אוסקר ווילד מעיין ב"רשימת קריאה". צילום מתוך ויקיפדיה

רשימת קריאה (2): ברוכים הבאים למדבר של מארק צוקרברג

פייסבוק מטרגטת ילדים פגיעים וצוחקת כל הדרך לבנק, בולענים ואקליפטוסים יוצאים משקיפותם, וחיילים שהתאבדו במהלך השירות כנראה יישארו כאלה בעתיד הנראה לעין. כל האייטמים הכי מעניינים שנתקלנו בהם השבוע

סוף השבוע של פוסט יום העצמאות הוא הזדמנות טובה להישען אחורה ולחשוב: האם זה הזמן לעבור לטבעונות. הכותב האנונימי של המדור "מחלק המוסר" ב"הארץ", המשיב לשאלות (פיקטיביות או לא) של קוראים, לוקח על עצמו לברר האם אפשר להיות אוכל בשר מוסרי, ועושה את זה באופן בהיר, משעשע ולא מטיפני (אמ;לק: לא). עוד ב"הארץ" כתבה מעניינת של רועי צ'יקי ארד על המאבק בין הדבוראים לבין רשות הטבע והגנים לגבי מעמדו של עץ האקליפטוס הפולשני. וזאת עדות של אלי רז, גיאולוג בן 71, שנפל לתוך בולען ותיעד כל רגע על נייר טואלט.

במוסף "הארץ" שיתפרסם בשישי הקרוב, במדור "אני בשיחה", מופיע ראיון קורע לב (וזה לא סתם סופרלטיב ריק) עם אוסקר קאמפס הספרדי, מייסד ארגון הסיוע הבינלאומי Proactiva Open Arms שמסייע לפליטים המגיעים לחופי אירופה. "לפעמים אתה צריך לבחור בין אמא לילד", הוא אומר. "אתה מחליט לקחת קודם את הילד ואז לחזור לקחת אותה, אבל אתה יודע שכשתחזור היא לא תהיה שם. היא כבר נסחפה וטבעה. זה נורא, אבל באותו רגע אתה חייב לקבל את ההחלטה. אחר כך הכל צף וצריך להתמודד עם זה".

ב-MAKO הכינו לכבוד יום העצמאות אייטם אינטראקטיבי מושקע במיוחד, א-לה ה"ניו יורק טיימס", שמזמין את הקוראים להשוות בין שנותיהם של אולמרט ושרון בשלטון, לשנות נתניהו (שמונה שנים כל אחד), על פי קריטריונים שונים המוצגים בגרפים. בלשכת ראש הממשלה יכולים להיות די מבסוטים מהתוצאות (זה אגב המקור ב"טיימס").

עוד מיום העצמאות/הזיכרון, באתר "שיחה מקומית", שחגג השבוע שלוש שנים, מזכירים את ממדיה המבהילים של תופעת ההתאבדויות בצבא, ומבקשים "לשבור את קשר השתיקה" סביבה, כמאמר כותרת הטור של ספיר סלוצקר-עמראן, אחת הכותבות הקבועות באתר שמתארת בצורה מפורטת את הכרוניקה שהובילה לניסיון ההתאבדות שלה בצבא. בהקשר הזה מומלץ לקרוא את הפוסט מעורר ההדים של הבלוגר אישתון, "גיבורים נולדים במותם", מלפני חמש שנים, שצלל לעומק התופעה למרות התנגדות הצבא. הוא נשאר רלוונטי באותה מידה. רותי גרוסמן, בתו של דויד ואחות של אורי גרוסמן שנהרג במלחמת לבנון השנייה, כתבה טקסט צלול במיוחד על אחיזת החנק הממלכתית בשכול הפרטי.

בפייסבוק (החברה בע"מ, לא בפיד) היו השבוע כמה התפתחויות מעניינות: יומיים אחרי שפורסם שהיא מציעה ללקוחותיה למקד את פרסומיהם בקרב בני נוער פגיעים, היא הפתיעה את המשקיעים כשרשמה הכנסות של שמונה מיליארד דולר ברבעון הראשון של 2017, כמעט 50% יותר מאשר ברבעון המקביל בשנה שעברה, ובמקביל הודיעה שתגייס כ-3,000 אנשי תוכן חדשים לניטור אנושי של תיעוד מקרי הסתה, התאבדויות או טרור. את מה שהוביל להתפתחות הדי מפתיעה הזאת אפשר לקרוא בכתבה מעניינת של ה"ניו יורק טיימס מגזין". היא מבוססת בעיקרה על שני ראיונות שנערכו עם מארק צוקרברג בהפרש של מספר חודשים, ומנסה לעמת אותו עם האחריות שמצוּפה שפייסבוק תיקח על עצמה, לאחר שהתגלה התפקיד המכריע שמילאה בבחירות בארצות הברית; שתתחיל להפנים את מעמדה כחברת מדיה, ולא כפלטפורמה ניטרלית. על פי הכותב, צוקרברג נע באטיות לעבר ההבנה הזאת, ולראיה הצעד האחרון שדווח השבוע.

אנחנו דווקא לא בונים על זה וכך גם פרופ' ג'ונתן טפלין, חוקר תקשורת, שמספר ליובל דרור, גם הוא חוקר תקשורת, ב"עין השביעית" (שגם חגג השבוע, שנתיים, למתכונתו העצמאית), שפייסבוק, ביחד עם ענקיות התוכן האחרות, מרסקת את העיתונות ואת הפוליטיקה כפי שאנחנו מכירים אותה. גם לפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק יש מה להגיד על פוליטיקה ואחריות, בפרק מתוך הספר החדש שלו שתורגם עכשיו, שאינו אלא ראיון – הוא התפרסם ב"אלכסון".

ולסיום, איתמר ב"ז, בדרך כלל חבר מערכת "העין השביעית", כותב הפעם במגזין האמנות "ערב רב", מתוך טקסט שחיבר לרגל תערוכה חדשה בנושא פנזינים, שלאור אמצעי הריגול הנוכחים-בכל שהממשלות מפעילות, לא מעט בזכות ענקיות התוכן כמו פייסבוק וגוגל, זה הזמן לקום מהמחשב ולחזור לכתוב בדף ועט. מבטיחים לנסות את זה במדור הבא.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אקטואליה כללי מגזין מדיה חדשה צבא רשימת קריאה תקשורת     
{ לכתבה "רשימת קריאה (2):…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות