ברית ערים תאומות עם רמת גן

עיראקית אני מדברת אליך

קבוצת הפייסבוק "משמרים את השפה העיראקית" נעשתה כל כך גדולה, עד שהיא חתמה ברית ערים תאומות עם רמת גן, בירת הקהילה. זהבה ברכה, המנהלת, מסבירה מדוע דוברי ערבית מוסלמים אינם מבינים עיראקית יהודית ולמה לקבוצה שלה אסור להכניס פוליטיקה

ממש באמצע הריאיון, זהבה ברכה (53) מקבלת שיחת טלפון. "היי, אני בעבודה. אחזור אליך?", היא אומרת במהירות לצד השני וסוגרת. היא לא משקרת: היא באה לעבוד. קבוצת הפייסבוק "משמרים את השפה העיראקית" בניהולה, שהיא מתראיינת אלינו כדי לקדמה, מונה כבר קרוב ל-60 אלף חברים, מספר שמטפס בקצב מרשים ביותר. בארבעת הימים שחלפו מאז שיחתנו בבית הקפה באחת משכונות צפון תל אביב ועד שהתיישבתי לכתוב את השורות הללו, נוספו לקבוצה עוד כ-300 חברים חדשים.

"כן!", היא עונה בנחרצות כשאני שואל אותה אם מדובר במשרה נוספת מבחינתה, בנוסף להיותה מנהלת מכירות בחברת תרופות. "יש ימים שבהם אני משקיעה יותר מ-20 שעות בקבוצה!".

מאיפה הגיע הרעיון להקים את הקבוצה?

"מהאהבה שלי לשפה. הורי עלו לארץ מעיראק בתחילת שנות ה-50. אני נולדתי וגדלתי באור יהודה, אבל בילדותי הכרנו רק את השפה העיראקית".

למרות שגרתם בישראל, בבית דיברו אך ורק עיראקית?

"כן. למרות שאבא שלי הגיע לאור יהודה מקיבוץ כברי וידע לדבר עברית, כולם מסביבו דיברו עיראקית, אז גם הוא דיבר רק עיראקית. הגעתי לגן כשאני לא יודעת מילה בעברית, וגם אמא שלי לא ידעה לדבר עברית. בתוך חודש כבר ידעתי עברית מצוין, אבל נשארה לי אהבה עצומה לשפה הזאת – לתרבות, למאכלים, לניגונים – לכל מה שקשור לשפה. מתוך האהבה הזאת הקמתי את קבוצת 'המשמרים', כדי שאוכל לנהל שיח עם 20, 30, גג 100 איש שדוברים את השפה".

אם כן, מה שהחל כקבוצה אינטימית גדל במהרה למספרים עצומים, כשגם המגוון האנושי התגלה כמפתיע וכשונה ביחס למה שברכה ציפתה לו מלכתחילה. בנוסף לאוכלוסייה מבוגרת שהגיעה לישראל מעיראק בשנות החמישים – "בני 80 ו-90 ששולטים ברזי הפייסבוק!", כפי שהיא מספרת – הצטרפו גם יהודים שהיגרו מעיראק לארצות שונות בעולם, ואפילו "מוסלמים מעיראק, וממעוד מקומות בעולם", כדבריה.

אבל לא רק מבוגרים חברים בקבוצה. "חלק מהחברים הם אנשים צעירים שבכלל נולדו בישראל. מה שמפתיע הוא שהשפה העיראקית שלהם היא ברמה גבוהה מאוד, למרות שהם לא נולדו שם. יש צעירים שכותבים שירה בשפה העיראקית, תוך שימוש באותיות עבריות".

היו עיראקים שנבלעו ברמת גן

אז מה עושים בקבוצה? בגדול, מגוון נרחב של פעילויות שזהבה מארגנת לחבריה. "אנחנו מקיימים 'שבת תרבות' – בכל שבת מתקיים דיון על נושא אחר בתרבות העיראקית; או 'תיבת נוח' – פרויקט שידוכים בין חברי הקבוצה. בנוסף, אנשים משתפים מתכונים, סיפורים וכותבים שירה. היו לנו למשל חברי קבוצה שלקחו שיר הולנדי והקליטו אותו עם מילים בעיראקית. לקבוצה יש אפילו המנון. המטרה היא לספר את הסיפור של התרבות היהודית העיראקית".

ספרי קצת על ערבי התוכן שאת מארגנת לחברי הקבוצה.

"ערבי התוכן שלנו תמיד כוללים הרצאות, תכנים תרבותיים בשפה העיראקית ומשלבים אמנים – למשל, השחקנית סיגל שאול כתבה והציגה מחזה שכולו בעיראקית, והכלכלן שלמה מעוז סיפר על היהודים ממוצא עיראקי שהצליחו למרות כל הקשיים. אתה רואה את האושר בעיניים של אנשים וזה נפלא". הקהל מוזמן לבוא לאירועים אלה ללא תשלום, או בעלות סמלית לכיסוי הוצאות האירוע.

מה מניע אנשים לבוא לאירועים הללו?

"אנשים רוצים להיות ביחד, לשמוע ולהרגיש את השפה הזאת. ישבו אנשים שלא דיברו מעולם את השפה ורוצים לשמוע את השפה ולשיר בה. הפעילויות מחברות את חברי הקבוצה, ויש אפילו כאלה שהכירו בקבוצה ונישאו. שפה היא דבק. זה כמו שתיסע לטרק בדרום אמריקה ומישהו ידבר בעברית – הוא ישר הופך לאח שלך. כך העיראקית היא שפה שמחברת בינינו".

את מרגישה שמצאת משפחה?

"ברור, ולא רק אני. יש חברים בקבוצה שמצאו חברים שלהם מעיראק מלפני 60 שנה. יש אפילו כאלה שמצאו משפחות אבודות – מישהי העלתה בקבוצה תמונה של סבתא רבתא שלה, ומישהו מברזיל הגיב לה שזאת גם סבתא רבתא שלו, והם גילו משפחה נוספת שהם לא ידעו על קיומה. יהודים עיראקים שגרים באמסטרדם גילו שיחד איתם גרים בשכונה עוד עיראקים רבים, והם הולכים לבית הכנסת יחד".

רבים מהאנשים נולדו וגדלו בישראל. אז איך בכל זאת נוצר געגוע למשהו שהוא לא לגמרי שלהם, אלא של מדינה אחרת?

"קשה להסביר את זה. אני שואלת את עצמי איך אני מתגעגעת לחידקל [אחד הנהרות הגדולים בעיראק – נ.מ.], למרות שמעולם לא הייתי שם, ואני לא מתגעגעת לחוף בתל אביב? אני מתגעגעת למשהו שאני לא מכירה! כנראה שזה מושרש עמוק בתודעה של בני הדור השני והשלישי לעולי עיראק. לא מזמן קיימנו אירוע באור יהודה, והיו שם אפילו חיילים! ניגשתי לחייל בן 19, שהגיע כדי להקשיב להצגות בעיראקית, למרות שהוא לא יודע את השפה באופן מלא. שאלתי אותו 'מה אתה עושה כאן?', והוא אמר שהוא פשוט אוהב את השפה ואת המנהגים".

ההורים שלך בישראל עדיין היו מחוברים לתרבות העיראקית?

"ההורים שלי כן, אבל בעדה היו גם כאלה שניסו להתרחק מהתרבות העיראקית, עברו לגבעתיים ורמת גן ונהפכו לישראלים לגמרי, ללא קשר לשפה ולתרבות הקודמת. אבל מאז שהקמנו את קבוצת המשמרים, הם פתאום הרגישו שהם מסוגלים לחזור לשפה ולתרבות הזאת".

העיר הווירטואלית הראשונה שחתמה ברית ערים תאומות

לפני שנתיים, חתמה ברכה על "ברית ערים תאומות" בין קבוצת "המשמרים" לבין עיריית רמת גן, משכנם של רבים מעולי עיראק. זהו הסכם סמלי שמטרתו להדגיש את הקשר של יהודי עיראק לעיר ולעודד את שימור המסורת העיראקית במוסדותיה. "פניתי לסגן ראש עיריית רמת גן, צחי זליכה, ואמרתי לו: 'תקשיב, אנחנו מונים כמעט 20 אלף איש – אנחנו עיר וירטואלית, ואני רוצה שנחתום ברית ערים תאומות עם העיר', חשבתי שהוא יבעט אותי מכל המדרגות, אבל להפתעתי הוא העביר את זה לראש העיר – שהסכים. אנחנו העיר הווירטואלית הראשונה והיחידה בעולם שחתמה הסכם על ברית ערים תאומות עם עיר פיזית".

זהבה ברכה (מימין) חוגגת את ההסכם הנוסף, עם עיריית אור יהודה

לפני כמה שבועות נחתם הסכם דומה גם עם אור יהודה, "פניתי לליאת שוחט, ראשת עיריית אור יהודה שגם היא עיראקית, הסברתי לה שגדלתי באור יהודה ושאני מעוניינת לסגור מעגל – והיא הסכימה".

את חושבת שיש מקום לתרבות עיראק במערכת החינוך?

"בוודאי! כל ילד בישראל צריך לדעת על התרבות העשירה הזאת, שמהווה את השורשים של כולנו. לפני 2,600 שנה מרבית יהדות העולם גלתה בגלות בבל, וסביר שחלק גדול מיהודי העולם הם עיראקים-בבלים לשעבר. ניסיתי בעבר לפנות למשרד החינוך בנושא אך המהלך לא צלח".

שלמה מעוז הסתבך בעבר באמירותיו על הקיפוח העדתי שהוא חש ("בנק לאומי הוא בנק של הלבנים. רק הלבנים יכולים להתמנות שם לתפקידים"), האם גם בקבוצה העלו טענות דומות בנושא?

"כן. אני אישית לא חוויתי מעולם שום סוג של גזענות, אך יש אנשים רבים שכן חוו. אני לא מעוניינת להיכנס לזה, רבים מיהדות עיראק התקדמו מאוד בחייהם, ויש לנו במה להתגאות. בגדד היתה עיר קוסמופוליטית ומתקדמת מאוד, עיר מסחר שבאו אליה אנשים ממקומות רבים. זה השפיע על העושר התרבותי ועושרה של השפה. זאת הסיבה שבין היהודים שהגיעו מעיראק היו אנשי מפתח רבים – בבנקים, בדואר, ברשויות המדינה, וכן נשים שניהלו ברמות גבוהות מאוד".

ומה קורה כאשר אנשים מנסים להטות את השיח בקבוצה לכיוון הפוליטי?

"אני מוחקת פוסטים כאלה. יש לנו בקבוצה כללים ברורים – אין פוליטיקה, אין ביטויים גזעניים או בדיחות גזעניות, וגם פוסטים חסרי הקשר לתרבות העיראקית נמחקים. יש מטרה אחת לקבוצה והיא שיח על השפה והתרבות העיראקית, ואינני מעוניינת להגיע למחוזות הפוליטיים".

הייתי מתעוררת בלילה מדי שעתיים

למרות צמיחתה המאסיבית של הקבוצה, זהבה מנהלת אותה לבדה. "בהתחלה זה לא היה פשוט, הייתי צריכה להתמודד עם האקרים, פרסומות ותכנים לא ראויים. הייתי מתעוררת בלילה מדי שעתיים כדי לבדוק מה קורה בקבוצה ומה צריך למחוק. היום חברי הקבוצה עוזרים לי ומתריעים ברגע שמפרסמים שותלים פרסומות בתגובות".

בואי נדבר קצת על השפה העיראקית – היא דומה לערבית?

"השפה העיראקית היהודית שונה מהשפה הערבית, ומוסלמי לא יבין אותה. היא התגבשה מתוך מגוון של שפות – ארמית, טורקית, פרסית, צרפתית, עברית ועוד. לדוגמה, בשפה העיראקית היהודית המילה לבקבוק היא 'בוטל' (מאנגלית, bottle). היהודים מבינים את הערבית של המוסלמים כי הם גדלו לתוכה, אך לא להיפך".

השפה העיראקית היהודית, שהיא בת כ-400 שנים, אמנם מבוססת על השפה הערבית, אך השינויים שעברה בדרך הלכו ובידלו אותה ממנה עם הזמן. יהודי בגדד – הקהילה הגדולה ביותר במדינה – פיתחו סלנג משל עצמם, ורק אלה שחיו בתוך הקהילה הבינו אותו. "אפילו לעיראקים שעלו בשנות ה-50 קשה לעתים לשוחח עם העיראקים שעלו בשנות ה-70, משום שהשתרשו בשפתם של היהודים שנשארו בעיראק מילים רבות משפות אחרות, ונוצרו פערים בינם לבין אלה שעלו לישראל".

בראיון לירון לונדון אמרת שאם תפגשי אדם ממוצא עיראקי תדברי איתו בעיראקית בלבד, מדוע?

"אם אני פוגשת עיראקים, אני מדברת אליהם בעיראקית, וגם אם הם עונים לי בהתחלה בעברית, בסוף הם נשברים ועונים לי בעיראקית. אני מעדיפה לנצל כל הזדמנות שיש לי לדבר בשפה. העיראקים הם כמו אחים מבחינתי – אני מזהה אותם במראה, אפילו בסופר ובעבודה. כשהייתי בכנסת נתקלתי בסתיו שפיר, שהיא ממוצא עיראקי, וישר ניסיתי לצרף אותה לקבוצה".

בימים אלה, עובדת ברכה ביחד עם חברי קבוצה נוספים על פרויקט הנקרא "עבראקית" – פרויקט מחקר שמטרתו להפיק מילון המכיל 1,600 מילים שצמחו בעיראקית והשתרשו בשפות אחרות. כך למשל, רונית צ'יטיאט קאשי, חברת הקבוצה, העלתה השערה שהמונח "אוקסימורון" מקורו בביטוי "בל עקס" – שפירושו "ההיפך" בעיראקית.

זהבה, את מנסה לשמר את השפה גם אצלך בבית?

"הצלחתי להעביר אותה לבני הבכור משום שדיברתי אתו עיראקית, אבל לצערי לא הצלחתי להעביר אותה לשאר ילדי. הוא עורך דין פלילי, ובזכות השפה הוא קיבל בסיס שכיום עוזר לו לתקשר גם עם לקוחות דוברי ערבית בצורה טובה יותר. כשהוא למד לתואר שני, הגיע פרופסור למשפטים מארצות הברית ללמד אותם, והבן שלי זיהה שהוא ממוצא עיראקי. הוא נכנס אתו למעלית ואמר לו בעיראקית: 'אתה אוהב חצילים?', הוא הופתע והתחילה שיחה ביניהם, שהובילה לקשר שנמשך עד היום".

איפה את חושבת שהשפה תהיה עוד כמה דורות? הרי מדובר בשפה שנמצאת בסכנת בהכחדה.

"אני מקווה שנצליח לשנות את זה. החלום שלי הוא שהצעירים בקבוצה יבינו עד כמה חשובה השפה, שידברו אותה אלה עם אלה ויישמרו אותה".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

כללי תרבות       
{ לכתבה "עיראקית אני מדברת…" התפרסמה תגובה אחת }

1 {ארלט מינצר}

תודה רבה, נהניתי מאד מהכתבה. כל הכבוד לזהבה ברכה!

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות