טקס החופה של נעם וסתיו סמית. צילום: רוני טוביה

בדרך לחתונה (לא) עוצרים ברבנות

זוגות רבים אינם מעוניינים, או שבכלל לא יכולים, למסד את הקשר ביניהם בעזרת רב. הבעיה היא שזה טקס הנישואין היחיד שהממסד מכיר בו. אז מה עושים? לוקחים את העניינים לידיים. ארגון "הויה" מציע חלופה שבה אתם תבחרו מה כתוב בכתובה, מי שובר את הכוס, ומה יכלול היום המרגש

החתונה של נעם סמית ובת זוגו סתיו, שהתרחשה לפני כשנתיים, לא היתה אירוע רגיל. את כל מרכיבי הטקס השגרתיים, שמוכתבים על ידי מסורת של מאות שנים, או על ידי הרבנות הראשית, עיצב הזוג הצעיר לגמרי לבדו. החל מהכתובה – שבה מנו השניים את הערכים שעליהם הם מעוניינים לבסס את הבית שיבנו, במקום הטקסט המסורתי שמציג את חובות הבעל כלפי האישה – ועד לנוסח הברכות.

"סתיו ואני בזוגיות המון שנים, ולא היינו בטוחים אם אנחנו רוצים לערוך טקס חתונה ואם בכלל לעשות אירוע", מספר נעם. "ברגע שהחלטנו כן לעשות, היה לנו חשוב שהוא יהיה לפי מה שמתאים לנו – שיהלום את תפיסת העולם והערכים שלנו".

סמית, שעורך טקסי בר מצווה דרך ארגון "בינ"ה – התנועה ליהדות חברתית", הכיר במסגרת זו את "הויה" – ארגון שפועל תחת "בינה" ועורך טקסי חיים כגון חתונה, לידה, בר או בת מצווה וטקסי אבלות בבחירה מותאמת אישית. מבחינתו זה היה הפתרון המושלם. "הבחירה להתחתן דרכם, ולא דרך הרבנות, היתה לי די ברורה", הוא אומר.

נעם וסתיו לא לבד. על פי נתוני משרד הדתות, שנחשפו ב"ישראל היום", בשנת 2017 חלה ירידה של כ-4% בהרשמה לנישואין. בתל אביב, מדובר בצניחה של לא פחות מ-15%. בצד השחיקה הכלל-עולמית בשיעורי הנישואין, חלק נוסף מההסבר לנתונים הללו טמון בירידת האמון של הציבור ברבנות, שהיא כיום הסמכות היחידה בארץ לערוך טקס נישואין.

העובדה שחתונת זוגות להט"ב, או פסולי חיתון אחרים על פי היהדות – בין היתר נישואין בין יהודים ולא יהודים, נישואי ממזר או נישואי כהן וגרושה – אינה אפשרית ברבנות היא אחד הגורמים המרכזיים לכך. נוסף על כך, אפשר גם לציין את הקשיים שמוערמים על זוגות שרוצים להתגרש או על נשים מסורבות גט, כסיבות לאובדן האמון ברבנות.

התוצאה היא שזוגות רבים מחליטים למסד את הקשר שלהם בדרכים אחרות. חלקם בוחרים בחתונה אזרחית בחו"ל, המוכרת בישראל בהצגת תעודת נישואין רשמית; ורבים אחרים מעדיפים לקיים טקס אלטרנטיבי ולחתום על מסמך משפטי שמעניק להם את התואר "ידועים בציבור", ואת רוב הזכויות שיש לזוגות שנשואים על פי חוק. ארגון "הויה" ממליץ לכל מי שלא התחתן ברבנות לחתום על תעודה מסוג זה.

חתונה בהתאמה אישית

"הויה" – שעובד תחת סיעת "ישראל חופשית", תנועה אזרחית שפועלת לשינוי מערכת היחסים בין דת ומדינה בישראל – קמה מתוך הרצון לתת מענה לאנשים שאינם רוצים או שאינם יכולים להתחתן ברבנות. ענבר אורן, סמנכ"לית סיעת "ישראל חופשית", סיפרה לנו על שיתוף הפעולה בין הארגונים.f

"לפני שלוש שנים, לאחר הבחירות לכנסת, התחלנו להבין שההיבט החוקי של נישואים לא עומד להשתנות בישראל", מסבירה אורן, שגם מנהלת כיום את "הויה". "ההבנה הזו הובילה אותנו לשיתוף פעולה עם ארגון 'הויה', שקיים כבר למעלה מעשור. הרעיון הוא לבצע את הטקסים ב'התאמה אישית' – נותנים לזוג את החופש להחליט איך לקיים את האירוע שלהם, כאשר הטקס יכול להיות דומה מאוד למקבילו ביהדות, או שונה ממנו לחלוטין".

אורן מצביעה על ההבדלים בין חתונה ברבנות לחתונה האלטרנטיבית ש"הויה" עורכת. "זה כמובן תלוי בזוג עצמו, שיכול כאמור להחליט כיצד הוא רוצה שהטקס יתבצע", היא מסבירה, "יש שינויים בזהות הדוברים ובזהות עורך הטקס. לצורך העניין, נשים עורכות אצלנו טקסים בדיוק כמו גברים. חשוב לנו שהאישה בחופה גם תדבר. בנוסף, אצלנו הזוג עצמו כותב את הכתובה – יחד. אין כאן התחייבות כספית או משהו בעל ערך קנייני, מדובר לרוב בערכים שהם רוצים שיהיו בבית שלהם".

אז איך זה עובד בפועל? מה התהליך שהזוגות עוברים אחרי הפנייה הראשונית?

"רוב הזוגות מגיעים אלינו דרך האתר או הפייסבוק, ויש כאלה שמגיעים גם דרך הרצאות שאנחנו מעבירים. אנחנו מתאימים את הזוג לעורך טקס שרלוונטי עבורם, על מנת לתת מענה לכל זוג בדיוק לפי הצרכים והאג'נדה שלו. אנחנו מקיימים שניים-שלושה מפגשים שבהם מדברים על הטקס. מתחילים מהטקס המסורתי היהודי וממנו אנחנו זורמים הלאה לפי מה שהזוג רוצה: האם זה יהיה דומה לטקס המסורתי? עושים שבע ברכות? מי מברך? החלפת טבעות? 'אם אשכחך ירושלים'? וכך הלאה".

ארגון "הויה" נותן מענה גם לזוגות שמעדיפים שחבר קרוב ינחה את טקס החתונה שלהם. לשם כך, עובר עורך הטקס הדרכה לקראת האירוע, יחד עם הזוג המתחתן, על מנת להקנות להם את הבסיס לבניית הטקס. לאחר האירוע, הזוג מגיע ליחידה המשפטית של "הויה" כדי לחתום על המסמכים המשפטיים, אלה שכאמור, מעניקים להם את מעמד ה"ידועים בציבור". "הרבה זוגות רואים בזה חלק מהטקס – וזה חלק מאוד שמח ומרגש", אומרת אורן.

עורכי הטקסים של "הויה" עוברים הכשרה של שישה מפגשים שבהם לומדים על הטקס המסורתי היהודי ועל השינויים שאפשר לבצע בו, לרבות מעין סטאז' עם עורך טקס מנוסה. "אנחנו כל הזמן לומדים ומביאים הכשרות מבחוץ כדי שהעבודה שלנו תהיה הכי מקצועית שאפשר", מסבירה אורן.

לא מרד, ביטוי עצמי

אז מי בכלל רוצה לערוך חתונות כאלה? מתברר שלא מעט אנשים. הרבה מהם פעילים חברתיים או פוליטיים, וחלקם אנשים "רגילים" – עובדים במס הכנסה, עורכי דין או אנשים שעוסקים בהתחדשות יהודית. "אני חושבת שהמכנה המשותף ביניהם הוא הרצון לשמור את המסורת היהודית והסיפור שלנו כעם", אומרת אורן.

נוסף על כל אלה, "הויה" מציע גם הרצאות חינמיות לציבור, שבהן סוקרת ראשת היחידה המשפטית של הארגון, עו"ד סמדר נעים, את כל המשמעויות המשפטיות והחוקתיות של נישואין בישראל. "נשים נכנסות למוסד הרבנות מבלי להבין על מה הן ובני זוגן חתמו. זה עלול להיות מהלך הרסני ואנחנו מנסים למנוע זאת", מבהירה אורן, "הנושא הכואב כאן אינו הנישואין, אלא הגירושין. אם הרבנות קיבלה אותך באהבה – זה לא אומר שגם תצאי ממנה בקלות. הרבה נשים שמתחתנות ברבנות יכולות למצוא את עצמן כמסורבות גט או נסחטות על ידי בן הזוג שלהן בעזרת המוסד הרבני".

ואיך הטקס עצמו? האם נפגם משהו בהתרגשות למראה שני בני הזוג שוברים את הכוס, ולא רק החתן, או למשמע ברכות שאינן המוכרות והמסורתיות? "הנחיתי טקס לא מזמן, חתונה של שני גברים. זו היתה חוויה כמעט מיסטית, עם הרבה עוצמה וכוח", מעידה אורן, "אני חושבת שבטקסים כאלה, שבהם הזוג עצמו בוחר בדיוק מה יהיה, הם הרבה יותר עוצמתיים ומרגשים. בטקסים של הקהילה הגאה בפרט, שום דבר אינו מובן מאליו. הכול מבוסס על הבחירה של בני הזוג להתחתן אחד עם השני".

גם סמית מעיד שמדובר מבחינתו בחוויה שאי אפשר לקבל בחתונה רגילה. "בניית הטקס לכשעצמו יכולה להיות חוויה משמעותית לבני הזוג", אומר סמית, "אם הטקס מסמל את בניית הבית המשותף והחיים המשותפים, אז גם התהליך של בניית הטקס שלנו היה כזה – חשבנו מה חשוב לנו ואיך אנחנו מבטאים את זה בטקס. בדרך כלל זוגות שמתחתנים מתעסקים במינהלות – שולחנות, מפיות, די-ג'יי – ובכלל לא מקדישים מחשבה לטקס עצמו".

איך המשפחות הגיבו?

"תכלס, נראה לי שהתברכנו במשפחות פחות מקובעות. אני יודע שיש הרבה משפחות שהטקס המסורתי חשוב להן – ואנחנו לא הרגשנו את הלחץ הזה. ספציפית בנוגע לרבנות, לאף אחת מהמשפחות זה לא הפריע. אבל אני יודע שזה לא אופייני ויש הרבה משפחות שזה כן חשוב להן".

בדיעבד, סמית מרוצה מההחלטה להתחתן ב"הויה", ובהחלט ממליץ גם לאחרים. "העניין של 'לא להתחתן ברבנות' לא היה סוג של 'מרד', אלא להיפך – זה נבע מהמקום החיובי של לערוך טקס שתואם את תפיסת העולם ואורח החיים שלנו כאנשים שהם לא הלכתיים, אבל כן מחוברים לזהות היהודית ולמסורת. פשוט רצינו שהטקס יבטא את השקפת עולמנו. בעיניי, זו אמורה להיות הברירה הטבעית של אנשים, שברגע שהם עורכים טקס כלשהו – הוא צריך לבטא את מי שהם. בסופו של דבר אני חושב שזה ענה על הציפיות".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אקטיביזם דת ומדינה כללי        
{ לכתבה "בדרך לחתונה (לא)…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות