בנות אקיפויו. התמונה באדיבות אינה בלייב

זמן יפן

כנסי מנגה ואנימה, בנות שמתאפרות ומתלבשות בסגנון בובתי, ויוטיוברית ישראלית אחת שמצלמת את שגרת חייה היפנית ואיגדה סביבה קהילה שלמה. מה פשר האובססיה הישראלית ההולכת ומתעצמת לתרבות היפנית?

אם גם לכם נדמה שכולם פתאום נוסעים ליפן, או לפחות מתכננים, זה לא מופרך. לפי נתוני משרדי התיירות, בשנה החולפת טסו לארץ השמש העולה למעלה מ-70 אלף ישראלים, והנתונים הללו רק צפויים להמשיך לעלות.

בד בבד עם העלייה במספר התיירים הישראלים ביפן, נדמה כי מתפתחת בארץ קהילת יפנופילים (חובבי תרבות יפן), הגדלה מדי יום. רק לאחרונה ניתן היה להיווכח בכך, לאור הבאזז הגדול שעוררה הידיעה על פתיחתן בישראל של חנויות הקמעונאות היפניות דייסו ומיניסו. בנוסף, בקבוצת הפייסבוק הישראלית "יפן למטיילים" חברים למעלה מ-20 אלף אנשים שמתייעצים שם בנוגע לטיולים קרבים במדינה וחולקים באופן יומיומי את העניין שלהם בתרבות היפנית. מנהלי הקבוצה טוענים בשיחה עם מגזין "כותרת" שאכן מורגש עניין הולך והגובר ביפן, וכי הקבוצה גדלה בהדרגה, בקצב של כ-1,000 עוקבים בחודש.

גורמי המשיכה ליפן מגוונים; בראשם, כך נראה, השוני התרבותי העצום ביחס למערב – נקודה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בשיחות שערכנו עם חובבי יפן. ניצן אלון, ישראלי שחי בעבר ביפן במשך שבע שנים, מדגיש את המסירות היפנית כמרכיב המרכזי והייחודי ביותר באישיותו של היפני הטיפוסי: "הם נרתמים, גם אם זה במחיר של ויתור על האינדיבידואליות שלהם. המושג היפני karoshi למשל, מוות מעבודת יתר, מסמל בצורה טובה את המסירות הזו, כלומר אם צריך – אז גם מוות בשביל העבודה הוא אופציה עבור היפני. הם אבסולוטיים בכל תחום, גם בעניינים יומיומיים וגם במוזרויות השונות שיש להם".

המוזרות הזאת, כך נראה, היא חלק בלתי נפרד מהדימוי של יפן בעיני המערבי הטיפוסי. בין אם אלו אופנות אוונגרדיות; בתי קפה מלאים בינשופים, חתולים או רובוטים; חנויות כלבו עצומות שמכילות כל פריט מנגה ואנימה שאפשר להעלות על הדעת; ואפילו אסלות שמנגנות מוזיקה במהלך השימוש.

התחביב: יפנים

מעבר להתפעלות מאורח החיים היפני, רבים מחובבי התרבות המקומית החלו לשלב את התחביב בחיי היומיום שלהם, וקהילות וירטואליות העוסקות בתרבות היפנית צצו ברחבי הרשת וצוברות עוקבים ומתעניינים רבים.

אחת הבולטות שבהן היא זו הסובבת את אירה צ'אן, ישראלית בת 32 שמתגוררת ביפן עם בעלה. צ'אן היא אושיית יוטיוב מצליחה שעוסקת בתרבות היפנית; בסרטונים שהיא מעלה ניתן לראות אותה טועמת מגוון חטיפים יפנים, מלמדת להכין קופסת בנטו (ארוחת טייק אוויי לסועד בודד) מעוצבת בצורת 'הלו קיטי', וגם מעלה ולוגים – סרטוני בלוג וידאו, המתעדים שלל פעילויות מקומיות. לערוץ היוטיוב שלה יש כבר לא פחות מ-62 אלף עוקבים(!). יתרה מכך, העוקבים אף התגבשו לכדי קהילה המאוגדת בעמוד פייסבוק ייעודי, שם הם משוחחים עם הגורואית בחופשיות. בעת ביקוריה של צ'אן בישראל אף נערכו מספר מפגשים מאורגנים בינה לבין העוקבים.

לשאלה איך היא מפרשת את ההצלחה העצומה של העמוד שלה, צ'אן משיבה: "יפן היא שילוב של דברים חדשים שעוד לא ראו: הטבע, הטכנולוגיה, ההיסטוריה, האמנות… הכל מעניין בצורה אינסופית. הכל שונה, רענן יותר. מושך, צבעוני יותר ממה שאנחנו בתור ישראלים מכירים. זו דרך לצאת מהשגרה הישראלית. קשה לבחור נקודה אחת מרכזית כתשובה לשאלה מה הכי מושך ביפן. זה הכל יחד, מבחינת מי שמגיע לכאן. זה שוק תרבותי – אתה בעולם אחר".

הדור שגדל על אנימה

במובן מסוים, בישראל גדל דור שנחשף לתרבות היפנית מגיל צעיר, בעיקר דרך צפייה בתוכניות אנימה ששודרו בערוצי הילדים והיו פופולריות מאוד בעשור החולף, כמו "אינויאשה", "דרגון בול Z" ו"נארוטו". התוכניות הללו, לצד הקומיקס היפני – המנגה – אף הובילו לא מעט צעירים להתחיל ללמוד את השפה היפנית.

בנות אקיפויו הישראליות. תמונה באדיבות אינה בלייב

ליאב שמרלינג, 24, נחשף לשפה דרך אותן סדרות, בצד תרגול קרטה, ולמד אותה באופן עצמאי באינטרנט. בעבר, הוא מספר, לימוד השפה העלה סימני שאלה רבים בקרב סביבתו הקרובה: "יש כאלו שהיו שואלים אותי למה אתה לומד יפנית? מה זה יעזור לך בחיים? היו מציקים לי בגלל זה. היום כבר לא אכפת לי, אני מתגאה בזה ואוהב את זה. אני מדבר יפנית עם חברים גם כשאני באוטובוס, ולא אכפת לי מה יגידו. זה משהו שתופס יותר תאוצה ולגיטימיות, בפעם שעברה שעברתי מבחן רמה ביפנית בארץ למשל, האולם היה מלא בנבחנים".

בצד המורים הפרטיים הרבים ליפנית, והקורסים והמרכזים השונים ללימודי השפה שפזורים בארץ, ניתן ללמוד כיום יפנית גם באתרי אינטרנט ייעודיים המקשרים בין דוברי השפה לתלמידים פוטנציאליים דרך תוכנת סקייפ, ומאפשרים תרגול בזמן אמת.

מעבר לכך, כנסים ייעודיים ל"אוטקאו" – סלנג יפני למכורי אנימה ומנגה – הם עניין שגרתי בארץ. הכנסים מתרחשים בעיקר בחגים, כשהגדולים ביניהם נערכים במהלך פורים ופסח. נערכות בהם פעילויות מגוונות כמו תחרויות תחפושת "קוספליי" (תחפושות לדמות מנגה או אנימה), מכירת מוצרים יפניים, סדנאות והרצאות. אם בעבר היה מדובר בתופעת שוליים, כיום הכנסים הללו הם אירועים שקורים מספר פעמים בשנה, והם עמוסי אנשים בטווחי גילאים משתנים. הכנס המרכזי הבא ייערך בחופשת חג הפסח בתל אביב.

גם האופנה היפנית הצבעונית החלה לחלחל לחיי היומיום הישראליים. היא כוללת זרמים רבים, שמרביתם יוצרים נראות שקשה להתעלם ממנה. כך, קיימת בישראל קהילה של חובבות גיארו – סגנון לבוש מגוון הכולל בין היתר איפור ושיער מוקפדים ובובתיים, ציפורניים מטופחות עם שלל איורים וקישוטים, ריסים ארוכים מודבקים ואף עדשות מגע צבעוניות שמגדילות מעט את העיניים. הגיארו נוסד כזרם המורד במסורתיות היפנית וכולל שגרת טיפוח הדורשת השקעה מסיבית.

קבוצת "akipoyo", מספר בנות ישראליות בשנות העשרים לחייהן ממרכז הארץ, אימצה את אורח החיים של בנות הגיארו. חברות הקבוצה נתקלות בתגובות מעורבות בנוגע ללבושן: "אנחנו מקבלות מדי פעם הערות ברחוב כמו 'מה, פורים היום? למה התחפשתן?'", אומרת אינה בלייב, חברה בקבוצה, "אבל זה לא מפריע בצורה יוצאת דופן, ישראלים הרי יתבטאו לגבי כל דבר. גם מנסים הרבה פעמים לצלם ללא רשותנו שזה מרגיז. אבל עם זאת, יש הרבה שמתעניינים בסגנון, מחמיאים, שואלים שאלות".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אופנה טרנדים כללי       
{ לכתבה "זמן יפן" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות