צריך להיות עשויים מחומר מיוחד כדי לסיים את ההליך בהצלחה. צילום אילוסטרציה: Sergio Santos, מתוך פליקר

רפואה משלימה

לימודי רפואה הם חלומם הרטוב של הרבה צעירות וצעירים, אבל כמו הרבה חלומות אחרים, מה שמאפשר אותו, בהרבה מקרים, הוא כיס עמוק. עמידה בתנאי הסף דורשת שיפור ושיוף ציוני הפסיכומטרי והבגרות, ויש סטודנטים שניגשים לאותו המבחן גם חמש פעמים ברצף. התוצאה היא שצעירים רבים מתייאשים ופונים לחו"ל, ואחרים לא רוצים לשמוע יותר את המילה "רפואה". אז מי מרוויח מזה?

תואר ברפואה נחשב לאחד התארים המבוקשים ביותר, ובהתאמה גם לאחד התארים שהכי קשה להתקבל אליהם. תנאֶי הקבלה ללימודים משתנים ממוסד למוסד, אך בממוצע, רק כדי להתחיל בהם, נדרש המועמד להציג ציון פסיכומטרי של 740 וממוצע בגרויות 110 ומעלה. ובחלק מהמוסדות – הקבלה אינה מובטחת גם עם המספרים האלה.

על פי נתוני הלמ"ס, מספר המועמדים הגיע לשיא בשנת הלימודים 2015/2016, עם 2,342 אנשים שניסו להתקבל לפקולטות לרפואה – יותר מכל תואר אחר. מתוכם, רק 621 הצליחו. אחוזי הקבלה האלה – אחד מכל ארבעה – הם הנמוכים ביותר באקדמיה. לשם השוואה, בהנדסות השונות, באדריכלות או במשפטים, כולם נחשבים למקצועות קשים בפני עצמם, אחוזי הקבלה עומדים על כ-55%. אגב, כמות הסטודנטים שסיימו לימודי רפואה לפני שנתיים היא 608 סטודנטים, בעוד שבמדעי החברה למשל המספר עומד על 10,559.

לרף הגבוה הזה יש מחיר. בדרך כלל, המועמדים ללימודי רפואה צריכים לעשות מבחן פסיכומטרי יותר מפעם אחת, ובמקרים רבים גם לשפר בגרויות. לעתים אף נדרש מהם לגשת לאותו המבחן חמש פעמים שונות, אם לא יותר. באופן כללי הם משקיעים בתהליך הקבלה חודשים ארוכים, אפילו שנים. כל זאת, רק על מנת להגיע לרף הנדרש.

אבל תהליך הקבלה לא נגמר כאן. משום שלאחר שצלחו את המכשול הראשון והשיגו את הציונים המבוקשים, על המועמדים לבצע מבחן מו"ר (מערכת מיון לרפואה) או לחלופין מבחן מרק"ם (מערכת ראיונות קצרים מובנים) – תלוי מה אותו המוסד דורש – שנעשים על ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה. במהלך המבחנים המועמדים עוברים ראיונות אישיים; מתמודדים עם דילמות רפואיות ואנושיות באמצעות סימולציות; ונבחנות יכולותיהם בדינמיקה קבוצתית. מסכת המבחנים לא מסתיימת בזה – לאלפי הצעירים מחכים גם ראיונות אישיים במוסדות שאליהם נרשמו, וגם בשלב הזה נופלים לא מעט מועמדים.

מלבד המוטיבציה הגבוהה והיכולות הלימודיות הנדרשות כדי להצליח בתהליך, מדובר גם על השקעה כספית לא קטנה: קורסי ההכנה למבחני הפסיכומטרי והבגרויות, כמו גם דמי ההרשמה למבחנים עצמם – עולים כסף. הרבה כסף. חלק גדול מהמועמדים שלא מתקבלים בפעם הראשונה חוזרים על התהליך בשנה שלאחר מכן, וחוזר חלילה, והסכומים נערמים לפעמים לכדי עשרות אלפי שקלים. בנוסף, יש לא מעט סטודנטים שעורכים שיעורים פרטיים עם פסיכולוגיים כהכנה לראיונות האישיים. שעת פגישה עולה כ-500 שקל והכנה ממוצעת היא עניין של בין שתיים לשלוש פגישות.

ולבסוף גם ההרשמה לאוניברסיטאות היא סאגה, בעלת היבט כלכלי לא פעוט. המועמדים לרפואה נאלצים להירשם לכמה מוסדות בו זמנית, כדי לשפר במקצת את סיכויי הקבלה הנמוכים ממילא, כאשר רישום לאוניברסיטה אחת עולה כ-400 שקל. אם תכפילו זאת בשלושה מוסדות שונים – תצאו עם נזק של 1,200 שקלים. זאת, כאמור, רק כדי להירשם – מה שלא מבטיח דבר.

אז איך מממנים את כל זה? זו עוד נקודה רגישה, משום שעל פי נתונים שערכו מועמדים אנונימיים ללימודי רפואה, כרבע מהם אינם מצליחים לשלב עבודה במשך התהליך, וכ-40% מהם משלבים עבודה במשרה חלקית בלבד. התוצאה, כפי שאפשר להבין, היא חור רציני בכיס. ממוצע ההוצאות למועמד לתוכנית הארבע-שנתית (המתאפשרת עבור בעלי תואר ראשון במקצועות שמשיקים לרפואה, כמו ביולוגיה; י.א) קרוב ל-40 אלף שקלים, וברי המזל שהתקבלו לתוכנית השש-שנתית, יוציאו סדר גודל של 23,500 "בלבד" – כך לפי סקר שנערך על ידי קבוצת הפייסבוק "מועמדים לרפואה בישראל" ובו נשאלו קרוב ל-1,100 מועמדים לתואר על הוצאותיהם. את רוב הכסף הזה, מרוויחה תעשיית מכוני הפסיכומטרי והבגרויות.

"כל התהליך לא לגיטימי בעיניי"

כשמתבוננים בנתונים הללו, לא קשה להבין מועמדים שפונים לאפשרויות אחרות. מיעוט מהם מעדיפים ללמוד שנה אחת בתואר ראשון בביולוגיה, ביו-כימיה או ביו-טכנולוגיה ולאחר מכן לנסות להתקבל ללימודי רפואה, על סמך הציונים שאותם קיבלו בשנה זו. רבים אחרים הולכים ללמוד ברחבי אירופה – בעיקר בצ'כיה, ברומניה ובהונגריה, שם תעודת בגרות ומבחן כניסה במקצועות המדעים השונים ובאנגלית מספיקים בדרך כלל כדי להתקבל. אלא שהבוחרים בדרך זאת ייאלצו לשלם הרבה יותר – לפעמים כמעט עד פי שבעה – כדי לממן את שש שנות המגורים, לבד, בעיר זרה.

"החלטתי ללמוד בחו"ל כי ראיתי שזה לא קורה בארץ ושאין לי סבלנות לכל הבלגן הזה", אומרת ירדן דור בת ה-26, שלומדת רפואה ברומניה. "פשוט רציתי להתחיל כבר ובארץ תנאי הקבלה חרגו מכל פרופורציה. כל התהליך לא לגיטימי בעיניי. המון אנשים טובים מסתכלים על התהליך הזה בצורה רציונלית, ומחליטים שהם לא יהיו שפוטים של הטירוף הזה ופשוט עוזבים. המדינה מפספסת אותם, כי רובם לא חוזרים אחרי שהם רואים איזה חיים טובים יש בחוץ.

"בעיניי, רופא צריך לתת המון יחס בינאישי ולהיות תקשורתי ואמפתי. יכול להיות שהרבה מהאנשים האלה שכל כך טובים בציונים בפסיכומטרי, הם לאו דווקא אנשים שיש להם את התכונות האלה. בעיניי, לעשות שבעה מבחני פסיכומטרי, להשלים בגרויות, ולזרוק כל כך הרבה כסף, זה בזבוז. אני פשוט שמתי את הכסף הזה פה. מעבר לכך, במקום להתחיל את הלימודים כשאתה גמור אחרי שנים שרק ניסית להתקבל, אתה מתחיל את הלימודים רענן ומוכן".

"הליך הקבלה הוא סימפטום של בעיה גדולה יותר"

כדי לענות על חלק מתחושת הבלבול וחוסר הוודאות שבהליך הזה, נפתחה קבוצת פייסבוק בשם "מועמדים לרפואה בישראל", שאותה מנהלים איתי זהבי ונעה שדה, בני 24 ובעצמם מועמדים שעוברים את ההליך כבר במשך שנתיים.

"המטרה הראשונית של הקבוצה היא להנגיש מידע למועמדים. כמות הידע שקיימת כיום ברשת בנוגע להליך היא עצומה, ולכן לא פעם אנשים טובעים בתוכה", אומר זהבי. "מטרה נוספת, לא פחות חשובה, היא תמיכה. אולי לאנשים שמביטים מבחוץ זה יישמע מוזר, אבל הליך הקבלה יכול להיות מאוד לא פשוט מבחינה נפשית. התהליך מלא בחוסר ודאות וכישלונות, ולכן אני מאמין שאין דבר יותר אנושי מלהתנחם בעובדה שאתה חלק מקבוצה שחווה דברים דומים".

משתמע מהדברים שלך שיש בהליך הזה בעייתיות רצינית.

"מן הסתם. יש כאן קבוצה איכותית של אנשים שכל מה שהיא רוצה לעשות זה ללמוד רפואה בארץ ואחר כך גם להיות פה רופאים. מצד אחד זה כן מקצוע שצריך לעבור בשבילו סינון מסוים, לא כולם יכולים להיות רופאים. מצד שני, כבר הגענו לשלב במיונים שהוא די בעייתי. הציונים שצריכים להגיע אליהם הם גבוהים בטירוף, אנשים משפרים את הציונים שלהם במשך כשנתיים בממוצע, וזה גם עולה הרבה כסף".

"מה שצריך להבין, זה שעם כמה שהליך הקבלה דפוק, הוא רק סימפטום של בעיה הרבה יותר גדולה", מסביר זהבי. "יש כמות מוגבלת של סטודנטים בפקולטות לרפואה, ויש לכך סיבה – אין מספיק תקנים להתמחויות. כך שאני חושב שהבעיה היא בכמות התקנים, כלומר אצל מקבלי ההחלטות. במדיניות. ואם לא יהיו עוד תקנים – המצב לא ישתפר. זה קשור גם לכמות השעות המטורפת שמתמחים נאלצים לעבוד (כ-270 שעות בחודש, לפעמים למעלה מיממה רצוף; י.א)".

"רוב המועמדים לא מבינים עד כמה התהליך קשה"

בסופו של יום סטודנטים רבים הלומדים בחו"ל מוצאים גם הם עבודה בארץ – רק בתחילת החודש פורסם ב"דה מארקר" ששישה מתוך כל עשרה רופאים ישראלים שפעלו בישראל ב-2016 למדו בבית ספר לרפואה בחו"ל. כך שכמות התקנים אינה הבעיה היחידה. "אני חושב שהאוניברסיטאות כן יכולות ללכת קצת יותר לקראת המועמד", מוסיף זהבי. "אין פתרון קסם, אבל אני חושב שיש בהליך הזה הרבה חוסר ודאות שמקשה מאוד, משום שציוני הסף משתנים בכל המוסדות מדי שנה, בהתאם לנתוני המועמדים באותה שנה, ופעמים רבות אי אפשר לדעת עד הרגע האחרון מול מה אתה עומד, מה בכלל הקריטריון". למרות הכול, זהבי נשאר אופטימי: "המסר שלי הוא שאם יש חלום, ומטרה מול העיניים – צריך פשוט להסתער עליה".

נעה שדה, שכאמור מנהלת יחד עם זהבי את קבוצת הפייסבוק ובעצמה מצויה בעיצומו של תהליך ארוך בניסיון הקבלה המתיש, מספרת ש"לאחר פגישת ייעוץ במכון מוכר ללימודי פסיכומטרי ובגרויות, החלטתי להשלים בגרויות בתנ"ך, היסטוריה וחמש יחידות במתמטיקה. כמובן שעשיתי גם פסיכומטרי, אבל הציון לא הספיק", מספרת שדה. זה היה אכזרי למדי: בשל נקודה אחת בלבד בציון הסכם הנדרש, היתה שדה ברשימת המתנה זמן רב, עד שהודיעו לה שאינה עומדת בתנאי הסף.

"זהו, אני כנראה מוותרת השנה", אומרת שדה בייאוש, "זה לא כי אני חושבת שאני לא מתאימה, אבל כרגע התהליך עצמו שחק אותי, אני מרגישה תקועה. לא משנה איזה יעד אני מציבה, כשאני מגיעה אליו זה כבר מאוחר מדי מבחינת לו"ז הקבלה, כי ציון הסכם כבר השתנה. כמובן שההחלטה גם נובעת משיקולים כלכליים – אני עדיין חיה על חשבון ההורים ולא יכולה להרשות לעצמי לממן עוד מבחנים ולימודים, או להפסיד עוד עבודה".

לעומת זהבי, שדה נשמעת פחות אופטימית: "אני לא חושבת שרוב האנשים, וגם המועמדים, בכלל יודעים עד כמה להתקבל ללימודי רפואה זו משימה לא פשוטה", היא מסבירה. "אני סיימתי תיכון עם ציונים טובים שאפשרו לי להתקבל לרוב התארים בארץ אך ללימודי רפואה הם ממש לא הספיקו. המוטיבציה הגבוהה של המועמדים והרדיפה אחר הציונים מעלה גם היא את הרף. זו לא אשמת אף אחד, אבל זה עוד ממד למורכבות שבתהליך".

"מודע לקשיים, אך הם בלתי נמנעים"

"מקצוע הרפואה הוא מקצוע מבוקש והלימודים קשים ודורשים שילוב של יכולות קוגניטיביות ואישיות מתאימה", אומר דיקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, הפרופ' אהוד גרוסמן. "בכל העולם אחוז המתקבלים עומד על 10%-20% מהמבקשים ללמוד. לכן, בנינו הליך שמבוסס על ציוני בגרות ופסיכומטרי והערכה אישיותית".

כמה מועמדים יש בדרך כלל לרפואה בתל אביב וכמה מתקבלים בפועל?

"השנה יש 750 מועמדים לתוכנית הארבע שנתית, מתוכם יתקבלו 65, וכ- 1,450 מועמדים לתכנית השש שנתית, מתוכם יתקבלו 125 סטודנטים".

אתה חושב שאופי הלימודים ואופי המקצוע מצדיקים את תנאי הקבלה הגבוהים ואת המיונים הרבים? מועמדים רבים מספרים שהם "עובדים" בזה, ובמשך שנים ארוכות.

"ההליך להערכתי הוא הטוב ביותר שיש כדי לסנן את המצוינים מבין המצוינים שרוצים ללמוד רפואה. אופי הלימודים מאוד אינטנסיבי. אנחנו ערים לכך שיש עדיין הרבה מועמדים שיכולים ללמוד רפואה, אך כיוון שאין מקום לכולם אנחנו מנסים לבחור את הטובים ביותר. אני מודע לקשיים של המתמודדים. אך אינני רואה דרך למנוע ממועמדים להשקיע מאמצים בהכנה לקראת הקבלה. אנחנו לא מעודדים את התהליך, אך מסתבר שהוא בלתי נמנע".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

כללי מגזין סטודנטים        
{ לכתבה "רפואה משלימה" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות