רוג'ר ווטרס, הדמות המרכזית שמפעילה לחץ על אמנים זרים לא להגיע לישראל, כחלק מקמפיין ה-BDS (צילום מתוך ויקיפדיה)

BDS, קווים לדמותו

מה בעצם רוצה ה-BDS? איך הוא מנסה להגשים את המטרות הללו? איפה הוא נוחל הצלחה, ואיפה כישלונות? הנה כמה דברים שלא ידעתם על התנועה שכל כך מלחיצה את ישראל

הנה עובדה ראשונה שרוב האנשים לא יודעים לגבי תנועת ה-BDS – היא לא באמת תנועה. כלומר, לא בדיוק. מה היא כן? ריבוי של ארגונים שונים הפועלים כולם כדי לקדם את רעיון ה-BDS. אם תרצו, אפשר לחשוב על זה, להבדיל, כעל המקבילה של הציונות: גם בישראל הרי אין כיום תנועה ציונית רשמית, אלא מפלגות ציוניות שונות, ארגונים ציוניים שונים ועוד, כשכל אחד מהם מקדם את הרעיון הציוני לפי השקפתו. הכתבה שלפניכם תנסה לקעקע את התפיסות השגויות לגבי ה-BDS, כמו זאת שבה פתחנו, ולהסביר אחת ולתמיד מה הוא למעשה ה-BDS וכיצד הוא פועל.

BDS הם ראשי תיבות של boycott (חרם), divest (הסרה), sanctions (סנקציות). הארגונים התומכים ברעיון זה פועלים ללא לאות להביא לבידודה המדיני, הפוליטי והכלכלי-חברתי-תרבותי של ישראל. ל-BDS מספר מטרות. המרכזית שבהן, לטענת אנשיו, היא השבתם של הפליטים הפלסטינים אל "בתיהם", כלשון אנשי הארגון, ודאגה לזכויות האדם של פלסטינים, שלשיטתם ישראל מפרה בצורה שיטתית. כמו כן, הארגון שם דגש מיוחד על החוק הבינלאומי שלטענתו ישראל מפירה בעקביות – והוא שואף שתיענש על כך על ידי הקהילה הבינלאומית.

הארגון זוכה להצלחה רבה מאוד באירופה, ובמיוחד הוא חזק באירלנד, לא המדינה האירופית הכי גדולה, רחוק מכך, אבל מרכז חשוב של תאגידים בינלאומיים שנהרו לשם בעקבות הפחתת מס החברות הנהוג במדינה. רק לאחרונה העביר בית המחוקקים באירלנד חוק האוסר מכירה של מוצרים מההתנחלויות הישראליות. הצלחתו של ה-BDS באירלנד איננה מקרית: הכיבוש הבריטי עדיין צרוב היטב בזיכרון הקולקטיבי האירי, ומכאן ההזדהות עם הפלסטינים – שלתפיסת האירים נמצאים בסיטואציה זהה.

ארגון הגג הנחשב ל"BDS המקורי", זה שמושך בחוטים ומחליט על המדיניות הכללית של התנועה, הוא "מועצת ה-BDS הלאומית הפלסטינית". המטה של המועצה ממוקם ברמאללה וחברים בה 28 ארגונים – לרבות נציגים מכל העולם. הקמפיין האחרון שהושק על ידי מועצת ה-BDS נקרא StopArmingIsrael ("להפסיק לחמש את ישראל") והוא שם לעצמו למטרה להפעיל לחץ על חברות אירופיות להפסיק את קשריהן העסקיים עם חברות ישראליות הקשורות לתעשייה הביטחונית הישראלית כמו אלביט מערכות, רפאל והתעשייה האווירית.

ארגון ה-PSC (Palestine Solidarity Campaign UK ), החבר במועצת BDS ומי שנחשב לארגון ה-BDS המרכזי בבריטניה, מתגאה בימים אלו בכך שלחצים שהפעיל על בנק HSBC (הבריטי גם הוא) נשאו פרי, והמוסד ניתק את קשריו עם חברת אלביט. בכך מימש HSBC את עיקרון הdivestment, "ההיפרדות" (במקרה הזה מחברות ישראליות), המופיע בשמו של ה-BDS.

בינתיים בצפון אמריקה

בקנדה ובארצות הברית, מנגד, התמונה שונה. ה-BDS נתקל שם בחקיקה אגרסיבית המונעת את התאגדותו הארגונית, או לחלופין המענישה ארגונים אחרים המקיימים איתו קשרים. עם זאת ארגונים המזדהים עם רעיון ה-BDS הולכים וצומחים גם שם. לארגונים המזדהים עם רעיונות ה-BDS יש נוכחות גדולה מאוד בקמפוסים רבים בצפון אמריקה, והאימפקט שלהם שם גדול.

בנוסף, ארגונים המזוהים עם ה-BDS מנסים לרקום קשרים עם ארגוני זכויות אדם פופולריים בצפון אמריקה, כמו התנועה הפמיניסטית MeToo (שנוסדה בעקבות פרשת הרווי ווינשטיין) או ארגון blacklivesmatter (שנוסד על רקע שימוש מופרז בכוח של רשויות החוק שגרם להריגת עצורים שחורים), וזאת על מנת לבצר את תדמיתו כארגון הומניטרי ולגיטימי. כמו כן, ה-BDS מקפיד להתגאות בכך שמקור ההשראה העיקרי שלו הוא הקמפיין למלחמה באפרטהייד שהתקיים בשנות השבעים והשמונים דרום אפריקה, שם המיעוט הלבן יצר הפרדה מהרוב השחור במדינה בכל תחומי החיים.

אם לחזור ל"מרכז העצבים" של ה-BDS, הממוקם כאמור ברמאללה, אותה "מועצת ה-BDS הלאומית הפלסטינית" – יש לומר שזהות הארגונים שתורמים לה כספים מפוררת את החזות ההומניטרית של ה-BDS. כך למשל חברים ב"מועצה" ארגוני הטרור החמאס, הג'יהאד האיסלאמי והחזית העממית לשחרור פלסטין.  רק לאחרונה פורסם דוח של המשרד לנושאים אסטרטגיים של ישראל, הקובע שמחבלים פלסטינים שעסקו בעבר בפעילות טרור, לרבות רצח וחטיפות, משמשים כיום כדמויות מפתח בארגון ה-BDS.

אולם האלמנטים העוינים את ישראל אינם קיימים רק מאחורי הקלעים, במסווה, אלא גם בשטח עצמו, בגלוי. לא פעם קורה שהארגונים השונים המרכיבים את ה-BDS מתקשים לשלוט בפעילים במהלך הפגנות, ואלה האחרונים מתחילים, בשעת התלהטות יצרים, לצעוק סיסמאות אנטישמיות נגד ישראל וגם נגד יהודים. בקמפוסים בארצות הברית אף דיווחו סטודנטים יהודים במקרים שונים על פחד ללכת בפומבי עם לבוש הנושא סממנים יהודיים כמו מגני דוד וכיפות; הם הביעו חשש ממשי מפגיעה בהם.

תעיפו מבט בסרטון הזה, שמדגים היטב את החשש הנדון:

חופרים למפיקים

אז מה מניע את ה-BDS לפעול כפי שהוא פועל – בקמפוסים, בהפגנות המוניות, בהפעלת לחץ על אמנים וחוקרים שלא יגיעו לישראל? בישראל טוענים שהתנועה הזאת היא תולדה של ההבנה הפלסטינית כי לא ניתן להכניע את ישראל בשדה הקרב, ולכן הפנייה לזירה אחרת שבה הפלסטינים סבורים שלישראל יש נחיתות – דעת הקהל הבינלאומית. ה-BDS מנסה לרתום אותה כדי להשפיע על שורה של גורמים להחרים את ישראל, או לקדם את מטרותיו האחרות.

אחת הטקטיקות המרכזיות שבהן נוקט ה-BDS כדי לממש את מטרות אלה היא היצמדות לרטוריקה משפטית בניסיון "להוכיח" שפעולותיה של ישראל אכן לא חוקיות לפי הדין הבינלאומי. זהו מסר שלאירופאים קל להזדהות עמו, שכן עמידה בחוק הבינלאומי נשמעת באוזן של רבים מהם כדרישת סף מינימלית, ומוצדקת, מכל מדינה המבקשת להתקבל למשפחת העמים. כתוצאה מכך, מוצגים פעמים רבות מעשיה של ישראל ללא ההקשר שבו ננקטו (לדוגמה: הפצצות בעזה, ללא אזכור העובדה שהגיעו בתגובה למטחי רקטות שכוונו ללב אוכלוסייה אזרחית). ככל שיח ה-BDS מנסה לעודד את השומעים לגבש את דעתם על הסכסוך רק על סמך המצב הנוכחי, בו ניכרת חולשתם הברורה של הפלסטינים, תוך מזעור חשיבות האירועים שהובילו את הפלסטינים לכך.

השימוש בטרמינולוגיה משפטית הוא גם זה שמסייע מאוד ל-BDS בניסיונותיו הרבים (והמוצלחים, יש לומר), להניא זמרים בינלאומיים מכוונתם להופיע בישראל. איך זה עובד? ארגונים שונים המסונפים ל-BDS  מָלְאִים את המפיקים של הזמרים – או אנשי מקצוע אחרים הסובבים אותם, שהמשפט הבינלאומי איננו בדיוק נר לרגליהם – בטרמינולוגיה משפטית ובהשוואות בין ישראל של היום לאפרטהייד בדרום אפריקה של אז.

ישראל מוצגת בהזדמנויות הללו כמדינת אפרטהייד גזענית שבה מתקיימת אפליה על רקע דתי בין יהודים למוסלמים, ללא אזכור העובדה שהערבים אזרחי ישראל הם קבוצה בעלת זכויות מלאות בשטחי הריבונות הישראלית. במקום זאת, מתרכז ה-BDS בהפרדה השיפוטית והתחבורתית הקיימת בין יהודים לבין פלסטינים שאינם אזרחי ישראל ביהודה ושומרון, וטוען שהחלת שתי מערכות משפט שונות על פי מפתח דתי דומה למה שהתרחש בדרום אפריקה – שוב, ללא כל התחשבות בעובדה שההיגיון שהוביל לכך איננו דתי ובטח לא גזעי, אלא נגזרת של המציאות הביטחונית בשטח ושל טרור פלסטיני. 

חשוב לומר בהקשר הזה שזמרים אשר נכנעים לבסוף ללחצי התנועה לאו דווקא עושים זאת משום שהם מקבלים עליהם את פרשנותה לחוק הבינלאומי, או אפילו מזדהים עם מי ממטרות הארגון; ברוב המקרים, הם פשוט אינם מעוניינים להכניס את עצמם לקלחת הזאת. אז הם מוותרים.

טענה נוספת שמוצגת בידי ה- BDSבהקשרים שונים, היא ש"ההתנחלויות הישראליות איננן חוקיות לפי הדין הבינלאומי", בעוד שההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית הן מקרה יוצא דופן שלחוק הבינלאומי אין מענה ישיר כלפיו. בתמצית, הדין הבינלאומי אוסר על מדינה א' שכבשה את מדינה ב' להעביר את אוכלוסייתה לשטח הכבוש; אולם ישראל כבשה בששת הימים את השטח מירדן (שגם היא לא היתה הריבון החוקי של השטח, משום שכבשה אותו מהבריטים), וממילא מעולם לא התקיימה בו מדינה פלסטינית. אולם לדקויות האלה אין מקום בשיח שמוביל ה-BDS.

הביקורות שנשמעות כלפי ה-BDS אינן מסתכמות בסילוף העובדות ובחצאי אמיתות. אחת המרכזיות שבהן גורסת שברשימת מטרות התנועה איננה מוזכרת המילה "שלום" בין הישראלים לפלסטינים, אפילו לא כמטרה משנית. טענה נוספת היא שה-BDS דבק בעמידתו הנחרצת לצד זכויות האדם של הפלסטינים רק כאשר הן אינן מכובדות על ידי ישראל. לראיה, לאחר שארגון human rights watch פרסם באוקטובר 2018 דוח יוצא דופן בחומרתו על פני 149 עמודים הדנים בהפרות זכויות אדם שיטתיות שביצעו הרשות הפלסטינית וחמאס בבני עמם הפלסטינים – שתיקתו של ה-BDS רעמה.

ישראל הרשמית טוענת שאם מקלפים מטיעוני ה-BDS את האנגלית המצוחצחת ובוחנים את מטרות התנועה בעין ביקורתית, מתגלה שאין שוני מהותי בינן לבין מטרות ארגוני טרור דוגמת חמאס או הג'יהאד האיסמלאמי. בסרטון שהופץ ברשת אחת הדמויות המרכזיות בתנועה, עומאר ברגותי, נראה אומר שארגונו 'שולל לחלוטין נוכחות של מדינה יהודית בכל חלקיה של פלסטין".  

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

כללי     
{ לכתבה "BDS, קווים לדמותו" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות