סתיו שפיר, בימי המחאה החברתית. מבחינת נשים ג'ינג'יות ההיסטוריה התהפכה - מגינוי, דרך בוז להערצה. צילום: מתוך ויקיפדיה

זוהרים בחושך

בימי הביניים הם נחשבו לתוצאה של סקס בזמן מחזור, במאה ה-16 שומן שלהם נחשב למוצר נחוץ להכנת רעלים קטלניים, ובתרבות הפופולרית העכשווית הן נחשבות ללוהטות ביותר. מה יש בג'ינג'ים ובג'ינג'יות שגורם לנו להתעסק בהם באובססיביות? רשמים מכנס הג'ינג'ים הישראלי הראשון ומתערוכת צילום שהוקדשה לעדה

בפרק מהעונה התשיעית של ״סאות׳פארק״, קרטמן נושא את "נאום הג׳ינג׳ים" שבו הוא מסביר שג׳ינג׳ים הם אנשים שנולדו עם מחלה, שהם חסרי נשמה ושהם לא מסוגלים לסבול אור שמש כמו ערפדים. זה אמנם קטע סאטירי, אופייני לסדרה, והוא נועד לבקר סטיגמות וסטראוטיפים, אבל במציאות הוא הוביל לתוצאה הפוכה. נוסדה בעקבותיו יוזמת "יום בעט בג'ינג'י" בבית ספר יסודי במחוז יורקשייר באנגליה, ובמהלכו תלמידים ג׳ינג׳ים רבים חוו השפלות על רקע צבע שיערם. חלקם אף עזבו את בית הספר.

ככה זה עם ג'ינג'ים – הם מעוררים בנו הרבה דעות קדומות ואפילו אלימות חבויה. מה לא אמרו עליהם לאורך השנים? שהם עקשנים וחמי מזג, שהם זוהרים בחושך, ואפילו שהם מסריחים בגשם, כפי שגורס "שיר הג'ינג'ים" היוטיובי. אדומי השיער, שמהווים אחוז עד שניים מאוכלוסיית העולם, שומעים הכל ושותקים. כלומר, אלא אם בורח להם הגֵן הג'ינג'י. מדובר אגב בתכונה רצסיבית, כלומר, כדי להיוולד ג'ינג'י על הילד לרשת גן אחד של שיער אדום מכל הורה – פחות מזה לא יספיק. או במלים אחרות, הם מיוחדים. האם זו הסיבה שנטפלים עליהם?

"קראו לי 'חלודה' ו'ראש פיפי'"

מקור המילה ג׳ינג׳י בצמח הג׳ינג׳ר, הלא הוא הזנגביל. המיתוסים שנקשרו בג'ינג'ים עתיקים למדי. בימי הביניים, ילדים ג׳ינג׳ים נחשבו כתולדה של סקס בזמן מחזור. במאה ה-16 שומן של גבר ג׳ינג׳י נחשב למוצר נחוץ להכנת רעלים קטלניים. ובימי ציד המכשפות, במאה ה-17, היו אלו רבות מהנשים הג׳ינג׳יות שהואשמו בכישוף והועלו על המוקד. כך, באופן עקבי לאורך ההיסטוריה, השונות של הג׳ינג׳ים הילכה אימים על שאר החברה.

בינתיים הזמנים השתנו, וכמה מגיבורי התרבות הנוכחיים הם ג'ינג'יים – הנסיך הארי, אד שירן, אמה סטון ויש עוד. יותר מזה, דמויות מצוירות מכוננות בתרבות הפופולריות, כמו אריאל מ״בת הים הקטנה״ ומרידה מ״אמיצה״, אף הן נבראו כג'ינג'יות – תכונה שנועדה לסמן את אומץ ליבן, או לכל הפחות את ייחודן.

״כבר מגיל צעיר הרגשתי שונה ואפילו חריגה – מעבר לזה שהייתי הג׳ינג׳ית היחידה בין החברים, הייתי גם הג׳ינג׳ית היחידה במשפחה!", מספרת חן ליבנת, סטודנטית לפסיכולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן. "ההורים שלי תמיד התעקשו שזה עושה אותי מיוחדת, אבל אני דווקא הרגשתי בצעירותי נחיתות מסוימת. כילדה בפריפריה, שם האפשרות להיות חריג לא מובנת מאליה, חוויתי המון הצקות בילדות. קראו לי ׳גזר׳, ׳חלודה׳, ׳ראש פיפי׳ ועוד מחמאות שבדיעבד, האמת, רק חישלו אותי".

והיום הזה כבר נון-אישיו?

"האמת היא שרק לאחרונה, ידידה של בן זוגי הקניטה אותו במילים די מגעילות על כך שהוא יוצא עם ג׳ינג׳ית. זה פגע בי ברמה האישית, וכמובן ש׳הידידה׳ הזאת יצאה מחייו״.

אבל בעוד שלנשים ג׳ינג׳יות מיוחסות בתרבות הפופולרית תכונות כמו תעוזה מינית, ובחיים עצמם זו תכונה שנחשבת לנחשקת – אפילו חלק מאידיאל היופי הנוכחי (ע"ע אמה סטון) – לגברים הג׳ינג׳ים קצת יותר קשה. ״נורא קשה למצוא בחורות שג׳ינג׳ים זה הטעם שלהם, ואם כבר מוצאים, אז בדרך כלל הן המוזרות ביותר חברתית״, סיפר דור קופרמן מכפר סבא בקבוצת הפייסבוק ״ג׳ינג׳ים שווים בין חברות״.

״הרגשתי חריג כל חיי וזה משהו שהשלמתי איתו רק בשנות ה-20 שלי. הילדה הראשונה שהייתי מאוהב בה אמרה לי שהיא בחיים לא תהיה עם ג׳ינג׳י״, סיפר אדם אורי מראשון לציון. ״אתה בתחתית שרשרת המזון בכל הנוגע לבריונות, חטפתי המון מכות והצקות״.

בשנת 2012 אף פרסם כתב העת Psychological Studies מחקר, שבדק האם לצבע שיער של הגברים יש השפעה על הצלחתם עם נשים. גבר שלבש פיאות בצבעים שונים, ניסה להתחיל עם בחורות במועדון לילה. הפאה הג׳ינג׳ית זכתה להכי הרבה דחיות. כשאותו ניסוי נעשה עם אישה, הפאה הג׳ינג׳ית דווקא הצליחה לא רע, כמעט טוב כמו הבלונדינית.

הרגשה נפלאה לראות כל כך הרבה ג'ינג'ים

בפברואר עד אפריל נערכה ב״גן המוזיאון״ בחולון תערוכה של הצלמת שרון חלבי, בשם "גוונים של אש". הוצגו בה 300 ג'ינג'ים. חלבי סיפרה למגזין Fashion Israel כי הרעיון לתערוכה הגיע לפני שנה כשצילמה משפחה ג׳ינג׳ית והוקסמה מהצילומים. ״הסיפורים של ג׳ינג׳ים נחלקים לשניים. חלקם על התנכלויות ברמות שונות לילדים ג׳ינג׳ים וחלקם על ילדים שהגוון האדום-כתום שלהם מעצים אותם, מייחד אותם והם מאוד אוהבים אותו. חלק מהמצולמים סיפרו לי כי הם מאוד גאים במראה המיוחד שלהם, בצבע המופלא בשיער, העור הלבנבן והנמשים״.

במקביל לתערוכה, התקיים בפעם השנייה מפגש הג׳ינג׳ים הגדול בישראל, ברחבת המוזיאון. מארגנת ויוזמת הכנס היא עופרי משה, ג'ינג'ית עם אופי בת 13 בלבד, מכפר שמואל. ״רציתי מאוד לטוס לפסטיבל הג׳ינג׳ים העולמי שמתקיים בהולנד פעם בשנה, וההורים שלי לא הסכימו, כי זה היה בתחילת שנת הלימודים. אז חשבתי שיהיה נחמד אם יהיה כנס כזה גם בארץ בשביל ג׳ינג׳ים כמוני שלא יכולים להגיע לפסטיבל בחו״ל. זאת היתה הרגשה נפלאה בפסטיבל, את רואה כל כך הרבה ג׳ינג׳ים וכתום, זה משמח בצורה לא רגילה״, היא מספרת.

מה הדבר שלקחת איתך משם?

"התגובות היו מעולות, המון הורים וילדים אמרו שעכשיו בזכות הפסטיבל הם אוהבים את צבע השיער שלהם״.

אבל גם עבורה תחילת הדרך לא היתה פשוטה. ״החוויה שהכי צרובה לי מבחינת ההצקות היתה הפעם הראשונה שהשמיעו לי את שיר הג׳ינג׳ים. כל כך נעלבתי. עכשיו מרוב ששרים לי אותו אני כבר זוכרת אותו בעל פה״.

זו לא היתה היוזמה הראשונה של משה בנוגע לצבע שיערה. לפני שנה, פנתה לאקדמיה ללשון עברית כדי שתמצא חלופה עברית למילה "ג׳ינג׳י". היא פנתה אליהם מפני שהחלופה המקראית "אדמוני" אולי נחמדה, אבל לא משקפת לטענתה את מלוא האופי של הג׳ינג׳ים, שהוא הרבה יותר משיער אדום.

"הם אמרו לי שיש כבר מילה לג׳ינג׳י, גיחור ואדמוני, אבל זה לא תפס מכיוון שעובדה שכולם עדיין אומרים ג׳ינג׳י. אז החלטתי לשתף פעולה עם עמוד הפייסבוק ׳ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם׳ וביחד הפקנו סרטון שמסביר שצריך למצוא מילה חדשה לג׳ינג׳י וביקשנו שיציעו הצעות חדשות". בינתיים טרם נמצאה חלופה.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

כללי      
{ לכתבה "זוהרים בחושך" התפרסמה תגובה אחת }

1 {ברד}

ראשווןןןןן

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות