אם וילדה הסיני, אילוסטרציה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה). עד לא מזמן היה בסין חוק שהגביל ילודה לילד אחד - מה הוא חולל? צילום: Gauthier DELECROIX, מתוך פליקר

ילדי הלילה יוצאים לאור

כולנו יודעים שעד לא מזמן (ליתר דיוק, עד לפני שלוש שנים), היה בסין חוק שמגביל ילודה לילד אחד – אבל מה אנחנו באמת יודעים על המשמעות שלו? תמר פול-כהן, שנתקלה במהלך טיול במדינה בחבורה של ילדים "לא חוקיים" שהסתתרה במחשכים, כתבה על כך רומן בשם "ילדי הלילה". הנה הסיפור שלהם

בשנת 1979 יצאו השלטונות בסין בתוכנית לצמצום הילודה במדינה: הם העלו את הגיל המינימלי לנישואין וקבעו כי גול זוג יוכל להוליד רק ילד אחד. התוכנית שונתה רק לפני שלוש שנים, ב-2015, אז עלתה ה"מכסה" לשני ילדים במשפחה. "הילדים השחורים", או "ילדי הלילה" בלשונה של הסופרת תמר פול-כהן שהוציאה השנה רומן בשם הזה, הם הילדים הלא חוקיים של סין – אלו שנולדו למשפחות שכבר החזיקו בילד אחד, או כתוצאה מקשרים מחוץ לנישואין.

הרומן של פול-כהן עוסק בילדים הללו, "שנולדו לסיטואציה בלתי אפשרית", כדבריה. "ההורים נותנים להם שם, אבל אין להם זהות. הם נולדים בבית, לא הולכים לבית הספר, אין להם ביטוח בריאות, הם לא יכולים להתחתן או לעבוד. אני עד היום לא יכולה להבין את התופעה הזאת. זו הנקודה שהכי כאבה לי ושגרמה לי לכתוב את הספר".

הכל בגלל התקהלות באמצע הלילה

תמר פול כהן (55), ילידת תל אביב, נשואה ואם לשלושה. הרומן שלה עם סין החל עוד בימיה כסטודנטית, אז למדה פילוסופיה סינית ונהגה לתרגל את השפה בזמנה הפנוי. אלא שהקריירה המקצועית שלה התפתחה בכיוון אחר, ולאחר שלמדה משפטים ועברה הסמכה כעורכת דין, היא שימשה כדוברת בתי המשפט, כיועצת תקשורת לנשיא ביהמ"ש העליון, כדוברת במשרד המשטרה ובעיריית תל-אביב.

האירוע המכונן שהפגיש אותה עם אהבתה הישנה, התרחש לפני למעלה מעשור. "כמה חודשים לאחר שאמי עזבה אותנו, נסענו לטיול בסין", היא משחזרת. "תחושת היתומות והגעגועים אליה היו לקרקע פורייה כשפגשתי את ילדי הלילה". שם, בסין, פגשה את "ילדי הלילה" די במפתיע. "השעה היתה די מאוחרת, ואני, בעלי והילדים נתקלנו בהתקהלות תוססת של עשרות ילדים באיזה כפר נידח. חלק מהילדים היו כל כך קטנים, ממש פעוטות, והם רצו וקפצו והשתובבו לתוך הלילה. ניסיתי להבין מי אלה ומה זו ההתקהלות הלילית המאוחרת הזו שלהם. היינו בטוחים שקורה שם משהו, שיש הפנינג, שאולי קרקס הגיע לכפר. חיפשנו את האטרקציה, ולא מצאנו".

עטיפת "ילדי הלילה", בהוצאת ידיעות ספרים

פול-כהן הבינה לבסוף שמדובר בילדים לא חוקיים. בגלל מדיניות הילד היחיד שהיתה נהוגה אז בסין, הם נאלצו להסתתר בבית במהלך היום, ויוצאו ממחבואם רק בלילה. כל חטאם היה שנולדו כילדים שניים למשפחה, ומרגע שפקחו עיניהם, הם נדרשו לחיות בצללים.

כשהבינה את ממדי התופעה, התגבש אצל פול-כהן הדחף לתעד ולספר, שהוביל בסופו של דבר לכתיבת הספר. הוא מגולל את סיפורה של מינג, בת יחידה, שנולדה בכפר בסין בשנות ה־80 של המאה ה־20. מינג חוברת אל ילדי הלילה למשחקיהם, וכיוון שהשלטונות הסיניים תרים בלילות אחר ילדים לא חוקיים, הם עוצרים גם אותה, על אף שהיא בת יחידה, וכולאים אותה יחד עם ילדים נוספים בבית ילדים. שם, עוברים כולם "חינוך מחדש" בתנאים מחפירים. מינג מנסה להימלט מהמציאות הסיוטית שנקלעה אליה ופול כהן מתעדת את מסעהּ לאורך שנות התבגרותה.

"כולנו יודעים שעד לא מזמן שלט בסין חוק שמגביל ילודה, אבל מה אנחנו באמת יודעים על המשמעות שלו?", שואלת הסופרת ומיד עונה: "כשהגעתי לסמטה החשוכה ההיא, הכתה בי המשמעות, שנוכחת בעיקר בכפרים הקטנים והנידחים: ביום היתה שממה, הילדים היו במחבוא, ופתאום בלילה עשרות ילדים יצאו החוצה לשחק, כי אז לא היה חשש שיתפסו אותם".

מבחינתה, היה לכתיבה גם ממד מוסרי. "ביקשתי לזעוק את זעקתם של ההורים הסינים, מתוך ידיעה שהם יסכנו את חייהם אם יצעקו", היא מוסיפה. "אני מוכרחה להודות שליוויתי את הנושא ברגשות מעורבים. שמחתי על כך שהיו הורים שלא צייתו לחוק והולידו ילדים מעבר למותר". אגב, בימים אלה, כותבת פול כהן את ספר ההמשך על חייה של מינג בסין המודרנית, האולטרה-קפיטליסטית, של היום.

החזון שהפך לאסון

תופעת "ילדי הלילה", כמו רבות אחרות בסין העכשווית, נולדה בעקבות הנטיות המגלומניות של מנהיגה לשעבר מאו דזה-דונג, שתפס את השלטון לפני יותר מ-60 שנה. לפי פול-כהן, עד היום משלמת סין על הרפורמות שחולל מאו בסין. "מאו היה מדינאי שהאמין בדבר מאוד פשוט" היא אומרת, "יהיו יותר סינים – נהיה מעצמה יותר חזקה". על כן הוא התחיל בקמפיין מסיבי לעידוד ילודה – שאכן צלח. צלח מדי. "הילודה זינקה ותוך שנים ספורות הממוצע עלה משלושה ילדים לשישה בממוצע למשפחה. מאו הצליח לממש את החזון שלו בעודו בחיים, וסין הגיעה למיליארד תושבים". הקמפיין ההוא הוא אחת הסיבות שבעטיין הפכה סין למדינה המאוכלסת בעולם.

בחזונו של מאו, הגידול באוכלוסייה נועד לחזק את התעשייה והתפוקה החקלאית של סין, עד להפיכתה למעצמה. אך החזון גילם בתוכו אסון, ומאו הביא לכאוס חברתי. "עשור לאחר עלייתו לשלטון, מאו הביא בעקיפין למותם של 20 מיליון סינים – בגלל שלא היה מספיק אוכל לכולם", הסבירה פול כהן. "הרעב המית אנשים מדי יום".

במטרה להתמודד עם פיצוץ האוכלוסין שגרם מאו, יורשו דנג שיאופינג החל בקמפיין הפוך, לצמצום הילודה, והתוצאה לא איחרה להגיע: שיעורי הילודה צנחו לשלושה ילדים בממוצע במשפחה. אך צפיפות האוכלוסין המשיכה לגאות, ואיתה גם רעב, מה שהוביל לחקיקתו את "חוק ילד האחד", שלוש שנים בלבד אחרי עלייתו של שיאופינג. "זה חוק של הנדסה חברתית" אומרת פול-כהן. "ובמסגרתו לכל זוג מותר להביא לעולם ילד אחד. זו הפעם ראשונה בעולם, ואני מקווה שהאחרונה, שיש חוק שמגביל את הזכות להביא לעולם רק ילד אחד".

פורעי החוק, אלה שהצליחו להביא ילד נוסף ללא ידיעת גופי האכיפה, ספגו קנס כספי כבד, שבפועל שימש כמעין כופר. "תמורת הקנס ששילמה המשפחה, היא יכלה לרשום את הילד במרשם האוכלוסין ככל הילדים החוקיים, אבל כיוון שהוא היה שווה ערך למשכורת ממוצעת של כשנה וחצי, שרוב הכפריים לא היו מסוגלים לשלם כמובן, זה הוביל למצב שרוב ההורים לילדים בלתי חוקיים ניסו בכל כוחם להסתיר אותם, כדי לא להתמודד עם הקנסות. רק בודדים יכלו להרשות לעצמם לשלם – אנשי העשירון העליון".

ובמקרים בהם התשלום לא שולם, ההורים מפרי החוק נאלצו לספוג סנקציות קשות: הריסת הבית, פיטורין, החרמת רכוש (כולל טרקטורים ששימשו לפרנסתם). "ואם לא די בזה", מוסיפה פול-כהן, "בכל מפעל יש נציג ממשלתי ולכן מפרי החוק לא ימצאו יותר עבודה בסין, בטח לא במקום עבודה מסודר".

גורלן של נשים הריוניות שנתפסו היה אף אכזרי יותר. "אותן נשים שקיימו הריון אסור על פי חוק נלקחו לבתי החולים, שם היו מזריקים להן רעל לתוך הרחם, מחכים כמה שעות שהעובר ימות ומפילים אותו לתוך דלי. גם על נשים בחודש תשיעי לא היו פוסחים ופועלים על פי אותו נוהג".

נשים שהיו בהריונן הראשון היו גם הן תחת עינו הפקוחה של המשטר: כל אישה שהגיעה ללדת בבית החולים, יצאה ממנו עם התקן תוך-רחמי. "ללא פחות מ-324 מיליון נשים הוחדרו התקנים", מספרת פול-כהן. "והסיפור היותר כואב זה שמכיוון שלא תמיד היה את המכשור – 107 מיליון נשים שילמו על כך ועברו עיקור אחרי שילדו ילד אחד בלבד. הן נשארו עקרות לכל חייהן, ללא דרך חזרה".

הבנות שננטשו ברחוב

פיצוץ האוכלוסין אכן הביא את סין למצב קשה, לרבות צפיפות ורעב, אבל האם הפתרון שנבחר היה הנכון, או בכלל פתרון סביר? "בשנת 2015 סוף סוף שינו את החוק לשני ילדים, אבל לא ממניעים מוסריים", אומרת הסופרת. "הובן שחוק הילד האחד פגע אנושות גם בכלכלה של סין וזו הסיבה המרכזית שבגללה שוּנה. פתאום הבינו שסין תהיה זקנה לפני שתהיה עשירה. בעוד כמה שנים יהיו בסין יותר אנשים מעל גיל 60 מאשר מתחת לגיל הזה. כוח העבודה יהיה קטן דרמטית מכמות האנשים שצריך לפרנס, והממשלה צריכה להתחיל לדאוג למערך פנסיות שבכלל לא קיים אצלה.

החוק המקורי, ובהמשך גם הניסיונות המגושמים לתקן אותו, הובילו לשורה של תופעות ייחודיות בסין, שהותירו את חותמם על המדינה עד היום. כך למשל, בני הדור שנולדו ב-30 השנה האחרונות, הנקראים "הקיסרים הקטנים", נחשבים, כפי שהשם מרמז, למפונקים ומטופחים ללא גבול על ידי הוריהם (כך לדעת הסינים). נוסף על כך, כיוון שלכל הורה "הוקצה" רק ילד אחד, הורים רבים ביקשו לעצמם ילד "מושלם", על מנת לנצל היטב את "המכסה", וכך ילדים רבים עם פגמים – החל מנכות ועד דברים זניחים כמו שסע בשפה – ננטשו.

וכמובן – גם היתה ההעדפה הדומיננטית לבנים זכרים. "זה דבר מאוד מקובל בכל המזרח", אומרת פול-כהן, "מטעמי מסורת, העדיפו בנים על בנות כי הם היורשים. זוג שיש לו בת, יודע שביום שהיא תתחתן, היא לא תהיה שם כדי לעזור בשנות הזִקנה, כי היא עוברת לגור עם הורי בעלה. ככה שכשיצא חוק הילד האחד בתחילת שנות ה-80, הילודה הפכה לאסטרטגיה מחושבת. נשים שראו באולטרסאונד שיש להן תינוקת, ביקשו להפיל אותה או שהשאירו אותה בבית החולים. במקרים שבהן לא היתה לנשים גישה לאולטרה-סאונד והן גילו את מין היילוד רק במעמד הלידה, הן נטשו לעתים את הבנות הנולדות ברחוב, כשיש סטטיסטיקות שמדברות על כך שאחת מתוך שלוש לא שרדו את הנטישה ומתו עוד לפני שהגיעו לבתי יתומים".

"אולי האור היחיד בסיפור הם האימוצים", אומרת פול-כהן, "בתי היתומים הצליחו ליצור קשר עם מדינות מערביות, בעיקר ארצות הברית, ששם רבע מהאימוצים כיום הם אימוצי בנות סיניות. האמריקאים היו באים באוטובוסים בהמוניהם לבתי היתומים ובוחרים את הילדים. זה נראה רע אבל בסוף הם נותנים תקווה לחיים ונותנים בית למי שמעולם לא היה לו".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של כותרת*

ספרות       
{ לכתבה "ילדי הלילה יוצאים…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות