי שיש במוסדות אחרים כמו אוניברסיטאות בן-גוריון והעברית.

גיליתי שיש לי גב

תא הוא התארגנות וולנטרית של סטודנטים העוסקת בפעילות מפלגתית או חברתית. מעורבוּת האוניברסיטה בפעילות התאים משתנה מאוניברסיטה לאוניברסיטה; באוניברסיטת תל אביב, התָאים – גם המפלגתיים וגם הלא-מפלגתיים – כפופים לאגודת הסטודנטים. ההקמה של תא בלתי מפלגתי, כמו תא מזרחי לצורך העניין, כרוכה בהחתמה של 20 סטודנטים על מסמך שתומך בכך, כאשר בשלב השני נציגיו מתבקשים להציג את תוכנית העבודה שאמורה לממש את מטרות התא.

אסולין מספרת שבעקבות הפוסט פנו אליה באופן אישי סטודנטים רבים מתוך האוניברסיטה, כמו גם פעילים במאבק המזרחי מאוניברסיטאות אחרות, ותחושת הבדידות שחשה בשעות הראשונות שבהן התפוצץ הפוסט, התחלפה בתחושת שייכות חזקה. "גיליתי שיש לי גב מלא מעט אנשים שחשים כמוני". השיח הער גם הספיק להתגלגל לקבוצות אחרות בפייסבוק, ובמובן הזה נותר חי עד עכשיו. בינתיים, מספרת אסולין, היא גייסה את 20 החתימות הדרושות להקמת התא, וכל שנותר הוא אישור מהאגודה. נכון למועד כתיבת הדברים, הוא בושש להגיע.

צילום מסך – תגובות שנמחקו

ועם זאת, עצם מחיקת הפוסט וספיחיו הוא הדבר שהכי מרתיח אותה בסיפור – אפילו יותר מהתגובות הפוגעניות והשיח המזלזל. "זה לא הוויכוח הראשון שהיה בקבוצה, מאבקים יותר סקסיים כמו זכויות להט"ב או מאבקים פמיניסטיים לא נמחקים, אז למה הפוסט שלי כן? מה ההבדל?" (מנהלת הקבוצה גל סלונימסקי מסרה בתגובה: לא היו עוד מקרים כאלה של מחיקה גורפת של תגובות, אבל מחיקה של פוסטים שנוגדים את חוקי הקבוצה מתקיימת בשגרה").

אסולין מוסיפה שהיא לא מבינה מדוע כאשר גברים מעבירים ביקורת על טענות של נשים במסגרת דיונים על פמיניזם, מיד נשללת מהם זכות הדיבור, אבל כשמדובר במאבק המזרחי, אשכנזים יכולים לטעון באופן חופשי שאין אפליה ולבקר מזרחים על דעותיהם. "אני לא רואה שום הבדל בין הדברים", היא אומרת כפמיניסטית בעצמה.  

ויחד עם כל זה, אסולין בטוחה שהסרת הפרסומים מהקבוצה לא נבעה מרצון להדיר או מרוע. "נכון, זה אמנם נגרר למקומות פחות מכובדים אבל אני חושבת שגם לזה צריך לתת מקום. השיח ברשתות חברתיות גדוש בנושאים כאלו, אני לא מבינה למה לא ניתן לתת לזה מקום גם בקבוצת סטודנטים".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אוניברסיטת תל אביב כללי מדיה חדשה צדק חברתי     
{ לכתבה "תא לחץ" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות