רועי שוורץ. צילום: אביחי לוי

נעים מאוד

לרועי שוורץ, בסך הכל בן 23, נמאס שאין תחבורה ציבורית בשבת. אז הוא ייסד את "נוע תנוע", מיזם שיתופי המחייה קו אחד בגוש דן למשך השבת. "לא זזים", פרויקט מיוחד

שבת בבוקר. האורחים מגיעים עוד כמה שעות ואני יוצאת לקנות להם קינוח. כמה דקות של הליכה מביתי ברמת גן, ואני עולה על האוטובוס שממתין בתחנה. כן, אוטובוס. כן, בשבת. נוסע לו בשקט ברחובות, מוריד אותי ליד שרונה מרקט בתל אביב וממשיך בנסיעה לכיוון הים. הממשלה לא שינתה את עמדתה בזמן שישנתם. גם עיריות רמת גן ותל אביב לא פתחו במהפכה. מי שמפעילה את האוטובוס הזה היא האגודה השיתופית "ואף אל פי כן" שייסד רועי שוורץ תיכון, חיפאי בן 23 בסך הכל, שסירב להשלים עם הפסקת פעילות התחבורה הציבורית בשבת.

רועי פגש את קשיי ההתניידות הנלווים לשבת התל אביבית בעת מגוריו בעיר בתקופת שירותו הצבאי. כמי שמגיע מעיר בה פועלת תחבורה ציברית בשבת במתכונת מצומצמת (במסגרת אותו הסטטוס קוו שמונע את פעילותה במקומות אחרים), הוא זיהה מידה של אבסורדיות הטמונה במציאות הזאת, מציאות שתושבי האזור כבר תופסים כמובנת מאליה. "היו הפגנות ב-2011 על יוקר המחייה, מדברים איתנו על מע"מ אפס וכל מיני דיבורים פופוליסטיים כאלה. הדבר היחיד שמשפחות שיש להן יותר כסף מוציאות עליו אבסולוטית פחות זה תחבורה ציבורית. סעיף התחבורה הוא הסעיף מספר 2 בהוצאות משק הבית", הוא מוחא, "זה פשוט מחדל שקורא לך לבוא ולעשות משהו".

אז רועי בא ועשה. "אמרתי, 'בוא נבדוק מה אפשר לעשות כדי לשנות את זה'", הוא מספר בפשטות. אבל מה שעשה רחוק מלהיות פשוט: במשך שנתיים וחצי הוא ערך בירורים משפטיים, גיבש תכניות, השקיע מכספו והקים אגודה להפעלת המיזם שקדם את השינוי שאליו שאף.

חייל בחזית השבת

המיזם של רועי, "נוע תנוע", החל לפעול לפני מספר חודשים. במסגרתו, האגודה השיתופית שהקים שוכרת אוטובוס מחברת הסעות ו"מחייה" בכל שבת את קו 63 של דן, הנוסע מרמת גן, דרך גבעתיים ועד תל אביב – אחת לשעה בקיץ ואחת לשעתיים בחורף. לאחר הצטרפות לאגודה (באינטרנט) כל המעוניין יכול לעלות על האוטובוס ולשלם באמצעות אפליקציה.

אל רועי הצטרפו בני משפחה, אך גם מתנדבים (בעיקר צעירים תושבי המרכז) שלא הכירו אותו ונרתמו לאחר ששמעו על היוזמה. כשאני עולה לנסיעה אני פוגשת באחד מהם, ליאור, תל-אביבי בן 30 שעובד כיועץ למשרד האוצר. הוא מספר שכל אחד מהמתנדבים מלווה את כל נסיעות הקו בתורו, אחת למספר שבועות, ומוסיף "אנחנו משקיעים הרבה יותר מזה, גם כסף, גם זמן, גם מאמץ".

על האוטובוס, מספרים רועי וליאור, עולים נוסעים מכל הסוגים: משפחות, חברים, צעירים ומבוגרים. חלקם נוסעים לבילוי, חלקם לעבודה, חלקם לבקר קרובים וחברים. חלק מהמפגשים עם הנוסעים בהם הם משתפים אותי, מספקים לי המחשה כואבת של חוסר השוויון שיוצר היעדרה של התחבורה הציבורית בשבת.

"אנשים לא מבינים כמה זה רע שאין תחבורה (ציבורית) ליום אחד", טוען רועי. "הדבר הכי מדהים שעשינו זה להסיע בן אדם מבוגר שאמר שמאז שיצא לפנסיה, הוא לא יכול להרשות לעצמו מכונית, אז הוא נוסע בתחבורה ציבורית, ואתה שואל אותו מה הוא היה עושה בשבתות, אז הוא עונה: 'הייתי תקוע בבית'. או למשל להסיע אם חד הורית שבחיים לא יצאה לטיולים עם הבנים שלה, או להסיע מישהי שהיא קצת חירשת וקצת אילמת, גם אם חד הורית, ואתה אומר 'וואלה, אני לא חושב שהיא היתה יכולה לצאת מהבית בלעדינו'".

מספיקות שתי דקות שיחה עם רועי, סטודנט לכלכלה, כדי להבין שמדובר בבחור מסור ורציני, אחד שעשה "שיעורי בית" בעניין התחבורה הציבורית. כבר בתחילת שיחתנו הוא מתאר לי מחקר בו נטען כי זמן ההמתנה בין אוטובוסים הוא גורם משמעותי בהחלטה של אנשים להחזיק בבעלותם רכב פרטי. "המחקר מדבר על זה שאם הפער מגיע ל-15 דקות, זה עלול להוביל למצב שמי שישתמש באוטובוס הוא 'הקהל השבוי' שלו".

משם הוא עובר לדבר על עוד ועוד מאמרים ונתונים נוספים: "תקציב התחבורה עומד על כ-18 מיליארד שקל בשנה, כשהרוב הולך על פיתוח כבישים. עכשיו, כמות האנשים שחייהם מתקצרים כתוצאה מזיהום אוויר בכל שנה היא 2,500 איש, זה כמעט 5% מהאנשים שנהרגים בשנה במדינה – זיהום של כלי רכב מיוחס (כגורם לקיצור חייהם של) כ-1,250 מתוכם. תאונות הדרכים שמתבצעות על-ידי תחבורה ציבורית, אם משווים את זה למכוניות – 98.5% פחות תאונות דרכים לקילומטר נסיעה".

אבל מאמרים ונתונים לא מספיקים כדי להקים מיזם לתחבורה בשבת. בקרב רבים מאיתנו הם מייצרים בעיקר ייאוש, קיטורים ופוסטים זועמים בפייסבוק. את רועי לעומת זאת הם רק מדרבנים עוד יותר לפעול. "למה אני עושה את זה? בגדול כי אני מאמין שאני יכול לעשות משהו ולשנות ואני לא רואה שאף אחד אחר עשה את זה קודם. אני תמיד אומר שאם נניח יש מלחמה עם המון חזיתות, אז אם אתה תהיה החייל ה-1,001 בחזית עם ה-1,000 אנשים, יש לך הרבה פחות מה לעשות מאשר אם תהיה החייל היחיד בחזית עם האפס אנשים".

זה מפחיד להיות החייל היחיד בחזית עם האפס אנשים.

"אולי, אבל שם אני רוצה להיות, שם אני רוצה לנסות לשנות כי שם יש את הדברים הכי כיפיים. אחד הדברים שקשה לנו זה לראות את היכולת שלנו להשפיע על המערכת. יש לנו את היכולת לעשות שינוי ויש לנו את היכולת להשפיע על המדינה. צעירים זה לא רק אורן חזן, צעירים זה אנשים שניהלו את המדינה בעבר וינהלו את המדינה בעתיד. אנחנו אלה שמשפיעים על המדינה ואנחנו אלה שנשנה אותה".

דווקא ליכודניק

אם שר התחבורה ישראל כ"ץ היה קורא את הכתבה הזאת, הוא ודאי היה מדמיין את רועי לבוש חולצת "מרצ" – הוא הרי טען בעבר כי רוב הנאבקים למען תחבורה ציבורית בשבת הם פעילי שמאל. אבל רועי הוא דווקא אחד מאנשי המחנה שלו: הוא מגדיר את עצמו "ליכודניק", וטוען בהחלטיות כי ה"ליכוד", על-פי המשתקף בחוקתו, תומך בתחבורה ציבורית בשבת. עוד הוא קובע כי דווקא מפלגת "המחנה הציוני" מתנגדת לכך. רועי מדגיש את הלמ"ד ב"מח"ל", שמייצגת את הפלג הליברלי בתנועה, ומפנה את האש אל הציבור הדתי. לטענתו, המפלגות הדתיות הן הסיבה שבגללה מהפכת התחבורה לא תתרחש כנראה בממשלה הנוכחית. גם מהגורמים הדתיים-לאומיים בליכוד הוא לא חוסך ביקורת, וטוען כי התנגדותם מונעת מפופוליזם.

"זה לא כל כך קשור לסטטוס קוו כי אין באמת סטטוס קוו. הציבור הדתי משתמש בו כנקודת ייחוס שממנה אפשר להתחיל ולצבור הישגים רק עבורו", הוא טוען. "היו אוטובוסים בירושלים (בשבת) גם לפני החוק שחוקק ב-1991, לתקנות התעבורה, בסעיף על תחבורה בשבת, ומה שקרה זה שציבור במדינה היה תוקף שם אנשים. עזבי אוטובוסים, מכוניות פרטיות – על סבא וסבתא שלי הושלכה אבן שכמעט הורידה אותם".

מיזם "נוע תנוע" עדיין לא פגש בהתנגדויות מצד גורמים דתיים. "אנחנו דוגלים בעיקרון של קירוב לבבות", רועי אומר, ומוסיף שהמיזם לא פועל בשכונות דתיות ושנעשה שימוש בנהגים שאינם יהודים. "המטרה שלנו היא לא לפגוע באנשים, המטרה שלנו היא להראות שזה לא קשה." הוא טוען. כשאני פונה אל ליאור באותו עניין, הוא מספר לי שבקרבת תחנת המוצא של האוטובוס נמצא בית כנסת ליד תחנת דלק, בה עוברות מכוניות לאורך כל היום, מבלי שתקום מהומה. בעודנו מעלים שתחבורה בשבת היא אולי לא כעצקתה, אנחנו חולפים על פני אדם עטוף תלית. הוא מסתכל על האוטובוס במבט תוהה וממשיך בדרכו, בדיוק כמו אנשים אחרים ברחוב.

סטטוס קוו. או שלא

בשלב זה, כך נראה, נמנעים עימותים עם דתיים, כנראה מכיוון שהמיזם "עובר מתחת לרדאר". המצב הזה אולי דוחה קושי מסוג אחד אך מציב קושי אחר: הבעיה המרכזית בפניה עומדים כיום רועי ושותפיו היא כמות הנוסעים ב"נוע תנוע", שאינה מספיקה למימון הפעלתו ומאלצת אותם להמשיך להשקיע בו מכספם האישי.

אני שואלת את רועי אם הוא לא חושש שלא ייראה בחזרה את הכספים שהשקיע, אך הוא מרגיע ומוסר שהכל מתנהל בהתאם לתוכנית. "כולם אמרו לי 'לא' ושאני לא אוכל להצליח", הוא מספר, "אבל אני בדיוק רוצה לסגור הזמנה של כובעים מסין כדי לשלוח לכל האנשים שצריכים לאכול את הכובע אחרי שהקמתי את 'נוע תנוע'".

רועי מאמין גם ביכולתו של המיזם לממש את מטרתו העליונה: להוות גורם שיעורר את המדינה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. "כשיש כשלים כל כך גדולים במוקדם או במאוחר הם ייפתרו, אנחנו רק הקטליזטור, במוקדם או במאוחר תהיה תחבורה ציבורית בשבת, זו לא שאלה. השאלה היא אם אנחנו נגרום לזה שבמקום שזה יקרה בתוך 40 שנה, זה יהיה בתוך שנתיים או חמש או שנה, זה כבר יהיה הישג עצום לדעתי". תשובה דומה אני מקבלת גם מליאור. אבל אברהם, הנוסע הנוסף (היחיד) בנסיעה, ממהר להגיב מהספסל מאחורינו: "יש לך פה מיליון חרדים ודתיים. מה פתאום. לא משנה איזו קואליציה. תחבורה ציבורית בשבת? בחייך".

עיריות מסוימות מפעילות או מתכוונות להפעיל הסעות בשבת; מיזם דומה ל"נוע תנוע", "שבוס", פועל בירושלים; ושר התחבורה, כ"ץ, טוען כי רפורמה שתתקיים במוניות השירות ב-2017 תוביל לפתרון הבעיה. עם זאת, היכרות קלה עם הפוליטיקה והביורוקרטיה בישראל מעוררת ספקות לגבי מועד מימושה, אם תתממש בכלל. בינתיים, הצעת החוק לאיסור פתיחת עסקים בשבת, שרועי העריך בעת הריאיון שלא תעבור, צלחה את ועדת השרים לענייני חקיקה. אז יכול להיות שמוטב שרועי יחכה קצת עם הזמנת הכובעים מסין. ואף על פי כן, נראה לי שאנשים כמו רועי, בכל חברה, הם צורך חיוני, לפחות כמו תחבורה ציבורית.*

אקטואליה    
{ לכתבה "נעים מאוד" התפרסמה תגובה אחת }

1 {בעיה שלכם - כותרת}

[…] ציבורית שהוקם בירושלים, והחל להתפשט אל ערים נוספות. ראו כאן כתבה על גרסת גוש דן – נב"נ)", היא אומרת. "בישראל, בניגוד לכל מקום אחר […]

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות