דורון מדלי ב"15 דקות". אירוע שנערך ביוזמת עיריית תל אביב ובשיתוף מיקרוסופט ובו הרצו מנטורים להט"ב. צילום: טל שדה

"מעצם ההוויה שלנו, אנחנו מתריסים נגד הדברים ה'נכונים'"

בסוף מרץ ציינה הקהילה הגאה 30 שנה לביטול החוק האוסר על קיום יחסים הומוסקסואליים. באירוע שנערך לציון התאריך ביוזמת עיריית תל אביב ובשיתוף מיקרוסופט, "15 דקות של קהילה", התקיימו מפגשים בין מנטורים להט"בים לבין צעירים מכל הארץ. הקשבנו להרצאות המנטורים וביקשנו לשוחח איתם. הנה החוויות שלהם מחזית המאבק

דורון מדלי, פזמונאי

"מעצם ההוויה שלנו, אנחנו מתריסים נגד מה ש'נכון'"

דורון מדלי, בן 41, אחראי לכמה מלהיטי הענק הכי שמחים בישראל. בין שיריו ניתן למצוא את "גולדן בוי", "מהפכה של שמחה", "היא רק רוצה לרקוד" וגולת הכותרת הכה אקטואלית  – "TOY" של נטע ברזילי, זוכה האירוויזיון הטרי שמדלי כתב והלחין ביחד עם סתיו בגר. מה שרוב האנשים ככל הנראה לא יודעים לגביו, זה שמתחת למעטה השמחה קבור דיכאון קליני עגום וממושך שהיה מנת חלקו של מדלי עד לפני מספר שנים.

"עד לפני עשור כתבתי שירים עצובים ורציניים, כמו 'אבא' ו'אם יש גן עדן', שבהחלט הצליחו", אומר מדלי, "הרגשתי צורך לטפח את העצב הזה". המצב הפך קודר עוד יותר כשמדלי איבד את קולו במהלך חזרות התוכנית "כוכב נולד", שבה עבד כבמאי המתמודדים. "במשך שנתיים לא יכולתי אפילו לדבר", הוא מוסיף, "זה גרם לי לשקוע לתהום. ואם זה לא מספיק, יצאתי מהארון באותה תקופה וכל הדבר הזה הכניס אותי איכשהו לדיכאון. חשבתי שזה מאוד הגיוני לרצות למות כל יום".

המעגל ההרסני הותר כשמדלי נתקל בכתבים סיניים עתיקים, שפתחו את אופקי המחשבה שלו. היום הוא מאמין שמחשבות שליליות יוצרות שדה מגנטי שלילי, שמושך בתורו מחשבות שליליות נוספות. "הבנתי שאני יכול להחליט שאני אדם שמח, כי ככה אני נתפס כלפי חוץ, ויכול להיות שהאדם שבחוץ צודק ולא אני", מסביר מדלי, "החלטתי שהשירים העצובים צריכים לצאת מהבית ושאני הולך לנסות להגשים את החלום שלי – לכתוב שיר אחד שמח. לא חשבתי שזה אפשרי".

אז מה היה דרוש על מנת להוציא את התוכנית לפועל? "ניתקתי את עצמי מהזיהום התודעתי של מדינת ישראל ויצירתי מציאות משלי", אומר מדלי, "תביני, כהומואים ולסביות, אנחנו אנשים שעברו יציאה מהארון ויצרו מציאות חדשה. כי אם כל הילדות הרגשתי שאני נמשך לבנים, בניגוד למה שהוצג לי כמשיכה נורמלית, מה הייתי אמור לעשות עם הקונפליקט הזה? ליצור מציאות שבה זה מתאפשר. מעצם ההוויה שלנו, אנחנו מתריסים נגד הדברים ה'נכונים'. יש בי את ההבנה שיש לי יכולת לשנות את התודעה כדי שיהיה לנו טוב יותר בעולם".

על ההנחה שמדלי יכול לשנות תודעה ציבורית, קשה לחלוק. ראיה עכשווית לכך היא נטע ברזילי. "תראו מה עושה שיר של שלוש דקות עם בחורה שלא נראית כמו בר רפאלי", אומר מדלי, "כשאני כותב את המילים 'תסתכל עליי אני יצור מופלא, אני לא מתעניינת במטיפים המודרניים שלכם', זה בא מהמקום של ילד הומו. כתבתי שיר לנטע ולכל הקהילה ביחד. נטע היא הברווזון המכוער, שחטפה מכות על זה שהיא לא נראית ומתנהגת כמו כולם".

עופר ארז, קצין במיל'

התחיל קורס כצוערת – וסיים כקצין

עופר ארז, בן 24 שמתגורר בירושלים, הוא הקצין הטרנסג'נדר הראשון בצה"ל. ארז נולד כנקבה וכבר מגיל חמש בער בו הרצון לעבור שינוי, אז הוא ביקש מהוריו להיפטר מכל השמלות והחצאיות שהיו לו בארון. מצוקתו התגברה כשהגיע לגיל ההתבגרות, אז החזה שלו החל להתפתח. "זה היה מבחינתי סוף העולם", הוא מספר, "מצאתי את עצמי בקיץ עם שלוש שכבות, כשהעליונה היא סוודר של סבא. התחלתי לסגל לעצמי הליכה שפופה ומשיכה בחולצה כדי שלא יבחינו בחזה".

ארז התגייס ב-2012, ועבר קשיים רבים בעקבות בקשתו ללבוש מדי בנים. לאחר שהוצבו בפניו שתי אפשרויות – מדי בנות או כלא – הוא לקח חולצה ומכנסיים של נשים במידה 60. זאת, לא לפני שקיים שיחה עם קב"נית היחידה, שרשמה לו סעיף נפשי המונע יציאה לקורס קצינים. משבר נוסף בדרך, נגע לשאלת המקלחות. "הציעו לי עשר דקות ביום להתקלח לבד, אחרת לא הייתי מתקלח 21 ימים ברצף", מספר עופר על התקופה ההיא, "אבל בערך שם ההתחשבות נגמרה. בשיחות עם המפקדות, שמתי לב שלמרות שאני מציג את עצמי בלשון זכר, הן עונות לי בלשון נקבה. כששאלתי אותן למה, הן אמרו שאלה הפקודות. המפקדים חייבים לפנות אל החיילים כמו שכתוב בתעודת הזהות שלהם, ואצלי היה כתוב שאני נקבה".

בהמשך, הצליח ארז למחוק את הסעיף הנפשי, ולצאת לקצונה. את הקורס סיים בהצטיינות ובסיומו שובץ בבה"ד החינוך והנוער. "כשהגעתי אל בה"ד החינוך הצגתי את עצמי כזכר. לקח לי עד סוף בה"ד 1 כדי לעמוד מול פלוגה של 60 צוערים ולהתוודות בפניהם", הוא מספר ומוסיף, "אנחנו כמפקדים צריכים לקבל את החיילים שלנו. האם זה קורה בפועל? לא תמיד. בכל מקרה, את קורס הקצינים שהתחלתי כצוערת – סיימתי כקצין".

בשלב הזה פנו אל ארז מיחידת דובר צה"ל, בבקשה לעשות עליו כתבה. מלש"ב צעיר, עם לבטים דומים, קרא את הכתבה וביקש לדבר עם ארז בעקבותיה. "אחריו הגיעו עוד אחד ועוד אחד", מספר ארז, "והבנתי שקורה פה משהו שהוא יותר גדול ממני. באקט של חוצפה נכנסתי למשרדי היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים) וסיפרתי לה מי אני, ושאני מקבל המון פניות של מלש"בים, חיילים ומילואימניקים".

וכך, ארז והיוהל"ן החלו לנסח מדיניות הכוללת פתרונות אישיים עבור חיילים טרנסים. בין היתר, כללה המדיניות נהלים בנוגע להופעה ולבוש, מקלחות, מגורים, שירותי בריאות הנפש ויחס המפקדים. הפעילות המשמעותית של ארז אף הביאה את שגרירות ישראל בוושינגטון לזמנו לכנס מיוחד של הקהילה הגאה. בסופו של דבר, פועלו הגיע עד לנשיא ארצות הברית. "אחד הימים המרגשים בחיי היה כשהייתי בשיקאגו", הוא מספר, "פתחתי טלוויזיה ונתקלתי במבזק בוקר שבו הנשיא אובמה הכריז על כניסת טרנסג'נדרים לשירות ואומר שנלקחה דוגמה מישראל".

מאבקו של ארז נשא פרי, וכיום משרתים בצה"ל עשרות טרנסים שמתקבלים בצורה טובה בהרבה מזו שהיתה מנת חלקו. ארז עצמו עבר ניתוח להסרת חזה במסגרת הצבא, אבל חיכה שנתיים וחצי בתור לניתוח. גם במקרה זה הוא פרץ את הדרך, וכיום התהליך פשוט ומהיר יותר. "כדי לקבל מימון לניתוח צריך לעבור ועדה בתל השומר", מסביר ארז, "פעם זו היתה ועדה מזוויעה שהחליטה שתפקידה לבחון אם אתה טרנס או לא. לשמחתי, בשנים האחרונות הוועדה הבינה שהיא צריכה לבדוק רק אם אתה כשיר פיזית לניתוחים". כיום, ארז מכהן כמנכ"ל הבית הפתוח, ארגון הקהילה הגאה, בירושלים.

יובל אדלמן, דראג קווין

"רגע אחד אני 'מהממת' ורגע אחרי אני 'הומו קוקסינל'"

יובל אדלמן, בן 45 מחולון, הוא "מלכת דראג", מהמובילות בארץ. אדלמן מוכר במיוחד כ"ציונה פטריוט", הדמות שאותה הוא מגלם במופע "פאות קדושות" – הרכב בידור המתמחה בדראג. "זה מופע שמציג את ההיסטוריה של ארץ ישראל, מימי קום המדינה ועד עכשיו, דרך עיני הדראג. אנחנו מחליפים 120 תלבושות ו-80 פאות בשעה וחצי, זה פסיכי", אומר אדלמן ומתגאה במיתוגה המוצלח של דמותו ציונה, שאף שפרצה את גבולות הקהילה. "הופענו מלא בחו"ל, בפני קהל של מאות אלפי אנשים. שלושה קיצים רצוף ביקשו בחו"ל להביא את הבשורה של תל אביב הגאה".

יובל אדלמן בכנס. צילום: טל שדה

אדלמן לא נושא אף סממן שעשוי אפילו להזכיר את ציונה: פניו מלאות זיפים, זרועותיו הגבריות חשופות והוא לובש ג'ינס וטי-שירט. "רציתי שיכירו גם אותי, כיובל", הוא מסביר. הדראג אצלו הוא בבחינת משחק – כשנגמרת ההופעה, יורדים הבגדים, העקבים והאיפור. "הדראג התחיל כשהייתי בן 25, באלתור בימי הולדת של חברים", הוא מספר, "יצאתי מהארון שנה אחר כך ואימא שלי היתה בשוק מוחלט. היא עשתה דרמות ובלגנים, אמרה 'בוא נלך לפסיכולוג'".

איך אנשים מקבלים את הדראג?

"אני יכול ללכת כדראג בשדרות רוטשילד ויחבקו אותי ויגידו 'מהממת!'. רגע אחרי אני פונה שמאלה לאלנבי ומקבל הערות כמו 'יא הומו קוקסינל'", מסביר אדלמן, "אלי יצפאן שעושה את דמויות הנשים גם נחשב לדראג, אבל אצלו זה 'אלי יצפאן עושה דמות'. אצלנו זה הפך לשם גנאי, זה 'קוקסינל'. אני לא אלך כדראג סתם ככה ברחוב, אלא אם אין ברירה וזה בין הופעה להופעה".

אדלמן מפתיע ומספר על מגזר נוסף שלא ממש מת על דראג. "גייז הם הכי דראגופובים שיש", הוא חושף. "אם שואלים אותי מה אני עושה בחיים ואני עונה 'דראג', ישר מתחילה לרוץ תמונה נשית, של מישהו שמסדר גבות ועושה שעווה. כשאתה עושה דראג – אתה פסול בעיני הרבה אנשים בקהילה. זה אפילו עלול להקשות על מציאת דייטים. לכן היום אני פשוט אומר שאני שחקן".

גם כשאדלמן לא על הבמה, הוא מתפקד לעיתים כ"ציונה פטריוט". "אני עושה מסיבות רווקות לסטרייטיות. פעם הביאו חשפן – היום מביאים דראג קווין", צוחק אדלמן, "גבר בא, מתחשפן רבע שעה והולך הביתה. כדראג, אני בא לשעה וחצי של סטנדאפ, הפעלות, משחקים ושאלות חתן-כלה. מבחינתי, זה מופע הרבה יותר קשה מבמה. בסלון יש מרחב אינטימי ויושבות לידי 15 בנות שמצפות שאשעשע אותן".

בנוסף, יצא לאדלמן לחתן ארבעה זוגות הומואים, שני זוגות לסביות ואפילו זוג סטרייטים. "יש משהו מאוד אמיץ בלקחת דראג קווין לנהל את הטקס", טוען אדלמן, "אני עושה חתונה מאוד רצינית עם הסבר על הכתובה ומצטט פסוקים מתהילים. אני מכניס קצת את ההומור שלי כי בכל זאת זו ציונה". דווקא בחתונה של הסטרייטים, הוא מספר, הופיע כגבר.

ד"ר איציק לוי, רופא

האיש שחולל שינוי ברפואת הלהט"ב

ד"ר איציק לוי, בן 60 שמתגורר ברמת גן, הוא מנהל יחידת האיידס ומחלות המועברות במגע מיני בבית החולים "שיבא" וממייסדי ומקדמי הרפואה הלהט"בית בארץ. "הכול התחיל לפני 20 שנה", הוא מספר. "אני ועמיתי מהפקולטה לרפואה בירושלים הבנו שיש צורך ברפואה להט"בית. כמובן שבתנאים אידאליים לא היה צריך כזה דבר, אבל כיוון שמדובר באוכלוסייה אפופת סטיגמות – בין אם מצד הרופאים או מצד המטופלים – להט"בים קיבלו במשך השנים רפואה פחות טובה, חד משמעית".

ד"ר איציק לוי. צילום: טל שדה

אם לא די באפליה רפואית, לוי מספר גם על נידוי חברתי שחווה. "בתור סטודנט זה לא היה מקובל להיות הומוסקסואל ובטח לא מחוץ לארון, זה נחשב אז ללא חוקי", הוא מספר, "על הרקע הזה העיפו אותי ואת בן הזוג שלי מהדירה במעונות ושלחו אותנו רחוק, למגורים של אנשים בעיתיים".

כששומעים סיפור כזה, הנטייה הכמעט אוטומטית היא להניח שמדובר בנחלת העבר, שכיום הומואיות היא עניין שבשגרה. במיינסטרים. אולם, לדעת לוי, לא הרבה השתנה. "נדמה לך שאת חיה בדור שיותר מקבל הומואים", מסביר לוי, "אבל למעשה הוא ממשיך לא לקבל אותם, כשההבדל היחיד זה שהוא מתבייש להודות בכך. מצד שני, כמובן שחשוב שאנשים יגידו שהם מקבלים, אפילו אם הם לא באמת כאלה – כי בסוף זה מה שיהפוך את זה לטבעי".

ד"ר לוי מספר כי הוא עוסק בתחום זה 30 שנה, אך אינו קרוב אפילו למיצוי. "הרפואה הלהט"בית היא ייחודית, כל מקרה מאוד נבדל מקודמו, ומשאיר בי איזשהו חותם", אומר לוי, "היה מקרה של טרנסית שפגשתי לפני 25 שנה, כשעוד לא ידעתי מה זה והייתי בחרדה איך בכלל אוכלים את הדבר הזה. מקרה אחר היה של בחור צעיר שקיים יחסי מין פעם אחת ונדבק ב-HIV. עוד לא היה טיפול באיידס והיינו צריכים ללוות אותו למוות בגיל 20. הוא באמת השאיר בי חותם מיוחד".

מעבר לזה, ד"ר לוי פגש הרבה ילדים שנזרקו מהבית בגלל HIV, ביניהם גם בני הקהילה החרדית. "בכל המקומות שבהם זה נחשב ללא טבעי, הרבה יותר קשה לאנשים לצאת מהארון", הוא מסביר, "במחקר שעשיתי והתפרסם בכתב עת מקצועי, הבנתי שלהיות חרדי, ערבי או בן מיעוטים אחר, זה דבר שמעכב את האבחון הרפואי. אנשים כאלה לא נבדקים וכשהם מחליטים לצאת מהארון, זה מאוד מאוחר".

עדי כרמלי, שחקנית

"פתחתי עולם בפני אנשים שסלדו ממנו"

עדי כרמלי, בת 24 מתל אביב, היא שחקנית שהשתתפה בעונה האחרונה של "המרוץ למיליון". כנערה, משיכתה לנשים הפחידה אותה. "כשהייתי עם מישהי בגיל 18 ממש נבהלתי", מספרת כרמלי, "אמרתי לעצמי 'בבקשה לא'. היה לי מאוד קשה וחשבתי מה יגידו ואיך יסתכלו עליי".

עדי כרמלי ב"15 דקות". צילום: טל שדה

למזלה של כרמלי, הסביבה, כולל משפחתה, הכילה אותה ואת נטייתה המינית. "יש לי בן דוד גיי אז סבתא שלי חסינה. היא אמרה 'בסדר, עוד אחד'", צוחקת כרמלי ומוסיפה, "היה לי חשוב להישאר אותה עדי, עם אותן שאיפות ואותו מעגל חברים, פשוט אוהבת נשים. לא ברחתי לחבורה של גייז כדי להרגיש בנוח".

לאחר הופעתה ב"מרוץ למיליון", גם היא, כמו ציונה, החלה לקבל בקשות לחתן זוגות להט"בים. "בגלל שהופעתי בתור לסבית בטלוויזיה, הרגשתי שיש לי סוג של אחריות: לתת מעצמי לקהילה. ואיכשהו יצא שהתגלגלתי לחתן זוגות", מספרת כרמלי, "בהתחלה בכלל אמרתי 'אני אחתן?! איך עושים את זה?', בשלב הזה בחתונות אני הרי בכלל לא מקשיבה". אבל עם הזמן,  היא מספרת, התרגלה למעמד. "זה מעמד פסיכי, זה שיא החיים של הבנאדם והוא בחר לחלק אותו איתי", אומרת כרמלי".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אקטיביזם יחסים בין המינים כללי מגדר מגזין        
{ לכתבה ""מעצם ההוויה שלנו,…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות