הקונגרס העממי בכיכר רבין. צילום: הילה קובץ'

רק העם יביא שלום

אלפי ישראלים ופלסטינים נפגשו בכיכר רבין סביב שולחנות משא ומתן כדי לסכם את תנאי הסכם השלום העתידי. נשמע מופרך? מבחינת אנשי "מחשבות על שלום", שעומדים מאחורי היוזמה, המנהיגים לא יעשו את העבודה בשבילנו

סביב שולחנות המפוזרים בכיכר הראשית של העיר, שבמרכזם התנופפו דגלים קטנים של ישראל ופלסטין, ישבו משלחות ישראליות ופלסטיניות שהורכבו מאזרחים מן המניין ודיברו על התנאים להפסקת הסכסוך וחתימה על הסכם שלום – ירושלים, גבולות, פליטים, הסדרי ביטחון ועוד. זהו לא חלום באספמיה וגם לא השיחות בקמפ דיוויד, אלא אירוע די יוצא דופן שהתרחש לפני מספר שבועות בכיכר רבין – קונגרס עממי ענק שארגנה עמותת "מחשבות של שלום" ובו למעלה מאלף ישראלים ופלסטינים, מרקעים ותחומים שונים, ניהלו "מו"מ על סיום הסכסוך" סביב כ-40 שולחנות דיונים, בנוכחות משקיפים בינלאומיים ותקשורת בינלאומית. בכל שולחן היה מנחה שדאג לתרגם לשני הצדדים את הדברים שנאמרים. עבור האירוע ניתנו אישורי כניסה ל-1,280 פלסטינים מהגדה.

זו לא פעם ראשונה שאירוע כזה מתקיים: קדמו לו קונגרסים דומים בארצות הברית ובקנדה, וכן בגדה המערבית. לדברי יו"ר עמותת "מחשבות של שלום", ד"ר ספיר הנדלמן, הרכיב החסר בתהליך השלום הוא מעורבותו של הציבור – הציבור פשוט לא השתתף עד היום בשיחות – ו"לכן זה לא הלך", כדבריו. לטענתו, מנהיגים פוליטיים לא יכולים להוביל לשינוי ללא תמיכה ציבורית רחבה, שכן כל התקדמות אמיתית לשלום תוביל לפעולות אלימות של קיצוניים, ואם הציבור לא "בפנים", ואם ייתן לקיצונים להכתיב תנאים – דינו של התהליך להתמוטט. המטרה, לפיכך, היא לקרב בין שני העמים; להראות שבכל צד יש אנשים בשר ודם וכך לדחוף את ההנהגות להגיע להסכם.

התנאי: לא להיכנס לוויכוחים היסטוריים

הדיונים ב"קונגרס" התקיימו תחת שני תנאים: לדבר אחד לשני בכבוד, ולא להיכנס לוויכוחים היסטוריים. כמו כן, הדיונים עסקו אך ורק בנושאים שנקבעו מראש. אילת, בת 56 מיפו, מספרת שבאה "כדי לצאת מהייאוש ולהתחיל לעשות משהו".

ומה לקחת מהאירוע?

"הדיון היה טוב, הדעות היו מובנות ועלו הצעות ייעול לעשייה, כמו לעשות מפגשים כאלה בגדה ובאוניברסיטאות ערביות".

לובנה, מקלנסווה שבמשולש, מורה בבית ספר בכפר הירוק שהשתתפה בדיונים, אמרה: "זאת פעם ראשונה שאני משתתפת באירוע כזה וזה מאוד מרגש, שמחתי לתרגם לחבר'ה הצעירים שבאו מג'נין, חשוב מאוד שנשמע אחד את השני. נראה לי שזה משהו שיביא לשינוי, יש כאן חבר'ה ערבים שבפעם הראשונה שמעו שיש יהודים שרוצים לסיים את הכיבוש ושרוצים שתי מדינות לשני עמים, וכן חבר׳ה יהודים שבפעם הראשונה שמע שיש גם ערבים שרוצים שלום".

בין המוני האנשים פגשתי באיברהים אחמד אבו אל-הווא, פעיל שלום מהר הזיתים בירושלים. "הפתרון הוא להכיר אחד את השני", הוא אומר, "הפתרון לסכסוך יבוא מתוכנו. הצעירים האלה היום, מה הם רוצים? הם רוצים לחיות בכבוד. נולדנו בלי דת, בלי בגדים, בלי סימנים, בלי שפה, בלי צלב, בלי מגן דוד. אנחנו כולנו בני אדם ואנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו רק לאהוב אחד את השני".

אתה בעד פתרון של שתי מדינות?

"אני לא אכפת לי, אני רק רוצה עתיד לבנים שלי ולנכדים שלי".

אלקנה לוי, בן 23 מתל אביב, בחור ישיבה שעבר בכיכר במקרה מתוך סקרנות בדרכו הביתה, היה סקפטי כלפי האירוע הזה ולא הביע אמון גדול בהידברות בין האנשים. "המעגלים האלה זה נחמד אבל אני לא רואה שייצא מזה משהו. אני רוצה שיהיה לכולם טוב, אבל את חושבת שאם ניתן להם מדינה יהיה להם טוב? תראי מה קורה בסוריה ובשאר מדינות ערב. אני לא סומך על ההנהגה שלהם, יותר טוב להם ככה, כמו המצב עכשיו".

מניסיונו של הנדלמן, בקונגרסים הללו ההתלהבות היא גדולה, אלא שקשה לשמר אותה. הדרך היחידה לדעתו לתרגם את היוזמה שלו לשינוי אמיתי, היא באמצעות חוקים ומוסדות. "אם כל מה שאמרתי לך לא יהפוך למוסד עובד שבמשך שלושה חודשים 120 אנשים ינהלו דיונים – זה לא יתפוס".*

אקטואליה יחסי יהודים ערבים מגזין     
{ לכתבה "רק העם יביא…" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות