מזרק. אילוסטרציה, הכירו את עמותת "מדעת" ששמה לה למטרה לתווך ידע רפואי לציבור. תצלום מתוך פליקר. צילום: Dr. Partha Sarathi Sahana

אני רק שאלה

קיבלתם מאמר מדאיג בוואטסאפ המזהיר מפני מגפה חדשה, ואתם לא יודעים האם הוא מהימן? נתקלתם בקמפיין של הורים המתנגדים לחיסונים, אבל נראה לכם שהם סתם היסטריים? את מי לשאול? הכירו את עמותת "מדעת" ששמה לה למטרה לתווך ידע רפואי לציבור. כלומר, להילחם במגפה הלאומית האמיתית: בורים שחושבים שהם יודעים הכל

זה קורה כמעט לכולנו: קמים בבוקר עם כאב ראש/בטן/כל איבר אחר, בודקים באינטרנט לגבי התסמינים הללו – אילו מחלות הם עשויים לנבא, ומספקים לעצמנו אבחנה. ומיד בשלב הבא – חרדה. במקרים אחרים, החרדה עשויה להופיע גם ללא תסמינים, אחרי הגעתו בוואטסאפ של "מאמר" כזה או אחר המתריע מפני מגפה חדשה שיש להיזהר מפניה.

שתי התופעות האלה – אבחנה עצמית ושמועות רפואיות – כבר מזמן הפכו רווחות. ומה שלעתים נראה כמידע חשוב, הזורם אלינו ממקורות עלומים ומסייע לאותן "אבחנות" – עלול להתגלות לבסוף כשמועה חסרת בסיס, או גרוע מכך, שמועה שעלולה להזיק ולעורר פאניקה מיותרת. כן, גם סטרס מייצר סימפטומים בלתי רצויים.

בין המקרים היותר מפורסמים של התופעה, אשר התרחשו בארץ, אפשר למנות את השמועות שפרצו כמו אש בשדה קוצים בקיץ 2013, פחות או יותר במקביל להופעת נגיף הפוליו בארץ, אחרי יותר מ-20 שנה מאז שהמחלה נראתה פה לאחרונה. פוליו (או שיתוק ילדים) היתה אחת המחלות הקטלניות הנפוצות בעולם, עד שפותח נגדה חיסון בשנות ה-50 של המאה הקודמת. עם תחילת השימוש בחיסון, ירדה התחלואה בארץ באופן דרסטי עד להיעלמותה מישראל בסוף שנות השמונים.

לכן, עם הופעת המחלה מחדש ב-2013, הוחלט על חיסון אוכלוסיית הילדים בארץ (מאחר שהיוו קבוצת סיכון) – הם קיבלו חיסון מוחלש כהשלמה לחיסון המומת שאותו נטלו כבר בגיל קטן. אלא שבנקודה זו קמו הורים רבים שהתנגדו לחיסון, לכאורה משום שהוא מסוכן ובעל השלכות רפואיות בעייתיות (הוא לא). מסע ההפחדה שיזמו התפוצץ ברשתות החברתיות, שהיו אז חדשות יחסית (בעיקר כל נושא קבוצות ההורים), והתגלו ככלי יעיל במיוחד להפצת דיסאינפורמציה ופחדים.

חשוב להבין שברגע שאדם בוחר שלא להתחסן, או שלא לחסן את ילדיו, הוא לא חושף רק את עצמו או את ילדיו למחלה – אלא מעלה משמעותית את הסיכון להתפשטות שלה בקרב כלל האוכלוסייה. לכן, מסעות ההפחדה של מתנגדי החיסונים בתקשורת המסורתית וברשתות החברתיות התגלו כלא פחות מבעיה לאומית. מתוך ההבנה הזאת בדיוק, על אודות הפער בין הידע שהציבור מחזיק ובין הידע שנדרש על מנת לקבל החלטות רפואיות חשובות – קמה עמותת "מדעת", זמן קצר אחרי אותה פרשה.

"היה נראה לי הזוי"

"הייתי אז אימא צעירה, באמצע הדוקטורט שלי באימונולוגיה, וכמו הרבה אימהות הצטרפתי לכמה קבוצות בנושאים של הורות ובריאות הילדים", מספרת נטע סופר צור, כיום דוברת העמותה. "באחת הקבוצות שאהבתי היו הרבה ויכוחים על חיסונים, ומבחינתי, כמישהי שעשתה תואר במדעי הרפואה ועושה תואר שלישי באימונולוגיה, היה נראה לי הזוי שאנשים מתנגדים לחיסונים.

"כשנחשפתי לשיח הזה, הייתי עונה את התשובות שאני מכירה, תשובות מדעיות, ובתגובה הואשמתי על ידי חברים בקבוצה שאני 'שתולה' מטעם משרד הבריאות. איך זה התגלגל לכדי זה שהצטרפתי עמותה? יום אחד, בחורה נוספת שהיתה פעילה שם, סיפרה לי שהיא מתנדבת בארגון שמעודד אוריינות טובה יותר בנושא ומפריך טענות כאלה, וזה נראה לי מעניין – אז החלטתי לבדוק".

נטע סופר צור. צילום: סבינה פישמן

איך את מסבירה את הדינמיקה שנוצרה אז סביב הנושא, ושמאז חזרנו וראינו אותה נוצרת סביב סוגיות נוספות?

"מצד אחד, היה צמא אדיר לאינפורמציה אבל לא היה מי שיענה על השאלות מהצד המדעי והמבוסס. ומצד שני, היו הפחדות איומות, הפחדות שקל מאוד להפריך בעזרת המחקר – שהוא ברור וחד. כלומר, רק צריך היה לדעת מאיפה לקחת את המידע. אלא שמשרד הבריאות לא נתן לאדם הפרטי מענה בצורה ישירה – אז היה קל לפנות לפייסבוק, לקבוצות הורים. בשלב הבא נוצרו קבוצות של רופאים ואנשים שאכפת להם, שניסו לגשר על הפער הזה ולענות על שאלות נפוצות. לימים אחת הקבוצות הללו התגבשה ויצרה את עמותת 'מדעת'".

אז מה בעצם העמותה עושה? בתחילת הדרך, "מדעת" שאפה להוות כתובת שאליה ניתן לפנות על מנת לאשש או להפריך שמועות על אודות תופעות בריאותיות שונות. אולם עם הזמן העמותה יותר ויותר מנסה לעשות צעדים גם מעבר לזה, וללמד אותנו למשל איך לצרוך מידע רפואי בתקשורת בצורה חכמה. צורך שהתחדד עוד אפילו יותר בעידן הפייק ניוז והפוסט אמת.

אז מה עושים

איך אפשר לבדוק מידע רפואי שמגיע אלינו? מתברר שלא צריך תואר בביולוגיה או רפואה, אלא מספיק להיעזר במספר כללי אצבע ש"מדעת" מפרסמת באתר העמותה. מדובר בכמה שאלות שכדאי לשאול את עצמנו כאשר אנחנו קוראים מידע שמפורסם כרפואי, כחלק מהניסיון להבין עד כמה הוא אמין:

  1. מי עומד מאחורי הדברים הנכתבים?
  2.  האם הכותב מציין את שמו ומקצועו? (יש להטיל אוטומטית ספק בכל מידע מדעי שנכתב בצורה אנונימית והכותב לא מוכן לעמוד מאחוריו, בין אם אנחנו מסכימים איתו ובין אם לא).
  3. האם ההשכלה של הכותב רלוונטית למה שכתוב? שיטוט באינטרנט לא מקנה מומחיות ברפואה. שאלו את עצמכם, האם מעדיפים לטוס במטוס שנבנה על ידי מישהו ש"קרא איפשהו" על מטוסים, או על ידי מהנדס אווירונאוטיקה?
  4. על מה הכותב מסתמך? האם על מדע אמיתי, או על כתבות באתרים שוליים למיניהם.
  5. מה מטרת הכותב? במה הוא רוצה לשכנע אתכם ומה האינטרס שלו? זה לא חייב להיות רווח כספי – גם רכישת פופולריות ורכיבה על גלי הערצה היא מטרה בפני עצמה.

פעילים בשדה הקרב הפייסבוקי

אם תרצו להיחשף ל"מדעת" בפעולה, תוכלו למצוא כנסים והדרכות שנעשות על ידם, הרצאות לאנשי מקצוע, ואפילו תוכלו להיפגש עם חלק מן המומחים. "אני למשל הלכתי לפגוש אימהות בחופשת לידה שהיו להן שאלות", מספרת סופר צור. וכמובן, שדה הקרב האמיתי: קבוצת הפייסבוק. קבוצת "מדברים על חיסונים", שהוקמה ומופעלת על ידי העמותה, מונה כיום 32,331 חברים, והשיחה בה ערה במיוחד.

בין היתר תוכלו לפגוש בה את שמותיהם של למעלה מ-150 רופאים, אחיות, מדענים, דוקטורנטים ומומחים בתחומים שונים כמו מיקרוביולוגיה ומדעי המוח, שנותנים מענה לכל שאלה או פוסט – בהתנדבות מלאה כמובן. בנוסף לדיון, עולים גם חומרים מקצועיים ומאמרים רלוונטיים, שחוסכים למשתתפים את הצורך לנבור באינטרנט בחיפוש אחר תשובות אותנטיות לשאלות, ומאפשרים לקבל את "מה שצריך לדעת" על מגש של כסף. "משרד הבריאות לא תמיד שם לב למה שקורה מתחת לפני השטח – אבל אנחנו שם. אנחנו הורים, אנחנו רופאים, ואנחנו רואים את הדברים האלה קורים", אומרת סופר צור. "אנחנו רואים מה קורה בשטח ולפי זה מגבשים אסטרטגית התמודדות".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אקטיביזם טרנדים יזמות    
{ לכתבה "אני רק שאלה" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות