מאי ויסמן (הכי שמאלית) עם הצוות שלה, במטה "בראשית". צילום באדיבות SpaceIL והתעשייה האווירית

עד גיל 22 תגיעי לירח

מאי ויסמן, רק בת 22, לקחה חלק בפרויקט "בראשית" - החללית הישראלית הראשונה שתוכננה לנחות על הירח. היא סיפרה לנו איך ההיסטוריה נראתה מבעד לעיניים שלה, איך גורמים לגוף במשקל 600 ק"ג להסתובב בכוחות עצמו ואיך כל זה קשור לשירות ביחידת הלוויינים של צה"ל

"הייתי אומרת לאנשים שאני עובדת בחברה גדולה שעומדת לשגר חללית לירח, אבל אף אחד לא ממש האמין לי או הבין על מה אני מדברת", כך מספרת מאי ויסמן, בת 22 מרעננה. כשהשתחררה מהצבא לפני כמעט שנתיים, ויסמן לא כל כך ידעה מה עומד להיות השלב הבא בחייה ומה היא רוצה לעשות. היא בטח לא חשבה שתיקח חלק משמעותי בהיסטוריה של מדינת ישראל, כשתהיה אחת מחברי הצוות שאחראים על תפקודה של החללית הישראלית הראשונה "בראשית".

הצוות של ויסמן היה אחראי על תפקודה התקין של החללית – טרם השיגור ואחריו. את הרקע המתאים לתפקיד רכשה במהלך שירותה הצבאי ביחידה בשם 9920, יחידת הלוויינוּת של חיל המודיעין הישראל. אופן הפעולה של הלוויינים דומה במידה רבה לאופן פעולתה של החללית שתוכננה בישראל, והדבר העניק לויסמן ניסיון ייחודי שקשה לצעירים כמוה לרכוש במקומות אחרים.

איך הצטרפת לעבודה בפרויקט?

"השתחררתי באוגוסט 2017, וראיתי שבעמותת SpaceIL (שעמדה מאחורי המיזם; ע"ג) מחפשים אנשים בעלי רקע מתאים לעולם החלל. לא התעסקתי עם חלליות, אבל חלליות ולוויינים הם דומים, לכן חיפשו אנשים שמבינים איך לוויין עובד כדי שיצטרפו לפרויקט. אז זה התאים מכל הבחינות".

עמותת SpaceIL הוקמה בשנת 2011 במטרה לקבל את כרטיס הטיסה הראשון לירח. היא קיוותה לעשות זאת במסגרת תחרות בינלאומית בשם Google Lunar X Prize, שעודדה מדינות שונות, ביניהן ארה"ב, יפן והודו, לשגר חללית לירח. הזוכים במקום הראשון בתחרות היו צפויים לקבל 20 מיליון דולר, ו-5 מיליון נוספים היו מוענקים כבונוס למי שביצע הישגים משמעותיים, כמו למשל השלמת סיבוב שלם סביב הירח לפני הנחיתה עליו.

באוקטובר 2015, ציינה SpaceIL נקודת דרך משמעותית בפרויקט, כשהפכה לקבוצה הראשונה בתחרות שהכריזה על חוזה שיגור – חוזה שמסדיר את האמצעים דרכם תשוגר החללית. בינואר 2017, העפילה לגמר התחרות, לצד ארבע קבוצות בלבד. אבל זמן קצר אחר כך, במהלך 2018, בוטלה התחרות. עם זאת, SpaceIL החליטה בשיתוף עם התעשייה האווירית בישראל, להמשיך בעבודה על הפרויקט.

מסע בין כוכבים

עוד לפני כן, ב-2012, תרם איש העסקים מוריס קאהן כ-100 מיליון שקלים לעמותת SpaceIL, כדי לקדם את בנייתה של "בראשית". בפרויקט עבדו כ-30 אנשים במשרה מלאה, מסביב לשעון, ואף מתנדבים נוספים מתחומי המדע והטכנולוגיה. יחד עם ויסמן, הגיעו לעבוד במיזם לא פחות מארבעה צעירים נוספים ששרתו גם כן ביחידת הלוויינות.

"הגעתי לפרויקט בשלב שבו היינו צריכים לבנות סימולטור", מספרת ויסמן על חלקה במיזם. "בגלל שאין לנו דרך לבדוק איך החללית תתנהג עד שנשגר אותה לחלל, הסימולטור מדמה את כל המצבים בחלל שהולכים להיות במשימה. מחברים תוכנת מחשב עצמאית – כמו שיש על החללית – לסימולטור, ומריצים עליה את כל התרחישים. תביני, בלי סימולטור אין משימה. לא משגרים חללית בלי לבדוק את התפקוד שלה".

מאי ויסמן. "אנשים לא האמינו לי" (הצילום באדיבות SpaceIL והתעשייה האווירית)

הזירה שבה צברה ויסמן את מרבית הידע שלה על סימולטורים, היא יחידת הלוויינים של צה"ל. כבר מתחילת דרכה עבדה עמותת SpaceIL  בשיתוף פעולה עם  היחידה, האחראית על ההפעלה המבצעית של הלוויינים הישראליים, תכנון משימות הצילום שלהם, קיום תקשורת מלאה עם הלוויינים, פיתוח תחנת הקרקע והיערכות לקראת שיגורי לוויינים.

רועי (24), קצין לשעבר ביחידה, מספר על העבודה במסגרתה: "החיילים אצלנו אחראים על שני תחומים עיקריים. התחום הראשון הוא המשימות המבצעיות של הלוויין. יש המון דרישות לצילומי לוויין, של כלל קהילת המודיעין בישראל, והחיילים עובדים במשך שעות כדי שהתצלומים יהיו כמה שיותר איכותיים ויתנו כמה שיותר ערך, מבחינת שעות הצילום, טכנולוגית הצילום, סוג הלוויינים וכמות הלוויינים שיצלמו. זו האחריות של החיילים.

"התחום השני הוא התחזוקה ההישרדותית של הלוויין. החלל הוא סביבה מסוכנת: צריך לדאוג שהרכיבים של הלווין תקינים, שהמדדים מדייקים, שהפאנלים הסולריים פונים מספיק זמן לשמש בשביל לקלוט חשמל, שהמצלמה לא מסתוונרת יותר מדי מהשמש כי היא עלולה להיהרס לחלוטין, ואפילו לבדוק אם צפויה התנגשות של שני לוויינים אחד בשני, ואז צריך להזיז את אחד מהם – דבר שקורה פעם בכמה שבועות".

מהו אופן הפעולה של הלווין?

"לווייני צילום טסים במסלול נמוך יחסית, מאות בודדות של ק״מ ממרכז כדור הארץ, כדי שהמצלמה תוכל לצלם באיכות טובה. המהירות של הלוויין תלויה אך ורק בגובה בו הוא נמצא, הוא לא כמו רכב שנוסע כל הזמן. רוב הזמן הוא לא משתמש בדלק, והוא פשוט מסתובב סביב כדור הארץ בדיוק כמו שהירח מסתובב סביב השמש: באמצעות כוחות פיזיקליים. הלוויינים עושים סיבוב כל כשעה עד שעתיים סביב כדור הארץ, וכל הקפה כזאת נקראת חליפה. בכל סיבוב שבו הלוויינים עוברים מעל אתרי קליטת הלוויין, יש דקות בודדות לתקשר איתם. בדקות האלה צריך לוודא שהכל תקין, למסור פקודות חדשות ללוויין וגם לקבל את התמונות. זה מצריך עבודה זריזה בזמן אמת".

מכוונת גבוה

"בראשית" היא החללית הקטנה ביותר שנבנתה עד היום למשימה מהסוג שביצעה. גובהה כמטר וחצי בלבד, משקלה כ-600 ק"ג והיא נשלחה לחלל ללא חברי צוות. לכן, היה צריך לבנות ולתכנן אותה כך שתוכל לתפקד באופן עצמאי, על-ידי נציגים שייפקחו על פעולתה מרחוק, בחדר הבקרה. במילים אחרות – קצת כמו לוויין.

אלא שהמרחק מכדור הארץ לירח, כ-384,000 ק"מ, גדול פי עשרה מהמרחק שבין כדור הארץ לבין לווייני התקשורת שנעים סביבו, איתם היו רגילים לתקשר בישראל עד היום. אלו חלק מהאתגרים איתם היו צריכים להתמודד ויסמן ושאר חברי הצוות. "במשימה הזאת, החללית לא מגיעה תוך יומיים כמו במשימות שבוצעו בעבר בעולם", היא מספרת. "החללית קטנה ואין לה מספיק דלק כדי להגיע לירח, אז אנחנו מנצלים את הכבידה של כדור הארץ, בשביל לחסוך בעיקר משקל של החללית".

כדי לצאת מהאטמוספרה, החללית שוגרה לירח על גבי משגר ואז היא החלה להקיף את כדור הארץ במסלולים מעגליים.

איך משתמשים בכוח הכבידה כדי לאפשר את התנועה של החללית?

"החללית עושה הקפות סביב כדור הארץ, כאשר בכל פעם מגדילים את המרחק של החללית מכדור הארץ – וככה היא מגדילה את המסלול שלה עוד ועוד, עד שהיא מתקרבת לירח. רק כשהיא כבר קרובה, יש שוב שימוש בדלק, הפעלה של המנועים והכוונה של החללית לכיוון הירח, ואז כבידת הירח אמורה ללכוד אותה במסלול שסביבו".

הפעולה הזאת, של שינוי מסלול החללית והגדלת מרחקו, נקראת "תִמרון". זו אחת מהפקודות המרכזיות שהצוות של ויסמן היה צריך לבדוק בטרם שיגור החללית לירח. "על הסימולטור הרצנו את כל התמרונים ואת כל הפקודות שאמורות להגיע לחללית, וככה בדקנו שהסימולטור עובד ושהחללית עובדת כמו שצריך. זו היתה עבודה של קצת יותר משנה, עד השיגור. 'בראשית' עברה מסלול של כ-6.5 מיליון ק"מ – הארוך ביותר שנעשה אי פעם לנחיתה על הירח. בגלל זה המשימה לוקחת חודשיים ולא יומיים, כמו משימות אחרות".

הספירה לאחור

ב-22.02.2019 הגיע הרגע הגורלי של הפרויקט, ורגע היסטורי עבור ישראל: שיגור החללית. היא שוגרה על גבי משגר פלקון 9 של החברה האמריקאית SpaceX. לאחר התמרון המוצלח הראשון, החללית צילמה סלפי על רקע כדור הארץ, ממרחק של 37,600 קילומטרים.

את יכולה לתאר איך הרגשת ברגע השיגור?

"זה היה רגע הזוי בשבילי. עבדתי שנה וחצי ב-SpaceIL, כל יום רואים את החללית מולנו וכל הזמן מדברים על השיגור שלה. ופתאום מגיע הרגע שרואים את הטיל יורה את החללית שעד לפני שנייה ראית בחדר! זה היה מטורף. היו שם כמה דקות בהתחלה שלא היתה לנו תקשורת איתה, אז כולנו היינו מאוד לחוצים ורצינו לקבל את המידע מהחללית, שהחללית תגיד שהיא בסדר. ואז זה קרה, וזה היה ממש מרגש".

לאחר שהחללית שוגרה, המפעילים בחדר הבקרה יכלו לשדר נתונים ופרמטרים שישולבו בתוכנה העצמאית שנבדקה בסימולטור לפני כל הפעלה. הפיקוד על החללית נעשה מחדר הבקרה, שנמצא במפעל של התעשייה האווירית בישראל.

לפני השיגור דאגתם לבדוק בסימולטור שהחללית תתפקד באופן תקין. מה היה התפקיד שלך לאחר השיגור?
"הצוות הפך להיות הצוות של המקטע הקרקעי, שזה הצוות שאחראי על כל החליפות של החללית. החללית עושה הקפות סביב כדור הארץ, ויש תחנות שירות השכרת אנטנות ששוכר אנטנות מכל מיני תחנות בעולם כדי שיקלטו את החללית וכדי שנוכל לתקשר איתה. הן משמשות בשביל התמרונים, בשביל צילומים וגם כדי לקבל תקשורת רצופה מהחללית ולדעת שהכל בסדר. הצוות אחראי להזמין את כל החליפות האלה, את זמני התקשורת מול החללית, וגם על בדיקות מול נאס"א, הרבה ניסויים שמצריכים לקלוט את החללית מהאנטנות שלהם ולראות שהכל הולך בסדר".

הצד האפל של הירח

בחדר הבקרה תקשרו עם החללית לכל אורך המשימה: החללית העבירה לחדר הבקרה מידע, נתונים ותמונות, והכל התנהל לפי התחזיות של ויסמן וחבריה בשנים שקדמו למשימת השיגור. ב-11.04.19, עם סיום הצילומים של אתר הנחיתה, היתה אמורה "בראשית" להתחיל בשלב הבא של הפרויקט.

מאי ויסמן ליד החללית (הצילום באדיבות SpaceIL והתעשייה האווירית)

אולם, במהלך שלב הנמכת הגובה של החללית לקראת המשיכה לירח חל כשל באחד החיישנים, מסיבה שעדיין לא ידועה. הניסיונות של היושבים בחדר הבקרה לתפעל את התקלה לא צלחו, והדבר הוביל לכשלים נוספים במנוע ומערכות התקשורת של החללית. הקשר עם החללית נותק סופית, לפני שהספיקה לנחות באופן תקין על הירח. היא התרסקה.

למרות שהחללית לא הצליחה לסיים את משימתה בהצלחה, היא עדיין רשמה הישגים משמעותיים ובינלאומיים בעקבות גודלה ואופן פעולתה הייחודיים. בנוסף, SpaceIL כבר הצהירה כי בכוונתה לצאת בפרויקט נוסף בקרוב. לנו רק נותר לראות אותם מתחילים מבראשית, ולקוות שהפעם, בהתאם לתחזיות, תצליח מדינת ישראל לגעת בירח.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין "כותרת" *

כללי       
{ לכתבה "עד גיל 22…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות