אנשי צוות רפואי. למרות שאנשי המקצועות פרא-רפואיים - פרמדיקים, פיזיותרפיסטים, שיננים ועוד - עוברים הכשרה משמעותית וממלאים תפקיד חשוב במערכת, תנאי ההעסקה שלהם ירודים. תמונה של Thomas Hawk, מתוך פליקר

שיקום איטי

למרות שאנשי המקצועות פרא-רפואיים - פרמדיקים, פיזיותרפיסטים, שיננים ועוד - עוברים הכשרה משמעותית וממלאים תפקיד חשוב במערכת, תנאי ההעסקה שלהם ירודים והתקנים מעטים. לפני כחודשיים הכריזו על שביתה, אך כעבור ימים ספורים חזרו לעבודה, במקביל לפתיחת משא ומתן. איפה הסיפור הכאוב הזה עומד כעת?

כבר שלוש שנים שאנשי המקצועות הפרא-רפואיים – פרמדיקים, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, טכנאי רנטגן, שיננים, דיאטנים קליניים ועוד – מתריעים בפני משרד הבריאות ובפני משרד האוצר על המצב הבלתי נסבל. בשנה החולפת אף פורסם דו"ח חמור של מבקר המדינה שהתריע על חוסר אדיר במטפלים; על כך שרבים מהם מתפטרים כי הם כורעים תחת העומס; וכי בתי החולים קורסים כיוון שהם לא מצליחים למלא את מספר התקנים שלהם. אלא שבכל שלוש השנים הללו לא נעשה דבר. לכן, יצאו כ-5,000 מאנשי המקצועות הפרא-רפואיים לשביתה בחודש שעבר, זו הפעם הראשונה. השביתה אמנם הסתיימה לאחר ארבעה ימים – זאת בשל הצעת שופטת בית הדין לעבודה לפתוח במשא ומתן מיידי מול האוצר ומשרד הבריאות – אך הבעיה רחוקה מפתרון.

המקצועות הפרא-רפואיים הם מקצועות האמונים על מתן טיפולים רפואיים אישיים לאדם, שאינם נעשים על ידי רופאים. אלה מקצועות שדורשים תואר אקדמי, ויש לציין כי תנאי הקבלה לרובם נחשבים די גבוהים. ועם זאת, התנאים – ברובם – לא מתגמלים ולמטה מכך. לעתים, הרבה למעטה מכך. שכר עבור משרה מלאה באחד המקצועות הללו, גם לאחר 15 שנות עבודה, עומד בממוצע על כ-7,000 שקל בלבד.

לטענת אלי גבאי, יו"ר איגוד עובדי מקצועות הבריאות, הנטייה היא לזלזל בחשיבות המקצועות האלה: "אולי רובנו לא מצילים חיים, ואנחנו לא רופאים ולא אחיות, אבל כשילד לא מקבל טיפול שקריטי להתפתחות התקינה שלו, אם האיחור או הבעיה ההתפתחותית לא תאובחן בזמן – זה יכול לגזור את גורלו, למשל האם ילך לחינוך מיוחד או לא. אנשים חייבים להבין שטיפול בהתפתחות של הילד זה לא מותרות.

"הטיפולים האלה הם לא איזה ניתוחים פרטיים, אלה דברים שניתנים במסגרת החוק של משרד הבריאות. מישהו חייב להתעורר. בארבעת הימים של השביתה, יצאו מכתבים של מנהלי מחלקות אורתופדיות מבתי חולים שונים, שאומרים במפורש: אנחנו מפסיקים לנתח ניתוחים אורתופדיים אם אין פיזיותרפיסטים. זה נעשה מתוך ההבנה שעדיף לא לנתח, אם המטופל לא יקבל אחר כך שיקום".

שיטת הדלת המסתובבת

יהודית גירס, מרפאה בעיסוק בבית חולים תל השומר, מספרת על הקושי היומיומי הכרוך בעבודה במקצוע: "תמכתי בשביתה עקב הצורך להיאבק על תנאי ההעסקה של מקצועות הבריאות. אמנם דובר על תקנים וחוזי העסקה לא תקינים, אך אין ספק שנושא השכר הנמוך הוא הבוער ביותר. לצערי התחושה היא שלמרות השביתה, המחאה והמצוקה של המטפלים לא מספיק נשמעו. קיים לחץ ברמה היומיומית – אנחנו רואים המון מטופלים ביום ולפעמים אין מספיק זמן לרישום מפורט או להתארגנות לקראת טיפולים. חבל לי כמובן על המטופלים שלא קיבלו טיפול בזמן השביתה, אך יחד עם זאת חשוב לי מאוד להיאבק למען קידום התנאים במקצועות הבריאות וכדי למנוע שחיקה ובריחה של מטפלות איכותיות מהמסגרות הציבוריות עקב התנאים הקשים".

אלי גבאי, לעומת זאת, מדגיש שהמאבק הוא לא רק בשביל להעלות את השכר, אלא בעיקר כדי להשיג עוד תקנים. "ישנן מחלקות שפשוט קורסות. למשל, יש בית חולים בצפון שיש בו משהו כמו שבעה תקנים לפיזיותרפיסטים כשלפי החוק היו אמורים להיות שם 18 תקנים. במקרה אחר, מנהלת השירות של מחלקת הפיזיותרפיה ב'אסף הרופא' כתבה מכתב מאוד חריף להנהלה וטענה שהיא בחוסר של 70% ושמבחינתה אפשר לסגור את המחלקה וללכת. אני אתן לך עוד דוגמה – משרד הבריאות יצא לרפורמה במסגרת בריאות הנפש, אך משום מה הרפורמה הזו פסחה על מקצועות הבריאות. בכל הרפורמה, נוסף רק חצי תקן לכל מקצועות הבריאות.

"בשנה שעברה, משרד הבריאות השווה את מדינת ישראל למדינות ה-OECD ומצא שאנחנו בפיגור של מאות תקנים. אבל אני אפילו לא מבקש או מכוון למה שקורה במדינות האלה, אני מוכן להסתפק אפילו ב-50% מזה. ה-OECD הוא אוטופיה מבחינתנו".

והבעיות לא נגמרות כאן. מעבר לשכר הנמוך, ומעבר למחסור הקריטי בתקנים, הגורם להמתנה ארוכה באופן בלתי נתפס עבור כל טיפול בריאותי כמעט, גבאי ממשיך ומונה בעיות נוספות: "אני לא חושב שיש סקטור נוסף בישראל, שכל הקורסים שהם צריכים לעשות, הם על חשבונם הפרטי. אם אני צריך לעשות קורס מקצועי, אני משלם 3,000-4,000 ש"ח על קורס בן 40 שעות, משיג את התעודה ומביא אותה למעסיק שלי, והוא מבחינתו מבסוט. איפה עוד זה קורה?

"תחשבי למשל על אחות שהיתה צריכה לעבור קורס טיפול נמרץ בערב ולהביא למעסיק של תעודה על חשבונה. לא עולה על הדעת שסקטור שלם של 5,000 עובדים, עושים את כל הקורסים על חשבונם. משרד הבריאות מבסוט ומאושר – אנחנו נעשה את כל ההשתלמויות המקצועיות על חשבוננו והוא לא יחזיר כלום: לא ישקיע בהחזר של קורסים, לא ישקיע בשימור עובדים במערכת, כלום. לכן המון עובדים פשוט עוזבים.

"אם אני תמורת חצי משרה אמור לקבל 3,000 ש"ח, כשבמהלך השנתיים האלה אני צריך לעשות גם קורסים על חשבוני, למה לי לעבוד בבית החולים הציבורי? נוצר מצב של דלת מסתובבת. מה זה אומר? אנשים באים, עובדים שנה, מסתובבים והולכים. העובדים שעוזבים עוברים לשוק הפרטי.

קופות החולים רק מעמיקות את הקושי – הן מפריטות שירותים שלמים, מוציאות אותם החוצה. כשפיזיותרפיסטים פרטיים מקבלים על כל טיפול 300 שקל בממוצע, כשבתקן הם מקבלים רק 30 על טיפול, מי ירצה להישאר במערכת הציבורית? מעבר לזה, נוצר מצב בו אין שום בקרה על השירותים הפרטיים ואיכות הטיפול לא נבדקת. מאיפה אני יודע איזו הכשרה יש למטפל במכון פרטי?".

אחד נגד מאה

הבעיות אכן קשות, ומי שלמרבה הצער נאלץ בזמן השביתה לשלם את המחיר – מעבר למטפלים – הם, כמובן, המטופלים. למזלם היא נמשכה זמן קצר כאמור, אך סיפקה הצצה לעתיד שבו הבעיות לא יבואו על פתרונן. כך שיר מספרת על סבא שלה, מטופל שיקומי: "לסבא שלי היתה בעיה רפואית של אי ספיקת ורידים ברגליים במשך שנים, ששום טיפול לא עזר לה. זה הוביל לכיבים חמורים בשתי הרגליים שלא מתרפאים, ולבסוף גם לנמק.

"לצערי, באשפוז האחרון שלו, הרופאים החליטו שכבר אין מוצא והוא עבר ניתוח לכריתה של שתי רגליו. הוא אמנם בן 94, אבל עד לפני כחודשיים הוא עוד היה יכול ללכת והיה מאוד נמרץ. הוא הפך מאדם הולך ועצמאי לסיעודי בתקופה מאוד קצרה.

"בדרך כלל לאחר כריתה החולה עובר לשיקום. נודע לנו כי בגילאי זקנה כבר לא שולחים למחלקות שיקומיות ולכן השיקום וההסתגלות למצב החדש היא בביתו של החולה. הוא שוחרר במקביל ליציאת הודעת השביתה שהחלה. השביתה החלה ב27.5 יום ראשון, אבל הודיעו על תחילתה כבר ב-24.5, יום חמישי. לצערנו, כל תהליך הנגשת הבית וטיפולי הפיזיותרפיה נדחו עקב השביתה. המשמעות של זה היתה שסבי לא היה יכול לחזור לביתו, כי הבית אינו נגיש לצרכיו ולכיסא הגלגלים וגם אינו היה יכול להתאשפז במחלקה שיקומית עקב גילו.

"נוצר מצב הזוי שבו אנחנו 'בין לבין' ואין מי שידאג לקידום הנגשת הבית ולשיקום הכל כך קריטיים לאחר כריתה כפולה. הפתרון היחיד היה לשכן אותו מידית בבית אבות סיעודי בצורה פרטית עד שהשביתה תסתיים והבית יהיה נגיש. זה ממש לא היה פתרון אידאלי, אבל לא היה מה לעשות חוץ מזה.

"למנוע שיקום מאדם במצב סיעודי קריטי כמו סבא, כשמגיע לו… זה לא היה מצב שהצלחנו להשלים איתו, אבל מצד שני לא ממש היתה לנו ברירה. לנו יש מזל גדול שהיה ביכולתנו לשלם סכום של מעל 500 שקלים ליום לשם כך, אבל אני תוהה מה היה עולה בגורל קשיש אחר שאין לו משפחה שיכולה לתמוך בו. בסך הכל הוא שהה שם כשבוע וחצי עד שיכל לחזור סוף סוף לביתו ולהתחיל בתהליך השיקום.

זה גרם לך לשנות את העמדה שלך כלפי השביתה?

"תראי, אני חושבת שהסיבות לשביתה היו מוצדקות ולהבנתי המצב היה באמת חמור. אני בטוחה שהם הגיעו למצב קצה ושהשביתה גרמה למטפלים לדילמות אתיות קשות ומוסריות, שכן מטופלים רבים הוזנחו בימים אלה. בתור אחת שמשפחתה חוותה את השביתה מהצד השני והלא נעים, הייתי שמחה אם היו מוצאים לנכון לעשות הבחנה ולטפל במקרים הדחופים. כמי שתומכת בכוונתם של השובתים, אך חוותה גם את עוגמת הנפש של סבי, אני מרשה לעצמי להגיד שזאת הזנחה חמורה. מדובר פה במצבים קריטיים התלויים במאה אחוז בגורמים ששבתו ואני בטוחה שסבי לא היה היחיד שחווה מצב בלתי נתפס שכזה".

על כך משיב אלי גבאי: "אנחנו מעולם, אבל מעולם, לא שבתנו קודם לכן, והחלטנו לצאת לשביתה כי באמת הגיעו מים עד נפש. אנחנו משמיעים את זעקתם בעיקר של המטופלים, וגם את זעקתנו-אנו, כי אנחנו כורעים תחת עומסי העבודה. הלחץ והתנאים הבלתי נסבלים. משרד הבריאות, משרד האוצר ושירותי כללית ניסו להוציא לנו צווי מניעה לשביתה, אבל זה נתקל בהחלטה חד משמעית של השופטת – לא רק שהיא לא תוציא לנו צווי מניעה, אלא היא תשמור על זכותנו הבסיסית להתאגד ולשבות. ואכן, לא יצאו צווי מניעה, אך היא ביקשה מאיתנו שנחזור לנהל משא ומתן.

"במידה ולא נגיע להסדר מתקבל על הדעת, תהיה שוב שביתה, והפעם היא תהיה קשה וכואבת. אנחנו רוצים תקינה ראויה – לפחות לגרום לאנשים להרים את הראש מעל המים. זה לא שאנחנו דורשים משהו חדש".

איזה פתרון ירצה אתכם?

"התקדמות אמיתית במשא ומתן. הפערים היום תהומיים  – אנחנו דורשים מאה והם מוכנים לתת אחד. זה פחות או יותר סדר הגודל. אני לא דורש את המקסימום, אני לא מצפה שפתאום יתנו עשרות תקנים. כרגע הדיונים עדיין מתקיימים והמשא ומתן ממשיך. עד כה לא היתה התקדמות בדיונים שנערכו. אך אנחנו ממתינים לישיבה נוספת והלוואי ותהיה פריצת דרך".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת

 

 

 

 *

כללי      
{ לכתבה "שיקום איטי" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות