מסיבת volunbeer

איך לממן מייצור משקה אלכוהול, ערב של הנצחת זיכרון השואה?

בישראל ישנם כ-230,000 ניצולי שואה, 40,000 מתוכם חיים מתחת לקו העוני, כשגם רבים מהאחרים נאבקים. לכן אביב יניב, סטודנט בן 25, החליט לעשות מעשה: לייצר בירה, למכור אותה במסיבות ולממן כך הרצאות של ניצולים

ניצולי השואה חיים בינינו, ולחלקנו הגדול יש קרובי משפחה שעברו את התופת. אבל מה אנחנו עושים בשביל להקל במעט את הסבל שעבר עליהם, ולדאוג להם בשנים המעטות שנותרו להם? בדרך כלל כמעט כלום. מיזם חדש בשם volubeer עושה בדיוק את זה.

הכול התחיל מבחור בשם אביב יניב, בן 25, סטודנט למדעי המחשב וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בסיום יום שבו התנדב עם חבריו לעזור לניצולי שואה, ניגש אליהם קשיש שביקש למכור להם מחזיק מפתחות על מנת שיוכל להתפרנס. הבושה הכתה ביניב, והוא החליט בעקבות המקרה להירתם לעניין ולעזור לניצולים למצוא מקורות הכנסה שיכבדו את גילם ואת עברם. מכיוון שבאותה תקופה למד בקורס ברמנים, החליט יניב לארגן אירוע אלכוהולי, שייצר עבורו בירה ביתית, כאשר ההכנסות ייתרמו ניצולי שואה. המסיבה התקיימה לבסוף בבית של שרה אלקייס, ידידה וסטודנטית למשפטים שאותה הכיר יניב ביום ההתנדבות, והיא גם עזרה לו בהפקת הפרויקט.

לאחר שנאסף הכסף, יניב יצר קשר עם ניצולת שואה וביקש ממנה להעביר הרצאה שתמורתה תתוגמל בתלושי קנייה. כך כולם הרוויחו: המרצה, שקיבל סכום כסף מכובד כנגד הרצאתו, והקהל, שזכה לשמוע עדות חשובה ואותנטית מהתופת.

פרנסה, להבדיל מתרומה

הקשישה הראשונה אליה הגיעו תומכי הפרויקט על מנת לשמוע את סיפורה היא ג'ני רוזנשטיין, ניצולת שואה בת 82. השבוע נפגשנו איתה. קירות ביתה היו מכוסים ציורים רבים שציירה בעצמה. כששאלנו אותה עליהם, סיפרה שגם הם נולדו מתוך ניסיון למצוא מקור הכנסה. המילה "פרנסה" הודגשה כדי להבדיל אותה מנדבות לסוגיהן, מוטיב שיחזור על עצמו במהלך הערב.

רוזנשטיין, שציורה הראשון, על נייר טואלט משומש אותו מצאה בשירותים כשהסתתרה מהנאצים, מוצג ביד ושם, ארגנה בעבר תערוכה שבה מכרה את ציוריה – רובם מספרים את סיפור חייה. בנוסף, הוציאה אוטוביוגרפיה שהתמקדה בשואה, בעזרת מימון שהשיגה תוך שעות ספורות בהד סטארט.

ערב הזיכרון עם ג'ני רוזנשטיין (יניב משמאלה)

לדף האיוונט של האירוע נרשמו קצת יותר מ-20 אנשים, כשבפועל בערך חצי מהם אכן טרחו להגיע. לרוזנשטיין זה כלל לא מפריע. אחרי כמה מילות פתיחה של יניב, והענקת הכרטיס הטעון בכסף שאסף מהמסיבה האחרונה, רוזנשטיין פותחת בהרצאה. זו אינה הפעם הראשונה בה היא מגוללת את תלאות חייה. בעבר הלא רחוק הרצתה כבר בפני תלמידים רבים, חיילים ובמקומות נוספים.

לראות את הראש של אחותך נערף

סיפור חייה של רוזנשטיין הוא סיפורם של רבים מיהודי אירופה בני גילה. התופת שעברו והמחזות שצילקו את נפשם, גרמו להם לייסורים קשים גם שנים רבות אחרי השואה. רוזנשטיין הפסיקה לדבר אחרי שבגיל 9 חזתה בנאצים שערפו את ראש אחותה. היא עצמה היתה יפה מדי בשביל להיות יהודייה, לטענת הרוצחים הגרמנים, שהאשימו את אמה בגניבת ילדה נוצרייה. כשהגיעה לארץ עברה אבחון בהיפנוזה ואחרי ארבע שנים במרכז בריאות הנפש "שלוותה", חזרה לדבר ואט אט התחילה לבנות לעצמה חיים.

אלה לא היו חיים קלים. רוזנשטיין התקשתה מאוד להיכנס למערכת יחסים עם גברים עקב הטראומה, ורק אחרי מאמצי חיזור עקשניים מצד בעלה, ניאותה להתחתן איתו. היא גם מעידה על עצמה שלא הצליחה להיות האמא שהיתה רוצה להיות עקב עברה. אחרי מות בעלה, בגיל יחסית צעיר, בעוד שני ילדיה שוהים בחו"ל לצורך לימודיהם, ניסתה רוזנשטיין להתאבד בפעם השנייה בחייה (בפעם הראשונה ניסתה לקפוץ מהחלון ב"שלוותה"). היא עשתה זאת באמצעות שתיית כוס אקונומיקה. לדבריה, היא לא יכלה יותר לשאת את היחס המשפיל של הביורוקרטיה כלפיה, וכן את העובדה שאדם הונה אותה וגנב ממנה 10,000 לירות, שהיו רוב רכושה. רק הגעתה הבלתי צפויה של בתה, ממש ברגעים בהם ישבה לשתות מכוס התרעלה – הצילה אותה.

עצירה של כרבע שעה, אותה רוזנשטיין חייבת לקחת על מנת ליטול תרופות, מעוררת אצל המשתתפים שיחה על נושאי ההרצאה הקשים והצורך בהנצחה. יניב מצהיר שאחת המטרות של המסיבות החברתיות אותן הוא מארגן היא היכרות בין אנשים, כזו שיכולה להוביל לפרויקטים חברתיים נוספים.

רוזנשטיין המשיכה וסיפרה שכיום היא גרה אצל בתה, אך עדיין איננה מסוגלת להתקיים מהקצבה המינימלית שהמדינה מקצה לה. שיניים תותבות להן היא נזקקת עקב התעללות שעברה בשואה וצרכים בסיסיים של תרופות, עזרי שמיעה וראייה ועוד, הם רק חלק מההוצאות הכבדות שיש לה. אך רוזנשטיין היא רק אחת מ-230,000 אלף ניצולי שואה החיים בארץ. לפי אתר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל, כ-60,000 מהם חיים מתחת לקו העוני, ו-40 מהם נפטרים כל יום. לא נשארו להם הרבה שנים, ונראה שבעתיד הלא רחוק כבר לא יישארו הרבה מהם, אך אולי פרויקטים כמו volunbeer, יגרמו לכמה מהם לחייך קצת יותר עד לסוף חייהם.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין "כותרת"*

כללי         
{ לכתבה "איך לממן מייצור…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות