מרכז העיר בווינה. הקיבוץ הישראלי שם מונה 25 ישראלים שעובדים באבטחה במוסדות יהודיים (צילום: מתוך פליקר)

עבודה מועדפת

ברוכים הבאים לקיבוץ הישראלי בווינה. לא פחות מ-25 חיילים משוחררים עובדים בעיר כמאבטחים, עבור שכר נדיב, תנאים סוציאליים חלומיים ומגורים באותה השכונה. הגעגועים, הקור והגרמנית לא פשוטים, אבל היי, אפשר לעשות במקביל תואר ולטייל בכל סופ"ש בבירה אירופית אחרת

ב"רובע השני" של וינה, בלב הבירה האוסטרית, גרים ברדיוס של קילומטרים ספורים לא פחות מ-25 צעירים ישראלים בתחילת-אמצע שנות העשרים לחייהם. זהו אזור שקט המאוכלס בעיקר על ידי משפחות, אבל מרוחק רק שתי תחנות מטרו מהמרכז העתיק של העיר – היכן שהכל קורה. את החבורה הססגונית שיכנה באזור הקהילה היהודית המקומית. ברוכים הבאים לקיבוץ הישראלי בווינה.

בשנים האחרונות, יותר ויותר חברות בינלאומיות פונות בתיווך קהילות יהודיות לצעירים ישראלים שרק השתחררו מהצבא, ומציעות להם משרות אבטחה במוסדות יהודיים באירופה. הן כוללות מגורים, שכר שעתי גבוה ותנאים סוציאליים מעולים. בתמורה, הצעירים נדרשים להתחייב מראש לשנה אחת, עם אופציה להארכה לשנתיים (יותר מזה אין: החוק האירופי אינו מאפשר לאזרחים זרים להחזיק נשק לתקופה העולה על פרק הזמן הזה).

גל כרמלי (23) מגשר הזיו עובד כמאבטח כבר כמעט שנתיים בקהילה היהודית בבירת אוסטריה. המעסיק שלו הוא גוף פרטי המנוהל על ידי יהודים-אוסטרים. על המשרה הוא שמע דרך חבר מהצבא, שסיפר לו שמחפשים מאבטחים בחו"ל. כרמלי ישר קפץ על המציאה. "רציתי הרפתקה, לחוות דברים אחרים מחוץ לישראל, לטייל באירופה וזאת מבחינתי היתה הזדמנות. באותו יום שלחתי קורות חיים למגייסת והיא מיד חזרה אלי. חודש אחרי זה כבר הגעתי לווינה".

מבחנים של הטכניון בשגרירות בווינה

הדרישות לתפקיד המאבטח כוללות שירות קרבי משמעותי, הכשרת רובאי 07, קורס הכנה של חודש בארץ לפני הטיסה ועוד חודשיים של הכשרה מקצועית בעיר היעד. בפועל, היקף המשרה עומד בממוצע על כ-200 שעות בחודש, במשמרות של 8-10 שעות ביום, מקסימום 12 – תלוי בכוח האדם ובחגים (בהם המשמרות ארוכות יותר). העבודה היא בבתי ספר, או במוסדות אחרים של הקהילה היהודית. הבחירה בעובדים ישראלים, מספרים גורמים בתחום, נובעת מהתפיסה שכך ירגישו שייכוּת לקהילה שהם מאבטחים וכתוצאה יבצעו את משימתם על הצד הטוב ביותר.

אבל כפי שאפשר להבין מהפירוט הנ"ל, העבודה עצמה היא פחות העניין כאן. הצעירים שמגיעים אחרי הצבא מוקסמים מהאפשרות של חיים זולים באירופה. "העניין פה זה לא העבודה, זה הכל – המכלול, החברים, הטיולים… הרי הכל קרוב", אומר כרמלי. "מי שבא לפה רק כדי לעבוד כמאבטח גם בוודאות ישלב עם זה משהו נוסף, כי מאבטח אפשר להיות גם בארץ".

כמו מה?

"אני החלטתי לנצל את הזמן הפנוי אחרי העבודה כדי להתחיל ללמוד לתואר ראשון בהנדסה ביו-רפואית בטכניון, דרך 'אפיק מעבר' של האוניברסיטה הפתוחה".

איך זה עובד?

"אני צופה בשיעורים דרך האינטרנט, מגיש את העבודות במייל וכדי לגשת למבחנים, אני הולך לשגרירות ישראל בווינה אחרי שאני מתאם את מועד הבחינה באתר. טופס הבחינה נשלח מהאוניברסיטה לשגרירות עצמה, והם מקצים בוחן שלהם שייפקח".

ומה עובדים שלא נרשמו לטכניון עושים בזמן הפנוי כאן?  

"חלק משלימים בגרויות, עושים פסיכומטרי, או סתם לומדים דברים שהם אוהבים בזמן שהם במשמרות".

הפתרון להתמודדות עם המצב: בת זוג אוסטרית

אלדד פרגל (23) מפתח תקווה, חברו של כרמלי מהשירות הצבאי בלוט"ר, החליט לפני שנה וחצי להצטרף אליו לעבודה כמאבטח בקהילה. "ממה ששמעתי מגל זו נראתה עבודה יחסית קלה ופשוטה והדרך להתקבל לשם לא כזאת מורכבת. על הדרך זה גם לגור באירופה – לצאת מהבית ומהמדינה וזה בדיוק מה שחיפשתי".

פרגל מנצל את הזמן החופשי הרב כדי ללמוד גרמנית – שהיתה מבחינתו החיסרון העיקרי בחיים בווינה. אז הוא התחיל לקחת שיעורים אצל מורה פרטית. "זה קשה, כי השפה הזאת לא דומה לא לעברית ולא לאנגלית. אבל היה עוד יותר קשה להתנהל במדינה שבה אנשים לא מוכנים לדבר אנגלית. למה? כי הם נותנים המון כבוד לשפה שלהם". אגב, רוב המשרות המוצעות למאבטחים ישראלים הן בערים דוברות גרמנית, כשבנוסף לווינה, גם הקהילות היהודיות בציריך, מינכן וברלין מגייסות עובדים.

גל כרמלי, חיי ת'חיים

היבט נוסף המשותף לכלל המשרות בקהילות היהודיות האירופיות הם התנאים המעולים. באוסטריה, למשל, נהוגים לא פחות מ-30 ימי חופשה בשנה, והשכר מורכב מ-14 משכורות בשנה כשבמאי ובנובמבר מקבלים משכורת כפולה.

אבל מה לגבי המרחק, הגעגועים והקור – משולש קטלני שכאשר הוא תוקף, גם החי"רניק הקשוח ביותר נכנס לכוננות ספיגה? פרגל מציג קונטרה מפתיעה: את בת זוגו הנוכחית, הוא מספר, הכיר במהלך אחת המשמרות בווינה. מדובר בבחורה אוסטרית יהודית. אלא שבשנה האחרונה היא עצמה החליטה לנסוע, מכל המקומות, לישראל, כדי להתנדב בפרויקט מיוחד בבתי ספר יסודיים. ימים ספורים לפני שיחתנו, היא אף יידעה את פרגל שהיא גם מתכוונת להישאר בישראל ולעשות עלייה בזמן שהוא עדיין בווינה. "אני מנסה לא לקרוא לזה קושי, זה המצב כרגע וזה באסה, אבל חיים עם זה ובסוף אני אחזור לישראל", אומר פרגל שמתכנן להפעיל את סעיף האופציה להישאר שנה נוספת.

כרמלי לעומת זאת מספר על המון שיחות וידיאו וטלפון שמאפשרות לו לשמור על קשר עם אזור חיוג 972. רק בספטמבר האחרון המשפחה שלו הגיעה לחגוג איתו את ראש השנה, ובדצמבר שלאחריו הוא עצמו נסע לביקור בן שבוע בארץ. "אני לא מתנתק לגמרי לשנתיים וחצי ולא רואה אותם – הקשר נשמר", הוא אומר.

המנטליות של השחקן האירופי

על אף תהליך הגיוס הזריז והתנאים המעולים, גם כרמלי וגם פרגל טוענים שהתפקיד לא מתאים לכולם. הם מספרים על קולגות שעזבו אחרי מספר חודשים בתפקיד – חלקם רצו לתפוס את תחילת שנת הלימודים בישראל, לחלקם "נפתח התיאבון" והם החליטו שהם רוצים לטייל בשאר אירופה וחלק מהם לא התחברו למנטליות האירופית. מה שמוביל לשאלה – מהי בדיוק המנטליות הזאת, ואיזה קשיים מזמן המפגש איתה.

גל כרמלי (מימן) ואלון קוכמן, בטיול סקי במהלך שהותם בווינה

כרמלי: "תראי, לאנשים יש כאן אופי אחר, תרבות שונה ממה שאנחנו מכירים. לא אנשים חמים אבל כן מאורגנים, מסודרים. אתן לך את הדוגמה הכי פשוטה – מדרגות נעות. מי שמחכה עומד בימין, ומי שרוצה לעלות יכול בשמאל. את תראי את זה בישראל? לא. בכללי, המבוגרים פחות מנסים להתחבר אלינו, לאנשים שכביכול לא משלהם. אבל הצעירים כן אוהבים את התחושה של הבינלאומיות, לדבר באנגלית וזה".

"בכנות, על האנשים המקומיים אני לא מת", אומר פרגל. "האירופים מאוד 'קרים' אבל בסוף, בכל מקום מוצאים אחלה אנשים. מבחינתי, זה לא המדינה שלי, לא התרבות שלי. אני יכול לחיות פה תקופה אבל בסופו של דבר אני יודע שאני אחזור. אם זה בעוד שנתיים או שלוש. להקים משפחה באוסטריה אני לא רואה שזה משהו שיכול לקרות".

אבל יש גם מי שהחליט להישאר בווינה. אלון קוכמן (24) מנתניה מספר ש"הייתי שמח לחיות בארץ, זה הבית שלי. פשוט כשאני מסתכל על מי שאני רוצה להיות או דברים שאני רוצה לעשות, המאמץ שאצטרך כדי להשיג אותם בארץ הוא פי כמה עשרות לעומת ההתנהלות כאן בווינה. ההחלטה שלי להישאר נובעת משיקולים של תנאי המחייה, שקט ורוגע מבחינה כלכלית וכמובן העניין התרבותי. משהו באירופאיות הקרירה שבה אותי. אני מודה שאני כועס ומאוכזב על זה שלא הצלחתי להגיע למיצוי בארץ ונאלצתי לקום ולחפש את עצמי במקום אחר ובגלל זה, כרגע אני לא מעוניין לחזור לארץ".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

חדשות חוץ כללי מגזין צבא       
{ לכתבה "עבודה מועדפת" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות