טל שניידר

חדל קשקשת ברשת

טל שניידר, עיתונאית עצמאית ובלוגרית פוליטית ("הפלוג"), מרגישה פחות נוח בתוך פייסבוק ומשוכנעת שתימצא טכנולוגיה חדשה שתנקה אותו ואת דומיו | מגמות 2016

מה תהיה המגמה הטכנולוגית הבולטת בשוק התקשורת ב-2016?

"זרימת החדשות בקבוצות וואטסאפ. אני בהחלט מרגישה שצריכת החדשות נמצאת שם בצורה מסיבית. נדמה גם שיהיה 'ניקוי וטיפול' של הרשתות החברתיות כיוון שיש שימוש הולך וגובר של ארגוני טרור בהן שדואג להציג תמונות קשות ישירות לעין. בלי קשר לארגוני הטרור, התפתח שיח מאוד ברוטלי במרחב הפתוח, בין אם זה טוויטר או פייסבוק. אני נמצאת בפייסבוק מ-2007. זה כלי יעיל ליצירת קשרים חברתיים אבל אני מרגישה בשנה האחרונה חוסר נוחות כבד, לא נעים להיות שם. חושבת שהחברות הללו יצטרכו למצוא טכנולוגיה שתנקה – בלי צנזורה – את המרחב, אחרת השימוש ברשתות החברתיות האלו ילך וירד".

האם את צופה שינויים משמעותיים בעבודתו של העיתונאי?

"התמצית העיתונאית של לגלות עובדה, לאמת אותה, לקבל לגביה תגובה ולכתוב אותה, הדבר הזה יישאר תמיד. עיתונאי תמיד צריך לגלות סיפור, להבין שזה סיפור ולספר אותו טוב בכל מדיום. מי שרוצה להגדיר את עצמו עיתונאי ומעוניין שאחרים יגדירו אותו כך, צריך לדעת שהוא מספר סיפור, לא משנה איפה הוא עושה את זה ומה הסגנון שלו".

האם את צופה שינוי משמעותי בעבודתם של כלי התקשורת?

"אני אאוטסיידרית, אני לא נמצאת באף גוף תקשורת ולא יודעת מה קורה שם. בקושי מזמינים אותי להתראיין אצלם. הציפייה שלי היא שיתחילו לשלם הרבה יותר לפרילנסרים ולא ינצלו אותם. שישלמו להם גם כאשר מבקשים לראיין אותם, כמומחים, כמו שנהוג בארגוני תקשורת מובילים בעולם. לאחרונה עליתי לשידור באחת מתחנות הרדיו הידועות בעולם, חברה מחו"ל, הם ראיינו אותי טלפונית ושילמו לי על זה".

מה הגורם שאת צופה שיציב ב-2016 את הסכנה או האתגר הגדולים ביותר לחופש העיתונות?

"אלימות נגד עיתונאים. יש עלייה מאוד גדולה בכל העולם וגם בישראל באלימות נגד עיתונאים. בשנתיים האחרונות היו כמה עיתונאים שממש קיבלו מכות כמו פוראת נאסר, רועי שרון, אמנון אברמוביץ ומרים צחי. המגמה הכי מטרידה זה היחס האגרסיבי כלפי האנשים שעובדים בלהביא סיפור. מדובר גם באלימות ממסדית ואלימות ציבורית. כשמקללים עיתונאים ברשתות החברתיות, אז לא כל כך אכפת להם, אבל בשנים האחרונות רואים אלימות פיסית כלפי עיתונאים וזה פוגע בכולם בלי קשר לשאלה אם אתה ערבי או יהודי מימין או משמאל".

איך את רואה את השתנות המפה התקשורתית בהיבט הכלכלי?

"השוק הישראלי הוא מאוד ריכוזי ולכן שינויים עסקיים משמעותיים, לפחות ממה שנראה מהצד, לא יהיו. גם אם יש כל מיני רעיונות חדשים, אני לא יודעת עד כמה זה משתלב עם האינטרסים של הטייקונים,  המפרסמים וקבוצות לחץ למיניהן. הצורך לרצות מפרסם שגוזר איזה קופון בדרך, לחצים שאנשי עסקים מפעילים על פרסומים למיניהם והמעורבות הרגולטורית המאוד גבוהה של הממשלה ושר התקשורת בכל מה שנאמר ונכתב, מאוד מגביל קריאטיביות. כל הקשר הזה של הון-שלטון-עיתון, כל הריכוז המאוד קלסטרופובי הזה שקיים בישראל, חוסם וחונק יזמות ורעיונות. לכן גם אם יש כאלה, אני לא רואה איך הם נכנסים לגופי התקשורת ומשנים מודלים כלכליים. אם מחפשים פיתוחים בתחום התקשורת אז זה ממש לא בתוך ישראל".

מה צריך לקרות כדי שנראה השנה יותר נשים בתקשורת?

"שההצהרות של חלק ממנהלי גופי התקשורת יהיו לא רק מן השפה ולחוץ אלא גם בפועל. כרגע יש תחושה שזה 'גוד טוקינג פוינט', כמו שאומרים. שזה לא משהו שמיישמים אותו, צריך שכל כלי תקשורת, יבנה מערך שיאפשר לנשים את התחושה שיש עם מי לדבר, מעבר לממונה על הטרדות מיניות. זה מאפשר לנשים לנהל את שגרת העבודה בצורה הרבה יותר נוחה, ולצמוח בתוך מקום העבודה.

"לא היה מזיק שכל מנהל היה עושה סוג של 'ריוויו', או סוג של סריקה של תכנית העבודה בעיניים מגדריות. עצם ביצוע של תהליך הסריקה כזה, מביא לתובנות מדהימות ומשם גם המודעות גוברת. הדברים האלו משפיעים בסופו של דבר באופן עקיף על יותר נשים שיופיעו על המסך או יותר נשים כותבות או יותר נשים בעלות טורי דעה. כי כל המערכות תקשורת, כל ההתנהלות שלהן גם ביחס לקידום וגם ביחס לתוכן תהיה יותר 'ג'נדר פרינדלי'. זה משהו ב-2016 צריך להיות די מובן מאליו. אני אומרת את זה מההיכרות שלי עם רבים מהמנהלים בצמתים המכריעים – עורך ראשי או מנכ"ל – שתשעים אחוז מהם זה גברים. זה כבר לא הגוורדיה של המנהלים המבוגרים, זה חבר'ה שהם בערך בגילי. אני יודעת שיש להם מודעות.

"ב-NRG  לקחו את המודעות לשלב הבא. אחד הדברים שעשו באתר היה להכריז על מדיניות סיקור שונה של נושא ההטרדות המיניות. הם קראו לזה 'משנים סיקור משנים את המסר'. בדסק החדשות שלהם פשוט הכתיבו לעיתונאים, לעורכים ולעובדים שלהם כללי סיקור שונים. זה נעשה בשיתוף עם תא העיתונאיות בזמנו ועם המרכז לנפגעות תקיפה מינית שעזרו להם לנסח את המדיניות. למשל, לשים את הדגש בסיקור על המעוול ולא על הקורבן, לשנות ניסוחים, לא לחשוף איפה שלא צריך קורבנות פוטנציאליים".*

אקטואליה מגזין תקשורת   
{ לכתבה "חדל קשקשת ברשת" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות