צילום: iStock

פציינט יקר, לפני שאתן לך תרופה שעובדת, קח עשרות שלא עובדות

עבור רבים מהסובלים ממיגרנות, קנאביס רפואי הוא לא פחות מתרופת פלא. אלא שמשרד הבריאות מקשה עליהם את השגתו. בין היתר, הם צריכים להוכיח שמיצו את שאר הטיפולים התרופתיים, מה שחושף אותם לתופעות לווי קשות ולעתים גם מחמיר את המיגרנות. בימים אלה משרד הבריאות מדווח שהוא עובד על רפורמה. החולים ממתינים שכאב הראש הזה ייגמר

רייצ'ל היא צעירה חרדית שעלתה לפני מספר שנים מארצות הברית (כל השמות בכתבה בדויים). היא סובלת ממיגרנות למעלה מעשור, כמו גם מבעיות רפואיות נוספות – אחת מהן גורמת לחוסר איזון הורמונלי, מה שמחריף מאוד את המיגרנות. בנוסף, היא רגישה לריחות ולאור, ומסתובבת לעתים עם משקפי שמש גם בלילות.

עם השנים קיבלה מרשמים לסוגים רבים ושונים של כדורים בניסיון לטפל בבעיותיה, ובראש וראשונה במיגרנה, שלתחושתה היתה האקוטית ביותר. "חלקם לא עזרו", היא מספרת, "ולחלקם גם היו תופעות לוואי נוראיות. למשל, לפני שלוש שנים קיבלתי כדור למניעת מיגרנה, שבמקביל אליו רשמו לי כדור לבעיה אחרת, ובעקבות השילוב ביניהם הגעתי למיון עם אי-ספיקת כליות. דוגמה אחרת היא זריקה למניעת הריון שקיבלתי פעם, בניסיון לטפל בבעיה ההורמונלית שיש לי, בהמלצת נוירולוג שאמר שזה יביא לאיזון הורמונלי ובכך יפחית את המיגרנות. בפועל הטיפולים הללו החמירו אותן ותדירות ההתקפים עלתה לפעם ביום (קודם לכן זה היה כפעמיים בשבוע)", היא מספרת.

רייצ'ל חברה במספר קבוצות פייסבוק של סובלים ממיגרנות, רובן דוברות אנגלית. מדי פעם, כשהיתה קוראת שם על טיפול רפואי חדש ומומלץ – בדרך כלל בחו"ל – היתה מנסה להתעניין אצל רופאיה באפשרות שתקבל אותו. התגובה, בכל הפעמים, היתה דומה: התנגדות נחרצת בטענה שבישראל הטיפול הנ"ל איננו מקובל. כך גם קרה כאשר התעניינה לגבי האפשרות של קבלת רישיון לשימוש בקנאביס רפואי.

"הגעתי עם אמא שלי לנוירולוג אחרי המתנה של חמישה חודשים", היא מספרת, בין השאר משום שיש רק 30 נוירולוגים בכל הארץ שיכולים להמליץ על קבלת רישיון לקאנביס רפואי (וגם אז, אין בכך ערובה שמשרד הבריאות, הפוסק האחרון בנושא, אכן יקבל את הבקשה). רייצ'ל ממשיכה: "ובפגישה עצמה, אחרי שגייסתי המון כוחות, כי הגעתי למצב שאני מפחדת מרופאים ומהיחס המזלזל שלהם, שאלתי בנימוס על קנאביס רפואי, אחרי שקראתי בפייסבוק שזה עוזר. בתגובה הרופא צעק עלי ועל אמי בטענה שאנחנו מחפשות סמים ושקנאביס לא יעזור; שנותנים את זה רק לחולי סרטן. יצאתי בוכה והרגשתי שבאתי לשווא ושאפילו לא קיבלתי טיפול".

הרופא לא אמר לרייצ'ל אמת, שכן בישראל דווקא יש הליך לקבלת רישיון לשימוש בגראס רפואי עבור מיגרנות – אפילו שהוא ארוך וסבוך, ולא מוסדר עד הסוף מבחינה ביורוקרטית. ואמנם, אנשים רבים שסובלים מכאבי הראש המייסרים, ושצורכים גראס (בין שבאופן חוקי ובין שלא), מדווחים שהוא לא פחות מתרופת-פלא לטיפול במיגרנות.

אלא שהמקרה של רייצ'ל אכזרי במיוחד: נסיבות חייה הביאו לכך שמעולם אפילו לא התנסתה בעישון קנאביס. היא גרה בשכונה חרדית, היא לא יודעת איך להשיג את החומר ומפחדת להסתכן עם החוק ועם הקהילה, שעלולה לגרש אותה ואת משפחתה מהשכונה. בניגוד למגזרים אחרים, תרופת הפלא שעליה מדווחים חבריה, לא נגישה לה בשום צורה. "כעת אני ממתינה לתור נוסף, הפעם למרפאת כאב, בניסיון לעמוד בקריטריונים לקבלת גראס רפואי. אבל התור נקבע רק לעוד חצי שנה ובינתיים אני מיואשת ומרגישה שמצבי מחמיר".

הכל קם ונופל על אדם אחד

בשנים האחרונות הטיפול באמצעות קנאביס תופס תאוצה בענף הרפואה, על אגפיו השונים, ויותר ויותר מדינות מאשרות את השימוש בו לחולים כרוניים. ישראל נחשבת לאחת המדינות המובילות בעולם בהקשר הזה, ועד כה הונפקו כ-30 אלף רישיונות לשימוש בסם. לחולים כרוניים, הקנאביס הרפואי עוזר בהקלה על כאבים, בשיפור התיאבון ובמניעת בחילות והקאות. אלא שרק מיעוט מבין הרישיונות הללו ניתנים לאנשים שסובלים ממיגרנות – אף היא מחלה כרונית. יצוין שחולי מיגרנה שמשתמשים בקנאביס מדווחים על הפחתה דרמטית של הכאב, עד לרמה נסבלת, שיפור השינה ואפילו הפחתת תדירות ההתקפים.

הסיבה שחרף יתרונותיו הרבים, רק מעטים מבין הסובלים ממיגרנות מקבלים רישיון לשימוש בקאנביס רפואי, נעוצה בעיקר בקריטריונים לקבלת הרישיון. ב-2013 משרד הבריאות פרסם את נוהל 106, שמגדיר את רשימת המחלות שניתן בעטיין להגיש בקשה לקנאביס רפואי. בתחום רפואת הכאב, נדרש מינימום שנה של טיפול במרפאת כאב, או אצל רופא מומחה, ומיצוי טיפול תרופתי אשר משתנה בין כל מטופל.

ואולם, מיגרנה, על כל סוגיה, לא מופיעה בנוהל 106. מכיוון שכך, ההליך שנוגע אליה חמקמק וסבוך יותר: הוא כפוף לשיקול הדעת של גורמים שונים לאורך ההליך, ופותח פתח לפרשנויות והתחמקויות.

שר הבריאות, יעקב ליצמן. תמונה מתוך ויקיפדיה

ההליך כרוך, ראשית, בקביעת תור לאחד מאותם 30 הרופאים המוסמכים לרשום המלצה. שיקול הדעת הוא בלעדי שלהם, וגם כאן ניתן משקל חשוב לשאלת "מיצוי הטיפול התרופתי". במקרה שהחליטו להמליץ על רישיון, הם שולחים את ההמלצה ליחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות (היק"ר), ביחד עם דו"ח של הטיפול התרופתי שנטל החולה בשנה האחרונה. מי שמחליט האם לקבל את ההמלצה הוא על פי רוב ד"ר מיכאל דור, ממנהלי היחידה לקנאביס רפואי (היק"ר). גורמים בתחום אומרים שעליו הכל קם ונופל. וגם בסצנריו הטוב, שהוא אישר, הרישיון ניתן רק לתקופה של בין שנה לחצי שנה בלבד, ובמינון של 20-30 גרם קנאביס. יצוין שבימים אלה משרד הבריאות עובד, לדבריו, על הרחבת מספר הנציגים המטפלים בבקשות המגיעות ליק"ר, שינוי שעשוי להקל בהמשך על המטופלים בכל מה שקשור לזמני ההמתנה הארוכים לרישיון.

כאב המכונה: "כאב התאבדותי"

בסיפור הזה, ההליך הסבוך והמייסר הוא חלק משמעותי מהעניין, גם בשל האנרגיה הרבה שהוא גוזל (בוודאי מאנשים הסובלים ממחלה כמו מיגרנות), אבל בעיקר בשל אותו קריטריון שנקרא "מיצוי ההליך התרופתי". על מנת "למצות את ההליך" ולזכות בהמלצה הנכספת על קנאביס, חולים רבים, כמו רייצ'ל, מדווחים על הכורח ליטול בדרך תרופות רבות ומשונות, שלא רק שאינן מסייעות, אלא לעתים גם גורמות תופעות לוואי קשות.

דניאל בן ה-27 הוא דוגמה מובהקת לכך. כמי שסובל קרוב לעשור ממיגרנה, הוא הצליח רק לפני ארבעה חודשים להנפיק רישיון, לאחר תהליך ארוך ונטילת אינספור תרופות בלתי מתאימות. המיגרנה ממנה הוא סובל, מסוג קלאסטר (כאב ראש מקצבי), נחשבת לכאב הראש החזק ביותר, והיא עלולה להימשך בין חצי שעה לשלוש שעות, כשמוקד הכאב הוא סביב הרקה וארובת העין; "כמו איש קטן מאחורי העין שרוצה לצאת החוצה", הוא מתאר.

מיגרנה זו נפוצה יותר אצל גברים ומכונה אף "כאב ראש התאבדותי", משום שכדי להסיט את תשומת הלב ממנו, החולים לעתים פוגעים בעצמם. דניאל לא פגע בעצמו למרבה המזל, אך ברגע של ייאוש, באחד ההתקפים החזקים, חשב לעקור לעצמו את העין עם כפית. בניסיון להקל את הכאב נהג לעשות מקלחות קרות בחושך מוחלט ובהן להצמיד את הראש בחוזקה לקיר, שכן – בהתאם לאותו הגיון "התאבדותי" – הלחץ והקור הקלו עליו את הכאבים.

מכאבי הראש החל לסבול בגיל 12, והן החמירו מאוד לאחר גיוסו לצה"ל. בצבא קיבל "ריזלט", כדור שיש ליטול מיד עם קבלת ההתקף. אך הוא לא עזר. עם השחרור, תדירות ההתקפים עלתה לכארבע פעמים בשבוע, כאשר כל התקף מתחיל לפני השינה ונמשך בערך שלוש שעות לתוך הלילה. הוא מלווה גם בבחילות ובהקאות בשל רגישותו של דניאל לאור ולקול.

רוצה להשתתף בניסוי?

"כשהשתחררתי מהצבא", מספר דניאל, "ניסיתי טיפולים ותרופות שונות כמו כדורים אנטי-דיכאוניים ואנטי-פסיכוטיים, שלא רק שלא הפחיתו את הכאב, אלא גרמו לתופעות לוואי. כדור אחד גרם לרעידות ולהתכווצויות בשרירים, אחר הוריד אותי לתת-משקל ועוד אחד צמצם לי את טווח הראייה, בדיוק בזמן שנהגתי".

צילום: iStock

מלבד מהטיפול התרופתי הוא טופל גם בשיטה אלטרנטיבית, ובמקביל ניסה לשנות הרגלים שעשויים היו להיות הטריגר להתפרצות ההתקפים. אך כל אלו לא הועילו. "שיניתי מלא דברים כדי להבין מה אני לא עושה נכון. עשיתי משקפיים, שיניתי תזונה, הייתי טבעוני והורדתי מאכלים חומציים. ניסיתי מדיטציות, דיקור סיני ומסאז'ים ואימא שלי החליפה את כל התאורה בבית לאור צהוב, מתוך מחשבה שאולי האור הלבן הוא הטריגר".

היה רק דבר אחד שסייע לו בהקלת הכאב: הקנאביס, שהחל לעשן להנאתו בשנה שחלפה מאז שהשתחרר מהצבא (ושגם עלה מן הסתם לו לא מעט כסף). כשעישן, היה שב במהירות יחסית לתפקוד מלא. דניאל חזר לנוירולוג שלו וביקש אם כן המלצה לקנאביס רפואי. הרופא ענה שלא יתנו לו קנאביס לצורך הזה, ושיוותר. שחבל על הזמן. במקום זה, הציע לו טיפול בבלון חמצן נייד. דניאל הסכים, אך הרופא הסביר שיוכל לקבל את הבלון רק אם יגיע לבית החולים בזמן ההתקף הבא – ואם יימצא שהוא מועיל, רק אז יוכל לקבלו באופן קבוע. "אמרתי לו שבזמן התקף אני לא יכול לצאת מהחדר וגם לא מצליח להסתכל על הטלפון ולהתקשר כי אני חייב לעצום עיניים", מספר דניאל.

במקום זה, הרופא רשם לו הפניה לניסוי, שבו תינתן לו זריקה – של תרופה תחת ניסוי או של פלסבו – מבלי שיידע איזו מהן. דניאל סירב. "הבנתי שמוציאים אותי מהמסלול של לבדוק מה יש, לי ועוברים לנסות עלי דברים", הוא מספר. בתגובה, הרופא הציע עוד מאותו הדבר – כדורים שדניאל כבר לקח, רק במינונים ובקומבינציות אחרות – ובשלב הזה הבין דניאל שלרופאים אין באמת איך לעזור לו. הנחישות שלו בעניין הגראס גברה.

בביקור הבא – שנקבע לו אצל אותו הרופא, לא פחות מארבעה חודשים אחר כך – הוא מצא עצמו מתחנן: רק הגראס עוזר, תנו לי אותו באופן מסודר עם מרשם, כדי שלא אצטרף להשיג אותו מסוחרים, ובמחיר מופקע. הרופא רשם לו סוף סוף את ההמלצה. אלא שכמובן, זה לא היה סוף הסיפור. הליך בקשת הרישיון היה ארוך ומייאש. את המסמכים ליק"ר יש לשלוח בפקס, ולוודא טלפונית שהגיעו שמונה ימים אחר כך. גם ההמתנה על הקו לנציגים מתסכלת ובמקרים רבים מגיעה עד שעתיים.

לבסוף, חודשיים אחרי שליחת הבקשה, דניאל קיבל תשובה: דחייה. הנימוק: הוא לא מיצה את ההליך התרופתי. דניאל הגיש ערעור, שהתקבל, ואחרי ארבעה חודשים מרגע שהגיש את הבקשה לראשונה – סוף סוף קיבל את הרישיון. מקרה אחד מיני מעטים.

24 עמודים של שמות תרופות

גם אילנה סבלה מכאבי ראש קשים, וגם היא נטלה בין הגילאים 16 עד 28 עשרות כדורים, במינונים גבוהים ומסוגים שונים. כלום לא עזר. רק לאחר שהתנסתה בעישון קנאביס, היא הבינה שזה הפתרון האידיאלי מבחינתה. "כשביקשתי מהנוירולוג שלי המלצה לקנאביס, הוא היה נגד. הוא שאל אותי אם זה פותר את הבעיה, כלומר מונע את ההתקפים כליל, ועניתי שלא, זה לא מונע אותם, אבל משפר דרמטית את המצב בזמן ההתקף. אז הוא ענה: 'אם ככה, אז את רואה שזה לא עוזר'. אמרתי לו שאני 12 שנים על כדורים שלא עוזרים. רק אחרי שפרצתי בבכי הוא עשה לי טובה והמליץ".

וגם כאן, זה ממש לא היה סוף הסיפור. אחרי שקיבלה את המלצת הרופא שלה, נכנסה אילנה למסלול המייסר של בקשת רישיון. הבקשה הראשונה שהגישה ליק"ר נדחתה בנימוק – ניחשתם נכון – של "אי מיצוי טיפול קונבנציונלי". לבקשה השנייה אילנה צירפה לא פחות מ-24 עמודים ובהם פירוט של כל התרופות שרכשה בתקופה שקדמה לבקשה. בפעם הזו הם אישרו.

"כל התהליך הזה מרגע ההגשה ועד האישור לקח שנה וחצי", היא מספרת. "עם קבלת הרישיון לקנאביס, הפסקתי את כל הכדורים שצרכתי במשך 12 שנה ובמשך חודשיים עברתי גמילה נוראית. הגוף היה שבור, עם כאבי תופת בראש, כשגם סבלתי מרעידות ומדיכאון. זה כדורים פסיכיים והגיעו איתי למינונים של 1800 מ"ג ליום, זה מטורף. הרוקחים בבית מרקחת הסתכלו עליה ברחמים, והדבר הכי עצוב זה, שזה לא עזר. הייתי תמימה ופשוט לקחתי כל מה שרשמו לי, הייתי מוכנה להכל".

דקלה, אמא צעירה, שסובלת ממיגרנות זה שנתיים, כלל לא ניסתה לבקש המלצה לקנאביס רפואי, משום שהיא יודעת ממטופלים אחרים, מה צריך לעבור בשביל להגיע ל"אי מיצוי תרופתי". "יש תרופות פשוט איומות שמשפיעות על הכבד והכליות וחלקן על תהליכים במוח", היא אומרת. "יש אנשים שניסו וחוו תופעות לוואי איומות כמו חרדות וחוסר יכולת לישון בלילה. אני למשל קיבלתי תרופה שמיועדת לסובלים מחרדות ואחת מתופעות הלוואי שלה היתה ביעותי לילה ובעקבות זאת לא ישנתי. וכמובן שכל אותו הזמן המיגרנות החמירו", היא מספרת.

עד לאחרונה היא טופלה ב"ריזלט", שדווקא עזר לה לדבריה, אבל גם היה כרוך בתופעות לוואי קשות – כך שבכל פעם שנטלה אותו, חשבה פעמיים אם זה שווה. "זו תרופה שהגוף מפתח תלות אליה", היא מסבירה. "הכדור משפיע על הכליות והכבד, גורם לחולשה גדולה ולכאב בין הלסתות, כך שכואב לאכול ולדבר. אחרי תקופה של שימוש, הוא גם יוצר התקפי פידבק – כלומר יום אחרי נטילת הכדור, ההתקף חוזר. כשאמרתי את זה לרופא, הוא הנהן ואמר: 'כן, אלו תופעות לוואי רגילות' ורשם לי אותן שוב. הרגשתי נורא. כאילו, זה נשמע לו נורמלי כחלק משגרת חיים של בן אדם?

"המיגרנות האלה הרסו לי את החיים. זה לחיות עם נכות, פשוטו כמשמעו. אנחנו חולים במחלה שקופה, אף אחד לא רואה אותנו ולא מבין כמה זה נורא ומשפיע על החיים. אני עכשיו נגמלתי מרצוני מהריזלט ובהתקף הראשון הגעתי למיון מותשת, כואבת ומיובשת וגם שם לא ידעו מה לומר". בשל התרופות ותופעות הלוואי, דקלה התייאשה מהטיפול הקונבנציונלי ועברה לעשן קנאביס שהיא קונה מסוחרים.

תקן לעוד 100 רופאים

בשנים האחרונות ההליך המייאש לקבלת ההמלצה מרופא מומחה הפך להזדמנות עסקית עבור לא מעט משרדי עורכי דין וחברות תיווך שמעניקות ייעוץ וליווי עבור הסובלים מכאבים תמורת תשלום. בצד רבים שעושים זאת למטרות רווח, שלומי סנדק עושה זאת לדבריו ממניעים אלטרואיסטיים. סנדק היה ממקימי מפלגת "עלה ירוק": הוא נכנס לתודעה הציבורית בשנת 1994, בתוכנית הטלוויזיה "הלילה עם גבי גזית" ששודרה אז ביום שישי בפריים טיים. הוא גלגל והדליק ג'וינט בשידור, כשהוא מסביר שלא מדובר בסם אלא בתרופה – אירוע נדיר בתקופה ההיא.

היום הוא מייעץ לסובלים ממיגרנות. לדבריו, "משרד הבריאות נותן אישור לקנאביס רפואי רק למיגרנה קלאסטר (הסוג שממנו דניאל סובל), ולא למיגרנות אחרות, שזה לא פייר – כי יש אחרות שעלולות להיות חזקות אפילו יותר. וגם שכשהוא מאשר למיגרנה קלאסטר, הוא עושה זאת מתוך חמלה, מאחר שזה לא מופיע בנוהל 106; מהסיבה הזאת משרד הבריאות רשאי גם שלא לאשר ולדחות בקשות.

"אני אומר לאנשים שסובלים ממיגרנות, שייבנו יותר על האי-הפללה של שימוש בסמים, שעליה הכריז לא מזמן השר לביטחון פנים גלעד ארדן, מאשר על הרפורמה שעשה משרד הבריאות". יצוין עם זאת שאי ההפללה, כשמה כן היא, נוגעת רק להיבט הפלילי של השימוש, ודווקא אמורה להגביר מאוד, לטענת גורמים במערכת האכיפה, את הקנסות על שימוש בסמים קלים.

על שירותי הייעוץ והליווי סנדק לוקח סכום חד פעמי נמוך יחסית, של 450 שקל כולל מע"מ, עד לקבלת האישור, לרבות הגשת ערעורים במקרה הצורך. "הכסף הזה מממן את שאר הפעילות שלי בכנסת, לקידום הלגליזציה", הוא אומר. "כי את הקנאביס צריך לשחרר לכולם. אבל קודם כל נדאג לחולים, שהם יקבלו את זה כתרופה".

בינתיים, צריך לציין, משרד הבריאות התחייב בתחילת יוני כי מספר הפקידים ביק"ר יוכפל והחל מחודש אוגוסט, לא פחות מ-100 רופאים יוכלו להנפיק רישיונות באמצעות הטמעת המערכת של היק"ר במחשבים שלהם כדי לחסוך את שליחת הפקסים וכדי לחסוך את ההליך הביורוקרטי. נכון למועד כתיבת שורות אלו, באמצע אוגוסט, זה טרם קרה.

אייל בסון, דובר משרד הבריאות, מסר בתגובה: "משרד הבריאות פעל להגדלת מספר הנציגים המטפלים בבקשות המגיעות ליק"ר על מנת להאיץ את משך הטיפול בבקשות, דבר שיוריד גם עומס מהמוקד בשל העובדה שהמבקשים יקבלו תשובות מהר יותר. הגיוס החל רק לפני מספר ימים, וכבר ניכרת ירידה מסוימת במספר התיקים הממתינים, אך טרם השלמנו את מלוא האיוש. בנוסף, בעתיד הקרוב בעת השקת הרפורמה הלאומית בקנאביס רפואי, אנו צופים כי תפחת באופן ניכר כמות הפונים ולא יהיו כלל עיכובים היות והחולים יוכלו לסור אל אחד מהרופאים שבעת הזו, מוכשרים להתוויית קנאביס ולקבל רישיון פלוס "מרשמי ניפוק חודשיים" – מהרופאים.

"בנוסף, היק"ר החל בהכשרות רופאים לטיפול ולהתוויית מוצרי קנאביס באיכות Medical Grade שיאפשר למטופלים לרכשם בבתי המרקחת. כמו כן מתקדמים בקצב מזורז כלל המאמצים ביתר הרבדים המשלימים לתהליך ובכללם: חוות גידול ומפעלי ייצור למוצרי קנאביס באיכות הראויה וכמו כן השלמת מערכי הפיקוח לאבטחה, מניעת זליגה ופיקוח על נאותות הפרקטיקה הרפואית.

הצפי הינו כי הרפורמה במלואה תחל ככל הנראה ברבעון האחרון של שנה"ע 2017 או ברבעון הראשון של שנה"ע 2018, ומוצרי הקנאביס באיכות "Medical Grade" יהיו זמינים כמוצרים בעלי ריכוזים ידועים ומפוקחים, שיאפשרו לרופא המטפל (שהוכשר לכך) – להתוות קנביס, ולמטופל – לרכשו בבית המרקחת".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של כותרת*

אוכלוסיות מוחלשות רפואה       
{ לכתבה "פציינט יקר, לפני…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות