עמוד הפייסבוק. צילום מסך

תא הווידוי של אוניברסיטת תל אביב

איך קרה שעמוד הפייסבוק "TAU confessions" הפך לסנסציה בתוך זמן כל כך קצר, מי הבכיר באוניברסיטה שעשה לייק לקומנט שפורסם במסגרתו ומה המנהלים עושים עם איומי התאבדות בשידור חי? מנהלי הדף מתעקשים לשמור על אנונימיות, אבל על הדרך עונים על כמה שאלות חשובות

"1344# לאנשים בקבוצת הוואצאפ של החוג שמרגישים צורך להודיע על כל דבר שקרה: גם אנחנו קיבלנו את המייל מהמזכירה. הוא נשלח בתפוצה רחבה".

TAU confessions הוא עמוד פייסבוק שסטודנטים מוזמנים להתוודות בו: לחשוף חוויות, תחושות, פאדיחות, או סתם תובנות מהחיים באוניברסיטה. כל הווידויים הם אנונימיים, וכולם נפתחים במספר, כמו זה שמצוטט למעלה, כשהרעיון הוא להעניק במה לאנשים לשתף בחוויות שלהם בלי לחשוש שיזהו אותם. אפשר להתוודות על קראש על המתרגל, על שנאה נוראית לסטודנט אחר בחוג או לתהות על השאלה הקיומית – מה לעזאזל אפשר לאכול כאן לצהריים? וכל זה מבלי להרגיש רע עם עצמך.

הדף צבר למעלה מ-5,000 לייקים ועוקבים שבועיים בלבד אחרי פתיחתו. זה קרה לגמרי במקרה. מקימי הקבוצה – שבשיחה עם מגזין "כותרת" ביקשו לשמור על אנונימיות בטענה שזהו "חלק מהקסם של העמוד" – נתקלו בעמודים דומים שנפתחו במוסדות אקדמאיים בארץ ובעולם, דוגמת Technion Confessionsהם התלהבו מהקונספט והחליטו להביא אותו גם לאוניברסיטת תל אביב.

אז איך זה עובד? בכניסה לעמוד יש קישור לקובץ דוקס שבו אפשר לחלוק את הווידוי, מבלי להזדהות כאמור. מנהלי העמוד עוברים על הווידויים ומסמנים את אלו שנראים להם אמינים. תנאי נוסף הוא, שלא יסגירו פרטים אישיים של סטודנטים. המנהלים משתדלים להעלות וידוי אחת לעשר דקות. הקריטריון: שיהיה מרגש, או מצחיק.

לא ברור אם זה הטיימינג של תקופת המבחנים, שאין זמן טוב ממנו לרבוץ שעות מול הפייסבוק, או שאולי הסטודנטים בתל אביב רק חיפשו מקום לשפוך את הלב – כך או כך, העמוד תפס חזק. מנהלי הקבוצה מספרים שאפילו הם לא ציפו לרמת עניין שכזאת. נכון לכתיבת שורות אלו, פורסמו כבר למעלה מאלף וידויים.

אפשר למצוא ביניהם וידויים על החיים בקמפוס דוגמת " #558יש לי משחק קטן עם עצמי, להצחיק את המרצים. ברגע שהם צוחקים, אני מפסיק להגיע להרצאות שלהם", או וידוי #554 שגילה לנו שלהיות בחורה בחוג למדעי המחשב זה קשה. כותבים אחרים אף התוודו על מחשבות אובדניות, והיו אפילו מי שכתבו על ניסיונות התאבדות שעברו.

כששאלתי את מנהלי הקבוצה מדוע בחרו להעלות אותם, ענו שדרך ההתמודדות שבה בחרו במקרים הללו היא צירוף תגובה עם פרטים על השירות הפסיכולוגי של האוניברסיטה או של ער"ן (עזרה ראשונה נפשית). מעבר לזה, אמרו, קיוו שפרסום הפוסט דווקא יוביל לתחושת הקלה מצד המפרסמים, בשל התמיכה שבדרך כלל מתלווה לפרסום – גם אם היא וירטואלית בלבד.

מנהלי הקבוצה רוצים לשמור על ההומור והרוח הטובה שבה נכתבים הדברים ובמידת הצורך מוחקים פוסטים. כן, הם סיפרו שכבר קיבלו פניות ממתוודים או מאנשים שחשבו שהווידוי הוא עליהם – בבקשה למחוק את הווידוי. כיוון שאין להם דרך לבדוק את הדברים, הם נוטים לכבד את הבקשה. לפעמים הם גם פועלים מיוזמתם ומוחקים פוסטים כשאנשים חוצים, לטענתם, את הגבול בתגובות אליו. בין השאר סיפרו על פוסט שמחקו שיצא נגד המרצים ואיכות ההוראה באוניברסיטה, כיוון שהוביל לעליהום שכוון כלפי מרצה ספציפי.

רוב הווידויים הם של סטודנטים וסטודנטיות, אבל מדי פעם אפשר למצוא גם מתרגלים או עוזרי הוראה, כמו וידוי 570# שפנה לסטודנטים וקרא להם לכתוב דברים מצחיקים על תרגילי ההגשה.  מנהלי העמוד מספרים שלאחרונה להם נודע שדיקאן הפקולטה למדעי החיים אף עשה לייק לתגובה באחד הווידויים. ואין הרי אישור גדול יותר מזה.*

כללי מדיה חדשה תקשורת תרבות       
{ לכתבה "תא הווידוי של…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות