אלינה גרינשפון. צילום: אורי ברקת

יש לה מה להציע

יום אחד, כשאלינה גרינשפון פתחה ארון מפוצץ בגדים וראתה שאין לה באמת מה ללבוש - היא הבינה משהו בסיסי על התרבות שבה אנחנו חיים. התובנה תורגמה לשלוש קבוצות פייסבוק מצליחות, ליין הרצאות ומעמד של גורו בתחום הצריכה. אז מה בעצם כל כך בעייתי בשופינג?

גם אתם מרגישים שהמקרר מלא, אבל אף פעם אין לכם מה לאכול? או שהארון מפוצץ בגדים, אבל זה לא באמת שיש לכם מה ללבוש? אלינה גרינשפון, בת 26 מתל אביב, החליטה לקחת את העניין הזה לידיים – וליזום שינוי גישה. היא הבינה שכל מנגנון הצריכה שלנו, לטענתה, כפייתי ומזויף, וגילתה על עצמה שגם בלי שעות של שופינג, בירות ובילויים – היא יכולה להיות מאושרת. אפילו מאוד. עכשיו, באמצעות קבוצות הפייסבוק "יש לי מה ללבוש", "יש לי מה לאכול" ו"מבוא למדעי הצריכה" היא מנסה ללמד גם אחרים לעבור את השינוי שעברה בעצמה.

הכל התחיל לפני שלוש שנים כשהיתה סטודנטית מרוששת. אף על פי שהחזיקה אז במשרה לא רעה, איכשהו אף פעם לא היה לה כסף. "כשישבתי פעם אחת עם חברה לבירה", היא מספרת, "היא אמרה לי: 'תקשיבי אנחנו צריכות להפסיק לקנות בגדים – בואי נפסיק לחודש יחד, ונתמוך אחת בשנייה'. אחרי מסע שכנועים הסכמתי לזה. היא פרשה באמצע, ואני הרגשתי שגיליתי משהו שלא שמתי לב אליו עד אותו הרגע – שאני פשוט לא יכולה להסביר לעצמי למה אני קונה כל הזמן בגדים. ופשוט הפסקתי. בהתחלה בטפטוף, לאט לאט. הפסקתי ליצור מזה צורת בילוי".

ואחרי שהתמידה בעניין הבגדים, גרינשפון החלה לשים לב שהדבר נכון גם לכל שאר ההיבטים של אורח חייה: "הבחנתי שבמקביל לכל ה'אין לי כסף' הזה, עדיין הייתי הולכת ומשלמת פעם בחודש כ-150-200 שקל על מניקור-פדיקור, מסתפרת אצל ספרית אחת לחודשיים, אוכלת בחוץ כמה וכמה פעמים בשבוע, ויוצאת. שמתי לב שאני מוציאה המון כסף על דברים שהם לא אפקטיביים בשום צורה, ואז בוכה ש'קשה לי'".

אז מה עשית?

"שיניתי את זה בצורה הדרגתית, למקום של צרכנות נבונה. מאז שחזרתי מהטיול בהודו לפני כשנה, אחרי שעזבתי את העבודה שהיתה לי בעיתונות, אני מגדירה את עצמי כמינימליסטית. הסתובבתי בהודו שמונה חודשים עם שמונה פריטי לבוש בלבד וכשחזרתי הביתה וראיתי את הארון שלי – לא הבנתי מה עושים עם זה. התחושה היתה של בלבול ומצוקה מול השפע הזה. שתביני, לא קניתי בגדים איזה שלוש שנים לפני כן, ועדיין הארון שלי היה מפוצץ. ואז התחלתי לפנות: כל מה שיכולתי לפנות מהבית פיניתי – תרמתי, מכרתי, וואטאבר. השארתי רק את הדברים שנחוצים לי".

במה עוד המינימליזם בא לידי ביטוי?

"אני קונה, לא כי צריך, אלא רק כשנגמר – זה עניין של ניצול מקסימאלי. יש לנו מנהג בדירה: אני והשותפה שלי לא קונות שום דבר חדש עד שאנחנו לא מרוקנות את המזווה. מדובר באורח חיים – לחסוך ולהקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלי, לייצר כמה שפחות זבל".

תסבירי.

"לכל המוצרים שאנחנו צורכים יש טביעת רגל אקולוגית, הם משפיעים על כל סוגי הזיהומים שיש בעולם בצורה כזאת או אחרת. כשאני אומרת שאני רוצה להקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלי אני מתכוונת לזה שאני רוצה לייצר פחות פסולת, לצרוך פחות מוצרים שיוצרים אנרגיה וזיהום. לצורך העניין, אני לא קונה שקיות זבל שמיועדות לאשפה, אני משתמשת בשקיות ניילון שכבר יש לי".

גרינשפון טוענת שלמילה "קמצנות" אין שום קשר לאורח החיים שסיגלה. "אני מרגישה היום הכי עשירה וחופשייה שהרגשתי אי פעם, ואני מגלה שככל שאני דלה יותר בחפצים – קל ונעים לי יותר לחיות. זה פועל יוצא של זה. הארון שלי לא מבלבל אותי יותר, כי אין בו שום דבר שלא נוח לי ללבוש, וכבר אין מצבים שהבגד הזה מציק, צמוד או קצר מדי".

ומה לגבי צורת הבילוי שהקרבת? בסופו של דבר שופינג גם נחשבת לדרך נחמדה להעביר את הזמן.

"באופן אישי אני בכלל לא מבינה את העניין של השופינג – אני לא נהנית מהחוויה הזאת בשום צורה. להיכנס למקום רועש, עם מוכרים שלוחצים עליי, לחפש חנייה… יש סביב זה כל כך הרבה בלאגן שאני באמת לא מבינה מה האפקט המרגיע בזה. את יודעת מה, זה לא שאני לא מבינה, פשוט אני כבר לא מוצאת את עצמי שם. המנגנון הזה שאומר לנו כיף לנו לעשות שופינג הוא לא מנגנון רציונאלי".

הצלחה שלא חלמתי עליה

אלינה גרינשפון נולדה באוקראינה ועלתה לארץ כשהיתה בת חמש. היא גרה עם משפחתה בפתח תקווה ושירתה בצבא ככתבת ב"במחנה". לאחר השחרור עזבה את הבית לתל אביב, החלה ללמוד מדעי המדינה באוניברסיטה, ועבדה כעיתונאית במספר כלי תקשורת.

אז איך התובנות החדשות של גרינשפון היתרגמו לעולם תוכן שלם שהיא מעוניינת להעביר הלאה ולחלוק עם הקהילה? בראשית היתה קבוצת הפייסבוק "יש לי מה ללבוש", קבוצה סגורה שמציבה בפני החברות בה אתגר: לא לקנות בגדים במשך 40 ימים, ובכל יום להרכיב תלבושת אחרת מהבגדים שכבר קיימים בארון. חברות הקבוצה מעלות אליה תמונות של עצמן עם מה שלבשו באותו היום, ועם התיוג "#יש לי מה ללבוש".

"האמת", היא מספרת, "אנשים פשוט רצו לשמוע. זה בא מהם. איך בכל זאת הקמתי אותה? פשוט התחלתי לראות בקבוצות בפייסבוק נשים שמחפשות שותפות ל'גמילה' הזאת מקניות בגדים, ואמרתי לעצמי: 'בוא'נה, הן משתוקקות לחברה, להנחיה, למישהי שתעשה את זה איתן כי זה דבר שקשה לעשות'. ואני הרי כבר הייתי אז עמוק בתוך זה. אז פתחתי את הקבוצה ממקום של לתת לנשים כלי לעשות את השינוי, סוג של קבוצת תמיכה. אחר כך זה התחיל לגדול מעצמו, קיבל המון תשומת לב והבנתי שעליתי פה על משהו. זה באמת היה נטו ממקום של לתת".

מתוך אתגר "יש לי מה ללבוש". צילום מסך

ההצלחה אכן היתה גדולה – כיום הקבוצה מונה למעלה מ-11 אלף חברות, וגרינשפון עברה לאתגר הבא: קבוצת אחות בשם "יש לי מה לאכול". הפעם מדובר בקבוצה שעוזרת לאנשים להיגמל מקניות של אוכל בחוץ. וגם פה יש אתגר: חודש עם תקציב שבועי של 70 שקלים בלבד לקניית אוכל בחוץ. הוא כולל את כל ההוצאות על אוכל, כולל כולן – מהקפה של הבוקר, ועד ארוחות במסעדות. בקבוצה גם עוזרים עם שלל עצות: איך להתכונן לימים שלמים מחוץ לבית מבחינת אוכל, איך להמיר מוצרים יקרים בזולים, איך לנצל את מלוא את המקרר ולא לזרוק אוכל, ועוד. מרבית הפוסטים הם בנוסח: "נשאר לי גזר וקישוא, מה אפשר לעשות מזה?" והאנשים בקבוצה עוזרים אחד לשני למצוא מתכונים ולפעמים אפילו ממציאים. הקבוצה הוקמה לפני שנה, וכיום מונה למעלה מ-1,000 חברים.

"לא דמיינתי בכלל הצלחה כזאת", אומרת גרינשפון. "אפילו לא קרוב לכך. בחלומות הכי פרועים שלי היו שם מאה אנשים, גג. זו פעם ראשונה בכלל שהתנסיתי בפתיחת קבוצת פייסבוק, זה היה חמוד ומשעשע, לא משהו מתוכנן".

בואי נדבר קצת על ההיגיון שעומד מאחורי הקבוצות האלה.

"מהרגע שאנחנו יצורים קטנים אנחנו רק שומעים בפרסומות שאנחנו יכולים למלא את הצרכים הרגשיים שלנו באמצעות מוצרים חומריים. זה ההקשר שעושים לנו. אנחנו גדלות להאמין שככל שנקנה יותר דברים – נהיה יותר מאושרות. אנחנו לא אשמות בזה, זה החינוך שאנחנו מקבלות מגיל מאוד צעיר. לשנות את דפוס החשיבה הזה, זה מאוד קשה. זו הסיבה שאני לא באה ומחלקת הוראות לאנשים, לדבר להיגיון זה לא תמיד עוזר".

אז מה כן?

"אני נותנת להם אתגר, שזה משהו כיפי שנותן דבר מסוים להתעסק איתו שהוא לא שופינג – את צריכה להתעסק בארון שלך. את עושה את זה ממקום כיפי, מעלה תמונות סלפי שלך, מקבלת תמיכה. זה נעשה ברוח טובה, את לא חושבת 'אוי, אני לא צריכה לקנות' כל הזמן. ובאמת, רוב הנשים שמגיעות לסוף האתגר לא מרגישות יותר את הצורך לקנות. זו התמכרות לכל דבר, וברגע שאת עוברת גמילה – את יכולה להתמודד. בנוסף, אחרי האתגר את יכולה לקנות בגדים, אבל את עושה את זה עם מודעות, עם ידע, זה הופך לחוויה אחרת. זה קצת כמו שאנשים מעשנים לא מבינים איך אפשר לא לעשן – הרי זה כיף. אבל אדם שלא מעשן, הוא לא מכור לזה ולא כיף לו לעשן. זה אותו עיקרון".

גם מי שעושה טוב צריך לאכול

אחרי ההצלחה של "יש לי מה ללבוש" ו"יש לי מה לאכול", פתחה גרינשפון עמוד פייסבוק שלישי, בשם "מבוא למדעי הצריכה". מדובר בעמוד העסקי שלה, בו היא מרכזת את כל המידע שקשור לעולם הצרכנות. בהמשך הקימה אתר אישי עם עצות לצריכה נבונה, ולאחרונה החלה להעביר הרצאות בנושא.

תוכלי לספר קצת על ההרצאות שאת מעבירה? 

"ההרצאות הן משהו מאוד חדש, כשבפועל העברתי רק אחת, ויש עוד כמה שמתוכננות. האמת שזה התחיל ממישהי שפנתה אליי מעיריית רמת גן, היא שאלה אותי אם בא לי להרצות לעובדים, לא כל כך הבנתי על מה, והיא אמרה לי להרצות על מה שבא לי. היא עקבה אחרי בפייסבוק ואהבה את הדברים שאני מעלה. וככה, בלי לתכנן, הרמתי הרצאה על צרכנות נבונה והעברתי להם. אחרי ההרצאה ראיתי שיש ביקוש להרצאות בנושא של ביגוד. עכשיו, יש לי כמה הרצאות מוכנות, ולאט לאט גם זה מתחיל לצבור תאוצה".

ובתכל'ס, את מצליחה להתפרנס מזה?

"כרגע לא. אני עובדת בעוד עבודה בשביל לממן את עצמי. אני שמחה לעשות טוב לאחרים, אבל גם מי שעושה טוב צריך לאכול. אני מאוד מקווה שבעוד לא הרבה זמן אני אוכל לעזוב את העבודות שמסביב ולהתמקד רק בזה".

אז מה את מתכננת לנו בעתיד?

"ממש בקרוב תושק האפליקציה של 'יש לי מה ללבוש' וזה הולך להיות ממש מרגש! חברת הפיתוח Apptodate פנתה אליי עם ההצעה, ובהתחלה סירבתי בגלל שאין לי כסף לשלם להם. אז הם הציעו לבנות תוכנית עסקית ביחד, ולהתחלק ברווחים אחרי שאכסה את ההוצאות על הפיתוח. בגדול, האפליקציה תאפשר למשתמשות לעלות לתוכה את כל הפריטים שיש להן בארון, ותעזור להן להרכיב לוקים. האפליקציה עוד בפיתוח ותכלול עוד שירותים, כאשר אחת האפשרויות תהיה לבצע את האתגר. הורדת האפליקציה כמובן תהיה חינמית וללא תשלום. לצד האפליקציה, אני עובדת על השקת הבלוג שלי. מבחינת העולם האמיתי, אני מתחילה לקדם את ההרצאות השונות, ואני עובדת על הפנינג לחברות הקבוצה 'יש לי מה ללבוש' שיכלול מסיבת החלפת תלבושות ענקית והרצאות שונות".

לסיום, אלינה מסכמת ואומרת ש"בעתיד, אני מתכננת להגיע לכמה שיותר אנשים, לעזור לכמה שיותר אנשים לעשות שינוי חיובי בחיים שלהם".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אוניברסיטת תל אביב אופנה אקטיביזם כללי מדיה חדשה סביבה       
{ לכתבה "יש לה מה…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות