מעון יום בדרום תל אביב. צילום: הילה קובץ'

הגן הסודי

לאחר שורת מקרי מוות טראגיים לפני שנתיים, המדינה החליטה לטפל בבעיית "מחסני הילדים" בדרום תל אביב. אז מדוע ההורים בני הקהילות הזרות לא שולחים את ילדיהם למסגרות החדשות והמטופחות? ביקור ב"מגדלור", מעון יום נסתר שאמור להאיר את הקהילה המוכה

יום ראשון בבוקר, שעה 06:50, מחוץ למבנה קטן וישן, תלוי שלט צבעוני של עיריית תל אביב-יפו המכריז: "ברוכים הבאים לגן שלנו". מעבר לכביש, במרחק כמה צעדים משם, עומד מבנה משופץ ומוקפד, מוקף סורגים, שנראה חריג למדי בנוף הזה של אזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. על הבניין הזה, לעומת זאת, לא תלוי שום שלט ואין עליו אף סממן המסגיר את העובדה שבעוד עשר דקות, ישבו גם בו ילדים תל אביבים במעגל, ישירו שירים בעברית וישחקו בקוביות ובארגז החול.

המבנה המטופח, הסודי למחצה, שבו שוהים מדי יום למעלה מ-200 תינוקות בגיל שלושה חודשים עד שלוש שנים, הוא מעון יום לילדי הקהילות הזרות שמופעל על ידי עמותת "יוניטף", בשיתוף עם העירייה, ולראשונה בישראל – גם במימון ממשלתי. החליט מי שהחליט, שלא לתת פומבי לעובדה שזה הייעוד שלו, כנראה כדי להגן על הילדים. גם שֶם רשמי אין לו. רייצ'ל גוטמן, מנהלת פיתוח משאבים של עמותת "יוניטף", אשר הוקמה במטרה להפעיל מועדוניות ומעונות יום לילדים חסרי מעמד, מכנה אותו "המגדלור", שכן הוא אמור להטיל אור על הקהילה, לכוון אותה ולהביא את השינוי המחשבתי והפרקטי באשר לאופן שבו מטופלים ילדיה.

ילדים של השקופים

על-פי נתוני עיריית תל אביב-יפו, מונה כיום קהילת המהגרים המתגוררת בעיר כ-60,000 איש והיא מורכבת ברובה ממבקשי מקלט וממהגרי עבודה, מתוכם כ-2,500 תינוקות עד גיל 3. כל ילד השוהה בישראל זכאי לשירותי חינוך חינם מגיל שלוש ומעלה בשעות הפעילות של מוסדות החינוך הציבוריים. אך בעוד שתינוק להורים ישראלים עד גיל שלוש מטופל במסגרות יומיות ביתיות, עם מטפלות או עם בני משפחה, או לחילופין במעונות פרטיים יקרים, הפעוטות בני הקהילות הזרות סובלים ממצב בעייתי במיוחד.

הוריהם הם אותם עובדים שקופים שאנחנו פוגשים לרוב במטבחים של מסעדות, או מאחורי עגלות ניקיון בקניונים – תמיד מרחוק, תמיד רק לרגע חטוף. הם עובדים במרבית המקרים מבוקר עד ערב, כשהנשים אף לא זכאיות לחופשת לידה, מה שמחייב אותם למצוא פתרון הולם לילדיהם כמעט לכול שעות היממה. ה"פתרון" הזה הוא ברוב המקרים שהות יומיומית ארוכת-שעות ב"מחסני ילדים": הכינוי שהדביקה התקשורת לאותם גנים פיראטיים שמופעלים על ידי אישה אחת או שתיים, גם הן מקהילת הזרים, שאחראיות על עשרות תינוקות, לעתים מעל 50. הפעוטות שוהים שם בדירה צפופה במשך כל היום, בלי אור יום, בתנאי הזנחה וללא פיקוח.

"המגדלור". צילום: הילה קובץ'

"יצא דו"ח מבקר המדינה, התופעה היתה מוכרתו ובעקבות לובי שלנו (של עמותת "יוניטף"; ה"ק) ושל הרשויות המקומיות – היתה מונחת על שולחן ראש הממשלה תכנית להפעלת מסגרות במימון ממשלתי", מספרת רייצ'ל גוטמן, מנהלת פיתוח משאבים של עמותת "יוניטף", אשר הוקמה במטרה להפעיל מועדוניות ומעונות יום לילדים חסרי מעמד. "ורק אחרי חמישה מקרי מוות רצופים ומתוקשרים מאוד של תינוקות במחסני הילדים, בתוך חודשיים, בין החודשים פברואר למארס 2015, התהליך זורז והתקבלה ההחלטה להפעיל את התכנית".

אפילו לא בתפוסה מלאה

כיום מופעלים רק בתל אביב כ-80 גנים פיראטיים, וב"יוניטף" מבינים שלא יצליחו לייצר פתרון חלופי לכולם בטווח הנראה לעין. על כן המטרה היא לא להחליף, אלא לחנך לשינוי: "אנחנו יודעים שלא נצליח לפתור את המצב עבור כל הילדים, אבל השאיפה שלנו היא ליצור מודעות אצל ההורים כדי שידרשו תנאים טובים יותר". על פי התכנית הממשלתית עתידים לקום מספר מעונות-יום נוספים לילדי הקהילות הזרות – "המגדלור" שנפתח בדצמבר 2016 היה הראשון, ובימים אלו העירייה מחפשת מבנים עבור שניים נוספים.

המעון נפתח בדצמבר האחרון והוא יכול לקלוט עד 244 ילדים. כששאלתי את גוטמן איך מחליטים מי נכנס, הופתעתי לשמוע שלא רק שנחסך מהעמותה הצורך להשאיר ילדים בחוץ, אלא שהמעון כלל לא בתפוסה מלאה: "כרגע יש עוד מקומות פנויים ואין שום רשימת המתנה. מאיפה זה נובע? אנחנו קצת יותר יקרים והשעות שלנו לא גמישות, כשהמסגרות של הגנים הפיראטיים הרבה יותר גמישות. הרבה פעמים ההורים צריכים להיות בעבודה כבר ב-07:00 בבוקר ולכן המעון שלנו לא מתאים להם. התוצאה היא שיש לנו שתי כיתות שהן לא מלאות".

לזה גוטמן מתכוונת אפוא כשהיא אומרת שהיא מקווה לחנך לשינוי, וזהו המובן שבו היא מקווה שה"מגדלור" ישמש כמגדלור לקהילה. "ניתן כבר להצביע על תחילתו של שינוי", היא אומרת, "אנחנו שומעים על גננות והורים מגנים פיראטיים שמנסים למצוא עוד אנשי צוות ולצמצם את שעות הפעילות".

למרבה הזוועה, גוטמן מוסיפה ומחדדת באוזנינו שמקרי המוות ששמענו עליהם בתקשורת לפני שנתיים, הם רק חלק קטן מרשימה ארוכה של מקרים טראגיים שנובעים מהזנחה: "הם התפרסמו בשל העובדה שהיו מקרי מוות שקרו בשעות הפעילות, אבל יש מקרי מוות שקרו אחריהן, כמו למשל תינוקות ששוכבים כל היום עם נזלת ואף אחד לא מרים אותם וזה מתפתח מהר מאוד לדלקת ריאות". מאחר שההורים נאלצים לעבוד שעות רבות ביממה, ולעתים גם במקומות רחוקים, המסגרות הפיראטיות עדיין מהוות עבורם את הפתרון ה"אולטימטיבי". את זה גוטמן נלחמת לשנות.

עובדים לפי התקנון

השעה כעת היא 07:00 ואל המעון מתחילים לזרום אמהות ואבות עם ילדים קטנים. בליל של שפות נשמע באוויר, ורבים מההורים מברכים אותי ב"בוקר טוב" בעברית כשהם חולפים על פניי. אדן, שהגיע לארץ מאריתריאה, מספר לי בעברית שוטפת שהוא עובד כעוזר טבח בבית קפה ברחוב בן יהודה. שעות העבודה שלו מאפשרות לו לקחת בבוקר את בנו בן השנתיים אל המעון ולאסוף אותו בסוף היום, אבל מתברר שזאת לא משימה כה פשוטה. לרבים מחבריו זה פשוט לא מתאפשר. עם זאת, הוא מוסיף שהוא מאוד מרוצה מ"המגדלור", ומפציר בחבריו, שנמצאים במסגרות פיראטיות, לשלוח לכאן את ילדיהם. "כאן יותר נקי, יותר נעים, יותר טוב", הוא אומר.

גוטמן מתנדבת להסביר באיזה אופן: "אנחנו עובדות לפי התקנון הישראלי, גננת עד שישה ילדים, וזה עיקר ההבדל בינינו לבין מסגרות פיראטיות – שם, הם לא מודעים לכל הדברים. השאיפה שלנו היא להיות גן ילדים הכי טוב שיש, כמו גן ישראלי, עם שעות מסודרות, עם יחס גננת-ילדים הולם ועם אוכל מאוזן – יש מישהי שמלווה את התפריט והילדים מקבלים שלוש ארוחות ביום: ארוחת בוקר, צהריים וארוחת ארבע".

רוב הגננות במסגרות הפיראטיות חסרות הכשרה בחינוך לגיל הרך, הן לא יודעות איך לטפל בכמות כזאת גדולה של ילדים. איזו הכשרה עוברות הגננות במעון?

"הגננות הן כולן מהקהילה הזרה, ברובן ממערב אפריקה. אלה נשים שאנחנו עובדות איתן הרבה שנים, הן צמחו לתפקיד הזה מתוך העבודה איתנו. הן מקבלות הכשרה רצינית מאוד, ומקבלות ליווי צמוד מהמדריכות הפדגוגיות שלנו".

מה עושים עם הילדים בזמן הזה? יש דאגה להעשרת הילדים וההתפתחות שלהם? או רק לשרוד את היומיום.

"בוודאי שיש. מתכנסים בבוקר, מקבלים את כל הילדים, מארגנים אותם לאכול ארוחת בוקר יחד, יש משחק חופשי ואז יושבים למעגל ושרים שירים. השאיפה שלנו היא שכל הילדים שעוברים דרכנו יתפתחו, כמו כל ילד ישראלי, בזמן שהותם בגן. מעבר לפער הסוציו-אקונומי, יש גם פער תרבותי מאד גדול. הילדים אמנם לא מעורבים עם ילדים ישראלים, אבל הם מגיעים לגנים ישראלים עם תוכן ישראלי, אז השאיפה שלנו היא לתווך את זה אליהם".

ובאיזו שפה מדברים במעון?

"הילדים מדברים מִשְמַש של שפות, וכשהם מגיעים לגן עירוני (מגיל שלוש ואילך; ה"ק) זה באמת דורש מאמץ מאוד גדול – כי שם מדברים עברית. מאחר שהגננות הן מהקהילה הזרה, הן מדברות אנגלית, אבל מתוך השאיפה לצמצם פערים, יש לנו גם מתנדבים צעירים שמגיעים למעון עצמו ומלמדים את הילדים עברית. המתנדבים גם מלמדים את הצוות הזר שירים ישראלים. בימים אלו הם מתכוננים לחג פורים (הראיון נערך בחודש שעבר; ה"ק)".

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של מגזין כותרת*

אוכלוסיות מוחלשות אקטואליה מגזין      
{ לכתבה "הגן הסודי" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות