מרטין שולץ (במרכז) עם מרקל (מתוך פליקר)

"אין שום סיכוי שמרקל לא תהיה הקנצלרית אחרי הבחירות"

אנגלה מרקל ככל הנראה תנצח, השמאל כנראה ישלם מחיר על שותפות ארוכה עם מפלגת השלטון והפופוליזם הימני הקיצוני יגדל, אבל בניגוד למגמה הרווחת בעולם, יישאר שולי. שיחה עם ההיסטוריון פרופ' משה צימרמן על הבחירות הקרובות בגרמניה שייערכו ביום ראשון הקרוב

מצפייה במערכות הבחירות האחרונות בצרפת, בארצות הברית, בבריטניה ואפילו בישראל, אפשר להסיק בקלות כיצד הפוליטיקה הפכה לתוכנית בידור לכול דבר, ששיאה בגמר הגדול, הלוא הוא יום הבחירות. בדומה למתמודדים בתוכניות ריאליטי, גם נבחרי הציבור הבינו שכדי לזכות בקולות האזרחים, הם צריכים לפנות לרגשותיהם, לשגר הצהרות אמוציונליות, להכפיש את המועמדים האחרים ולייצר שערוריות. על רקע המציאות הזאת, שהשתלטה על כל חלקה טובה כמעט, מערכת הבחירות הנוכחית בגרמניה עשויה להיראות למתבונן מהצד כחריגה בנוף הפוליטי, כמעט חייזרית. היא מתאפיינת בהלך רוח יחסית רגוע, אפילו מכובד רחמנא ליצלן.

כדי להבין על מה מדובר, מומלץ לצפות בעימות הטלוויזיוני שנערך ב-3.9 בין שני המועמדים המובילים – אנג'לה מרקל, הקנצלרית המכהנת (מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית); ומרטין שולץ, המתחרה איתה על המשרה (מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית). "היתה הסכמה רחבה בין צופי העימות שהמועמדים היו מאוד אדיבים אחד לשנייה והתנהלו בצורה מכובדת", אומר פרופ' משה צימרמן, היסטוריון מהאוניברסיטה העברית ואחד המומחים הגדולים בישראל לפוליטיקה גרמנית. "ביחס למה שאנחנו מכירים מישראל, הם נראו כמו שני חברים שמפצחים גרעינים ביחד".

הבעיה של השמאל

הדבר שעשוי להסביר בצורה הטובה ביותר את הלך הרוח המכובד של הבחירות הקרבות בגרמניה, שיתקיימו בראשון הבא (ה-24.9), הוא הרכב הממשלה היוצאת. היתה זו למעשה ממשלת אחדות לאומית שבה ישבו יחד שתי המפלגות הגדולות אשר באופן מסורתי מתחרות זו בזו על הנהגת המדינה – המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הנוצרית-דמוקרטית, המקבלת את אמון הבוחרים מאז בחירות 2005. כך נוצר מצב שבו למועמדים המובילים להנהגת גרמניה אין בסיס סביר שבאמצעותו הם יכולים לתקוף בחריפות את המפלגה המתחרה כפי שתקף טראמפ את אובמה וקלינטון וכפי שלה פן תקפה את מקרון.

על פי צימרמן, לישיבה המשותפת יחדיו בקואליציה יש השלכות גם על יחסי הכוחות הפוליטיים ערב הבחירות, לא רק על הלך הרוח שבתוכו הן מתנהלות. "הישיבה המשותפת באותה קואליציה הזיקה משמעותית לסוציאל-דמוקרטים", הוא קובע, "בגרמניה נהוג שיש בפרלמנט שתי מפלגות גדולות עיקריות, הנקראות 'מפלגות עם', משום שהן חותרות לייצג את כלל האוכלוסייה ולא סקטור ספציפי. הסוציאל-דמוקרטיים והנוצרים-דמוקרטיים נחשבות באופן מסורתי למפלגות כאלה, בעוד שאר המפלגות הן קטנות וזניחות יותר.

"מאז בחירות 2005, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית אינה מצליחה להתחרות במפלגת העם השנייה, של מרקל, ולפי איך שזה נראה כרגע, גם בבחירות הקרובות אין להם הרבה סיכוי. המפלגה הנוצרית-דמוקרטית מובילה בפער מובהק ועל פי כול התחזיות היא עתידה לקבל בערך 40% מקולות הבוחרים, בעוד שלפי הסקרים, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית עתידה לקבל כ-25% מהקולות, כפי שקיבלו גם בבחירות הקודמות – וזאת עוד הערכה מחמיאה. הם כבר שנים לא מצליחים להתרומם מעל למספרים האלה".

משה צימרמן (מתוך ויקיפדיה)

איך אתה מסביר את ההשתרכות מאחור של הסוציאל-דמוקרטיים?

"כשאתה נמצא בתוך הקואליציה לאורך זמן, גם קשה לך לבנות תדמית של אלטרנטיבה, ואתה גם נמצא כל הזמן בצל של המפלגה הגדולה יותר, שלוקחת ממך את כול הפוקוס. עכשיו, בזמן מערכת הבחירות, הסוציאל-דמוקרטים אומרים כל הזמן שהם רוצים לתקן את הבעיות החברתיות שנוצרו ולצמצם את הפערים החברתיים, אבל זה בעייתי כשזה מגיע ממפלגה שישבה בקואליציה יחד עם מרקל ולא טיפלה באותם נושאים עד כה. נראה שהם התעוררו מאוחר מדי ושזה לא מספיק מבחינת הציבור".

לא מאבק בין קפיטליזם לסוציאליזם

אופייה המתון של מערכת הבחירות הנוכחית מפתיע עוד יותר כאשר מונים את האתגרים הרבים איתם מתמודדת גרמניה בארבע השנים האחרונות. לטענת צימרמן, האתגרים הללו לא דרדרו את השיח הציבורי לטונים צורמים ומתלהמים משום שהממשלה של מרקל טיפלה רוב הזמן בבעיות הללו בצורה אפקטיבית: "בניגוד לתחזיות הקבועות, גוש היורו לא התפורר וזה משום שהממשלה הגרמנית דאגה לכך. גם יוון לא פרשה מהאיחוד כפי שרבים חששו שיקרה כתוצאה מלחץ שמרקל הפעילה. בעזרת מדיניות נכונה, גרמניה התמודדה בהצלחה עם הנזקים הכלכליים שהמשבר העולמי ב-2008 יצר באירופה ולכן המצב הכלכלי בגרמניה מצוין. מספר המובטלים ירד באופן קבוע והיום הוא עומד על שישה אחוזי אבטלה, הייצוא שלהם נמצא כול הזמן בעלייה וההכנסות שלהם ממסים תמיד עוקפות את התחזיות".

אז על אילו נושאים נסובה מערכת הבחירות הנוכחית?

"הבעיה העיקרית היא הדרך שבה העושר הגרמני מתחלק. זה שגרמניה עשירה לא אומר שכול גרמני הוא עשיר, והדיון העיקרי בין המפלגות הוא: איך לעשות את החיים בגרמניה יותר שוויוניים. בהתאם לכך, הבחירות הנוכחיות הן בעיקר על הנושאים היותר יומיומיים כמו גיל הפרישה, קרנות הפנסיה, ביטוח סוציאלי וכו'. אין ויכוחים גדולים על ההתנהלות של גרמניה במסגרת גוש היורו או ויכוחים כלכליים גדולים סביב סוציאליזם או קפיטליזם".

מה בכל זאת ההבדלים במדיניות הכלכלית של כל אחת משתי המפלגות הגדולות?  

"בעבר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית היתה המפלגה היחידה שבאמת שאפה לצמצום פערים ולצמצום אי השוויון ובהתאם, הפערים בינה לבין הנוצרים-דמוקרטיים היו גדולים. אך כיום ההבדל הזה נעלם כמעט לגמרי, משום שהמפלגה של מרקל לקחה על עצמה גם כן תפקיד חברתי. מדוע? מאחר שהם תמיד הטו אוזן לדעה הפופולרית, בניסיון להישאר במרכז המפה הפוליטית, ומאחר שהדעה הפופולרית נעה לכיוונים של חלוקה אחרת של ההון, הם היום תומכים במדיניות חברתית יותר. בדומה לכך, הם 'גנבו' חלקים גם מהמצע של המפלגה הירוקה, ברגע שנעשו פופולריים ועלו על סדר היום".

מרקל, ב-2008. הסקרים מראים שהפוזה הזאת עומדת תשוחזר

נושא נוסף שבכל זאת משחק תפקיד בבחירות, הוא נושא ההגירה, בעקבות גל הפליטים שהגיע לגרמניה ב-2015. האם כאן יש שינוי יותר משמעותי בין שתי המפלגות הגדולות?

"עד לא מזמן שתי המפלגות הגדולות היו די תמימות דעים בעניינים הללו וגם קיבלו יחדיו החלטות בהקשר הזה. אבל עכשיו, כיוון שהמפלגה הנוצרית חוששת לאבד את הקהל שלה לטובת מפלגת הימין הקיצוני (מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה"), הם הולכים טיפה ימינה. הם אמנם לא מדברים על מכסת הגירה שנתית קבועה, אבל כן מדברים על פיקוח ביורוקרטי הדוק יותר על מהגרים בתוך גבולות גרמניה, ואפילו על גירוש מהיר יותר של אלה שאינם זכאים למעמד של פליט".

הילדים שהורסים את המסיבה

על אף השוני הבסיסי בין מערכת הבחירות הנוכחית בגרמניה לסוג מערכות הבחירות שאליו התרגלנו בשנתיים האחרונות, נראה שתופעת הפופוליזם לא פסחה על האומה הגרמנית, ושגם בחירות אלה עתידות לסמן התחזקות משמעותית של תנועות הימין הקיצוני הפופוליסטי. מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה", שעל פי הסקרים צפויה לקבל כעשרה אחוזים מהקולות, עומדת להיכנס בפעם הראשונה בתולדותיה לפרלמנט. אבל כמובן שזה עדיין כסף קטן מול צרפת והולנד למשל, שם הימין הפופוליסטי איים לכבוש את השלטון.

"נראה שהחברה הגרמנית למדה את הלקח מהעבר", אומר צימרמן, "מאוד נזהרים מפופוליזם בגרמניה, הם מכירים את הניסיון הנאצי, יודעים איך היטלר עלה לשלטון ואיך היטלר מכר את עצמו. הם למדו את השיעור הזה בהיסטוריה וזאת בניגוד לארצות אחרות כמו הונגריה, פולין ואולי אפילו ישראל".

האם לדעתך הכניסה הצפויה שלהם לפרלמנט תשפיע על המערכת הפוליטית בגרמניה?

"ההשפעה שלהם תהיה מוגבלת כי ברור לכולם שהם לא יצורפו בשום תנאי לקואליציה, בוודאי אחרי שמרקל הצהירה שלא תשב איתם. עם זאת, הכניסה שלהם לפרלמנט תעניק להם במשך ארבע שנים ייצוגיוּת והם יעלו את הנושאים שהם נלחמים עליהם לסדר היום: הם נגד אירופה, נגד המהגרים, נגד הרב תרבותיות בתוך החברה הגרמנית וכולי. הם יעלו נושאים שיהיו מעצבנים ומאתגרים מבחינת הממסד הגרמני".

ומה ביום שאחרי

נראה שמאפיין נוסף של המערכת הפוליטית מהעת האחרונה הוא גורם ההפתעה, שכיכב בכל אותן מערכות בחירות שהוזכרו לעיל.  אבל יחד עם זאת – וברוח אותה ייחודיות גרמנית – צימרמן מאפשר לעצמו להכריז בביטחון: "אין שום סיכוי שמרקל לא תהיה הקנצלרית אחרי הבחירות, זה בטוח. אין שום סיבה שיקרה משהו שישאיר אותה באופוזיציה. השאלה שנותרה פתוחה היא מי תהיה השותפה של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית להקמת הקואליציה".

מה ההערכה המובילה?

"כשמערכת הבחירות החלה, עדיין דיברו על האפשרות התיאורטית של קואליציית אדום, אדום, ירוק – קואליציה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית יחד עם המפלגה הירוקה ושאר השמאל. אלא שלפי איך שזה נראה עכשיו, הקומבינציה הזאת לא מגיעה לארבעים אחוז מקולות הבוחרים ולכן האפשרות הזאת לא באמת רלוונטית. אפשרות סבירה יותר היא שהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית תרכיב את הקואליציה יחד עם המפלגה הליברלית, איתה היא ישבה כבר בעבר משום שזו נתפסת כשותפתה הטבעית, שכן הנטייה היותר ברורה של המפלגה של מרקל זה ללכת לא עם יריב אידיאולוגי אלה עם מי שיותר קרוב לרעיונות כלכלת השוק החופשי. בבחירות הקודמות, קואליציה כזאת לא היתה אפשרית כי המפלגה הליברלית לא נכנסה לפרלמנט, אך השנה, לפי כול התחזיות, היא עתידה לחזור. במידה שהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית והמפלגה הליברלית לא ישיגו את הרוב הנדרש להקמת ממשלה יחד, התרחיש הסביר הוא שהם יוסיפו לקואליציה את מפלגת הירוקים".

אנג'לה מרקל מכהנת כקנצלרית גרמניה כבר 12 שנים. מדוע היא זוכה לכזאת אהדה?

"זאת השאלה הגדולה שהרבה שואלים, משום שהיא לא נראית טיפוס כריזמטי במיוחד. זו דמות שמלכתחילה אם היה צריך לעשות הימור על האם היא תהיה קנצלרית, לא היינו בוחרים בה. אבל מאז שהיא קנצלרית היא באמת מצטיינת בתפקיד. זה נובע מזה שהיא מאוד תמיד רגועה; בעובדה שהיא מקבלת החלטות בצורה מסודרת וזהירה; והדבר העיקרי שמסביר את הצלחתה זה שהיא תמיד עובדת עם הכיוון הכללי של הרוח הציבורית. ברגע שהיא רואה שמשהו מאוד יסודי משתנה בעם אז היא הולכת עם השינוי. היריבים שלה טוענים נגדה: 'איזה מין ראש ממשלה היא, אם היא משנה את דעתה לפי משב הרוח', אבל הקהל הרחב אומר לעצמו שאם היא אכן קנצלרית שמתאימה את עצמה למה שאנחנו, הקהל, רוצים – אז היא בדיוק הבן אדם שאנחנו רוצים שיישאר בתפקיד".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין "כותרת" *

חדשות חוץ כללי        
{ לכתבה ""אין שום סיכוי…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות