צרכי פנים

את הניסוי שקיימה לאחרונה צפון קוריאה בנשק בליסטי יש לראות כתעמולה שנועדה לבני עמה. ד"ר ליאורה צרפתי רואה את האיום הבינלאומי שמייצרת המדינה כדרך לשמירת הסדר החברתי

צפון קוריאה היא כיום המדינה המבודדת והמסוגרת ביותר בעולם. על מנת לצאת ממנה יש צורך להיות חלק ממנגנון האליטות השלטוניות או לחצות נהר קפוא, ממוקש ושמור היטב בגבול עם סין. בשני המקרים, בני המשפחה שנותרים בקוריאה הצפונית משמשים כבני ערובה ועלולים להילקח למחנות עבודה בכפייה ו"חינוך מחדש" באם מתגלה עריקתו של קרוב משפחה שיצא ולא שב; עדויות על כך מגיעות ממאות אלפי פליטים החיים ברובם בסין בסמוך לגבול, משוללי אישור שהייה ובמצב כלכלי וחברתי קשה.

במקביל, קים ג'ונג-און נשיא קוריאה הצפונית ומנהלי הפרופגנדה שלו מספרים כי כל הצרות במדינה הן תוצאה של הסנקציות הבינלאומיות בהנהגת ארצות הברית תאבת הבצע. בפרספקטיבה מערבית אנו נוטים לעתים להמעיט בערך הפרופגנדה הזאת ולהתייחס אליה בזלזול. בכך אנו מתעלמים מהעובדה שתושבי צפון קוריאה של ימינו מצויים כבר 70 שנה תחת משטר מסתגר ושתלטני, אשר כיוון את כל מערכת החינוך, הבידור והתרבות בארץ להערצת הנשיא ולשנאת המערב. המידע שאותו יכולים לרכוש תושבי המדינה (שאינם חלק ממערך המודיעין השלטוני) ניזון אך ורק ממנגנוני השידור המפוקחים.

במערך זה רווחים תיאורים מפוארים של הרעיון המכונה "ג'וצ'ה": האידיאולוגיה השלטונית של צפון קוריאה. הג'וצ'ה גובש בעיקר בידי הנשיא השני קים ג'ונג איל אשר ירש ב-1994 את אביו קים איל-סונג, המייסד המיתי וה"נשיא הנצחי" של קוריאה הצפונית ולאחר מותו הוריש את הנשיאות לבנו קים ג'ונג-און. בג'וצ'ה מאפיינים סוציאליסטים הגורסים כי האדם הינו יצור חברתי אשר חייב לממש את עצמו תוך תרומה ואף הקרבה למען הכלל.

יהיה זה פשטני לעצור בחלק זה של התיאוריה, שכן חלקים נכבדים מהספרות שלה עוסקים ביכולותיו המופלאות של הנשיא לנווט את המדינה ואנשיה בעולם האכזר ושוחר המדון. ארצות הברית ודרום קוריאה מתוארות בפרופגנדה הקוריאנית כגיהנום עלי אדמות, בו כל אדם דואג אך ורק לעצמו ותאוות הממון בלבד מניעה את כל ההתרחשויות בחברה. במקום כמו זה המתואר בתקשורת הצפון קוריאני איש לא היה רוצה לחיות. ואכן, לנוכח העובדה כי בצפון קוריאה לא התרחשו עד כה מרידות או הפגנות רחבות היקף נגד השלטון, אף לא פעם משמעותית אחת ב-70 שנות קיומה, נראה  כי הפרופגנדה, לפחות ברוב המקרים, עובדת.

* * *

רוב הפליטים מספרים כי נחשפו באופן לא חוקי ותוך הסתכנות בחייהם למידע שמחוץ למערך זה. חלקם גרו קרוב לגבול סין וקלטו באופן פיראטי שידורי רדיו או שיחות בטלפונים סלולריים מוברחים. רבים רכשו בשוק השחור קלטות של דרמות טלוויזיה דרום קוריאנית, ואילו אחרים מצאו מאגרים נשכחים של ספרות המערב אשר בטעות לא הושמדה. מקורות מידע אלו הפכו את עולמם והם מתארים כיצד מאוהדי הנשיא הפכו לקושרי קשר אשר השתמשו בשיטות מגוונות להבריח את הגבול. אחרים, נחשפו למידע שכזה אך חששו לממש את הבריחה המסוכנת. כפי הנראה ישנם גם רבים אשר גדלו על ברכי האתוס של המהפיכה ושל אידיאולוגית הג'וצ'ה ומאמינים בצדקת הדרך של המפלגה והנשיא. זה אינו המקום היחידי בעולם בו קבוצות בוחרות בחיים של עוני כלכלי בשם הדת או התרבות בה הם דוגלים. אנו מכירים זאת גם ממחוזותינו.

אם נבחן את הסרטון האחרון שהופץ על ידי צפון קוריאה – ובו מתוארת הטלת פצצה אטומית על וושינגטון – לאור השיח הרווח במדינה, נבין כי הוא אינו מהווה איום על ארצות הברית, אלא בעיקר מהווה נדבך בהסברה מדוע העיקרון "הצבא מעל לכל" חייב להיות מיושם. בצפון קוריאה שורר מחסור קיצוני במוצרי צריכה בסיסיים ומזון, והעם ניזון מדברי השלטון כי המחסור נובע ממעשי ארצות הברית. כמו כן, במדיה הצפונית מודיעים חדשות לבקרים כי אמריקה ודרום קוריאה מאיימות על הצפון במלחמה ואף במלחמה גרעינית.

זרע האמת בפרופגנדה כזו הוא ששתי המדינות, המוגדרות "מדינות אויב" בצפון קוריאה, מקיימות באופן שגרתי תמרונים צבאיים משותפים וכי לארצות הברית צוללות גרעיניות המחויבות להגן על דרום קוריאה ויפן במקרה של לוחמה מסוג זה. עם זאת, הדרום לא איים באופן מוחשי על הצפון במשך 70 שנות הקיום בשכנות. האיומים והתוקפנויות היו מהכיוון השני, עת צפון קוריאה ביצעה ניסויים גרעיניים בניגוד לאמנות בינלאומיות, ירתה לעבר איים דרום קוריאנים, בצעה פיגועי התנקשות בראשי הממשל בדרום, ואף חטפה אזרחים דרום קוריאנים. כל אלו מתוארים בצפון קוריאה כמעשי התגוננות בפני כוחות לוחמניים שמקיפים את מדינה המסוגרת.

הסרטון שפורסם לאחרונה הינו דובר קוריאנית ואינו מתורגם. הוא פונה בעיקר לתושבי צפון קוריאה, ובהרחבה גם לתושבי הדרום, אך לא הוכן עבור קהל יעד מערבי או לאמריקאים דוברי אנגלית. לכן, האיומים אינם צריכים להתפרש רק כאקט הפונה אל מחוץ למדינה. מטרתם העיקרית היא לתאר את המצב בפני תושבי צפון קוריאה כמסוכן ושברירי, כל זאת על מנת לקיים את הפרופגנדה הנשענת על פחד מהעולם החיצון תוך השלטת חשש והערצה לארגוני המודיעין והאכיפה בתוך המדינה. ההצלחה של צפון קוריאה במניעת מרידות אלימות והפיכה מוכיחה כי באופן זה ניתן להשיג שקט יחסי גם כאשר מליונים רעבים לקערת אורז. אם משכנעים את ההמונים כי המדד לאושר הוא רמת שיתוף הפעולה והקבוצתיות, אזי הצרכים האישיים והסבל האינדיבידואלי הופכים לא רלוונטיים. גם זאת אנו מכירים ממחוזותינו.*

אקטואליה
{ לכתבה "צרכי פנים" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות