שאול אמסטרדמסקי. צילום: אוראל כהן

בחור דיגיטלי

התוכן יתפרק לסמגנטים ועיתונאים יבזבזו יותר זמן ברשתות החברתיות. שאול אמסטרדמסקי, כתב בכיר ב"כלכליסט" שיעניק כיתת אמן בכנס תל אביב הראשון לתקשורת, פורש תחזית טכנולוגית ל-2016

שאול אמסטרדמסקי, עיתונאי "כלכליסט", מה תהיה לדעתך המגמה הטכנולוגית הבולטת בשוק התקשורת ב-2016? 

"בניגוד לארצות הברית, אנחנו שוק קטן. כדי לעשות כל מני אקספרימנטים, צריך הרבה כסף, ואת זה אתה עושה רק אם יש לך שוק. כמו כן, זה יכול להגיע רק מהערוצים המסחריים, ובשביל שהם יעשו את זה, הם צריכים קהל. למשל, כדי להקים כלי תקשורת מסחרי דיגיטלי בלבד עם וידאו וכל מיני פיתוחים דיגיטליים – צריך קהל בשביל זה.

"עכשיו, צריך לשאול איפה הקהל הישראלי נמצא. כמו בכל העולם, הוא נחלק לכמה קבוצות גיל. הקהל הממוסד והבוגר, גיל 40 ומעלה, כבר צורך את החדשות שלו כמו שהוא צורך: צופה בערוץ 2, מנוי על עיתון או קורא את החדשות שלו בטלפון או דרך הרשת החברתית או דרך הפוש של YNET שקפץ לו. אני לא רואה אותו נודד למשהו דיגיטלי חדשני. זה משאיר לנו בעיקר את הקהל הצעיר.

"הפרינט כבר נאבק כמה שנים טובות בעליית הדיגיטל. ומי שמתחילות עכשיו להבין שזה מאיים גם עליהן, הן מהדורות החדשות של הטלוויזיה. אני מניח שנראה התגברות של העניין הזה. כבר בשנה החולפת הן התחילו לפרק את מה שהן עושות בטלוויזיה לסגמנטים שאפשר להציג ברשתות. כי הפלח של הקהל הצעיר, צורך את התוכן שלו בעיקר שם. המבוגרים נגררים אחרי הצעירים כי אין להם ממש ברירה.

לכן, כעת, ובוודאי עם עליית 'נטפליקס', החדשות המסחריות ילכו יותר ויותר לכיוון הזה. המהדורה עדיין שם והיא תמשיך לשלוט, אבל תהיה נדידה ליותר תוכן 'פּרִיק'. אני לא יודע אם תהיה כניסה משמעותית של טלוויזיות חכמות לישראל ב-2016, אבל ככל שתצמח החדירה הזאת לקהל המיינסטרים, אנחנו נראה היווצרות של אפליקציות לטלוויזיה, של חדשות 2 וחדשות 10. אגב, גם אצל וואלה! וידאו ו-YNET וידאו. ואתה תראה את התוכן הלינארי מתחיל יותר ויותר להתפרק.

אתה יכול לתת דוגמה ל"פריקות" הזאת.

"כן, תראה למשל את 'אנליסט' של מתן חודורוב בערוץ 10, או את 'ערך מוסף' בערוץ 2, או את 'ברקוד' של נגה ניר נאמן [כולן פינות קבועות במהדורות החדשות המרכזיות; י.א.]. אלו דברים פריקים בהגדרה, כלומר הם מתוכננים כפינות. או 'הצינור' של גיא לרר שמורכב מסגמנטים על גבי סגמנטים. אין שום בעיה לפרק אותו. אין שום בעיה לעשות סדרת תחקירים של מתן חודורוב.

"בני הדור שלנו כבר לא צופים במהדורה מתחילתה ועד סופה. הדרך שלהם לתפוס אותנו זה על ידי פירוק המהדורה לסגמנטים שמופצים בפייסבוק, למשל. הן רוצות להחזיר אותך בעתיד לטלוויזיה. הדרך שלך להחזיר אותך למכשיר הטלוויזיה, בערוץ שלהן, זה להתלבש על הפלטפורמה של הטלוויזיה החכמה, נגיד של APPLE TV, תהיה לך אפליקציה של 'מאקו' ושם אתה תצרוך את התוכן שלהן. זה חשוב כי זה ישפיע על האופן בו המהדורות בונות את התוכן מלכתחילה למהדורה. מה שאי אפשר לפרק אתה לא תראה באפליקציה, ובגלל שהן רוצות שתראה אותו באפליקציה – התוכן יתחיל לשנות צורה".

האם אתה צופה שינויים משמעותיים בעבודתו של העיתונאי?

"אני צופה החרפה של המצב הקיים. זאת אומרת, ניסיונות של עיתונאים לפעול בכל הזירות הדיגיטליות. אני חושב שיותר ויותר עיתונאים מבינים את הכוח של טוויטר ופייסבוק: מה האפשרויות של כל כלי כזה ומה עושים בכל כלי כזה, כי הם לא מתנהלים אותו דבר. גם בהפצה של תכנים וגם באיסוף וליקוט של מקורות וסיפורים. זה משפיע מאוד על העבודה שלנו כעיתונאים, שכן זה גוזל המון זמן וגם מגביל את הכוח של העיתונאים וממתג אותם כפרסונות מסוימות.

"העיתונאי מבזבז זמן במדיה הזאת, הפייסבוק מבזבז זמן וזה דורש גם השקעה רבה. כשאתה מפרסם משהו לקהל שלך, אתה לא יכול רק לפרסם משהו וללכת. אנחנו גם נראה עכשיו יותר ויותר דברים בעייתיים, יש הרבה מידע ושמועות שצפות באינטרנט ויש התלבטות האם לפרסם או לאמת את המידע, כי המתחרים מפרסמים.

"ניתן היה לראות את זה למשל, במקרה שהיה לאחרונה כשעובד של רמי לוי תקף אותו בפייסבוק, וכלי התקשורת ציטטו אותו ובקושי לקחו תגובה מרמי לוי. בסוף התברר שהסיפור היה בכלל הפוך. וזו רק דוגמה. בעידן שבו אתה יודע שהכל חשוף, ואתה יודע גם שאם אתה לא תעלה את זה, המתחרים שלך כן – קשה מאוד לעשות עיתונות במובן הסופי שלה, כלומר במובן של לבדוק את הסיפור לעומק, להצליב, להשיג תגובות ורק בסוף לפרסם. אנחנו נראה יותר ויותר מקרים כאלה".

אתה צופה שינוי משמעותי בעבודתם של ארגוני התקשורת?

"אני חושב שאנחנו נראה הרבה יותר וידיאו, אף על פי שהוא לא כלכלי. אין מה לעשות, הווידיאו הוא המלך. מעבר לזה, השימוש ברשתות יהיה הרבה יותר אינהרנטי – בתוך הדיווח. אנחנו ו'הארץ' עושים את זה, או למשל, אתרים שמכניסים ציוצים של הכתבים בטוויטר באופן מובנה לתוך האתר. כך שיהיו גם דיווחים וגם פרשנות אני מניח שהמדיה ישקיעו באפיקים האלה.

"אני גם חושב שיהיה יותר מאמץ להשקיע בתוכן דיגיטלי בעל ערך מוסף. לא ברמה הטכנית של אנימציה, אלא להנגיש תוכן דיגיטלי לקוראים ולאפשר לקוראים לספר את הסיפור בעצמם ולחקור מאגרי נתונים שאנחנו מעלים. להנגיש סיפור מורכב באמצעים דיגיטליים בשביל שהוא יגיע ליותר אנשים. למשל במתווה הגז, העלינו את המתווה עצמו לאתר, כלומר את המסמך כשעליו יש כל מיני ביאורים שחשבנו שיש להוסיף. אני מניח שהמגמה הזאת תגבר. אני לא יודע כמה שוק יש לזה פה, אבל זה איזשהו ניסיון להשתמש בדיגיטל לא רק כאמצעי הפצה, אלא לנצל את התכונות הפנימיות שלו כדי לתת לך ערך מוסף חדש.

מה הגורם שאת/ה צופה שיציב ב-2016 את הסכנה או האתגר הגדולים ביותר לחופש העיתונות?

"חד משמעית הממשלה.  תראה, יש תמיד את העניינים המספריים, 'ככל שההכנסות נעלמות, קשה לעשות עיתונות', אבל זה אתגר פנימי ולא חיצוני. ככל שיש לך ממשלה שמעוניינת בפחות ביקורת ותנקוט בצעדים בשביל להקשות על עיתונאים וכלי תקשורת להתקיים ולפעול בחופשיות, זה אתגר. הממשלה שולטת דה פאקטו בחובות של הערוצים המסחריים וברגולציה שלהם. ראש הממשלה הוא שר התקשורת – יותר הכרזה מזה אין.

"כשאתה שולט על גוף, אתה מעביר לו מסר מאוד פשוט – תתיישר או שאהרוג אותך מבחינה עסקית. אני מזכיר לך את התיקון לחוק ההזוי שנפל בסוף, שבערוץ הציבורי אסור להביע דעה. זו הצהרת כוונות".

האם ב-2016 תהיה לתקשורת יותר או פחות השפעה?

"אני חושב שיותר. זו תשובה דואלית. זה כאילו מצד אחד יותר, אבל  מצד שני, בגלל שהתקשורת מזוהה כשמאלנית, אז כביכול לא – אבל אני לא חושב שזה נכון יותר. פה, בישראל, ככל שאתה מזוהה כשמאלני, זה יוצר מעין תגובת נגד כזאת והאמון שרוכש לך הציבור נסדק בקרב קהלים מסוימים. וככל שהאמון שלך נסדק, כך יכולת ההשפעה שלך נמוכה יותר. זה מצד אחד.

"מצד שני, אם לשפוט לפי מה שראינו השנה עם מתווה הגז, אז ניתן לראות שהשפעת התקשורת, ביחד עם החברה האזרחית, גדלה. יש פה שני כוחות מנוגדים. מצד אחד התקשורת עם החברה האזרחית שבדרך כלל לא מגיעות לכותרות, מופיעות שם יותר ויותר, בכל מני נושאים כלכליים. מצד שני, ככל שהווקטור הזה יהפוך לעוצמתי ומשמעותי יותר, כך יפעל הווקטור הנגדי שאומר 'הנה כל השמאלנים האלה שמנסים להרוס את הממשלה'. אני מניח גם שלאור זה, תצמח יותר תקשורת ימנית או שהשפעתה תגדל. אבל חשוב להבין שהצד השני לא יכול להתקדם ללא הצד האחד. רק כשיש איום מצד אחד לצד השני, יש יותר הצדקה לצדי השני להפוך לותר דומיננטי".

האם יימצא השנה מודל כלכלי פורץ דרך לעיתונות?

"לשאול אם נמצא מודל כלכלי פורץ דרך לעיתונות, זה כמו שתשאל אותי אם אני יודע מה יהיה שער הנפט בסוף השנה".

האם צופה שנחזה בסגירה של כלי תקשורת? בצמיחה של חדשים?

"אני לא חושב שייסגרו, ובעניין של פתיחה של כלי תקשורת, אולי ייפתחו חדשים על רקע של ימין שמאל. למשל, ההסתדרות פתחה עכשיו כלי תקשורת משלה. ערוץ 20 לא חדש, אבל לך תדע מה יהיה עוד – אולי ערוץ טלוויזיה לוואלה!. אז אני חושב שככל שיקומו פה יותר כלי תקשורת, זה יהיה על רקע של ימין ושמאל ולא על הרקע של 'וואו יש פה הזדמנות עסקית לעשות רווח על עיתונות'".

מה צריך לקרות כדי שנראה השנה יותר נשים בתקשורת?

"בתקשורת עצמה יש די הרבה נשים. אני לא מרגיש שיש פחות נשים. אני עובד בעיתון שהעורכת הראשית שלו היא אישה, ראש מערכת החדשות היא אישה ואלו שני תפקידי מפתח בעיתון. מהדורת החדשות הנצפית ביותר בישראל מוגשת על ידי אישה, תוכנית התחקירים הנצפית ביותר בישראל מוגשת בידי אישה. דווקא בפאנלים אתה רואה שיש באמת רוב גברי וזה קורה אגב בעיקר כי העיסוק המרכזי של כל הפאנלים האלה הם הנושאים המדיניים-ביטחוניים. ושם אתה מתקשה למצוא נשים.

"אני חושב שככל שננוע לאזורים שהם יותר רלוונטיים לחיינו, שזה החברתי-כלכלי, שם אני חושב שיש יותר נשים, לא הלכתי לספור, אבל זה הרושם שלי. ברגע שננטוש את המיליטריזם שהוא גברי מאוד, אז אולי המצב ישתנה".*

אקטואליה מגזין תקשורת    
{ לכתבה "בחור דיגיטלי" לא התפרסמו תגובות }

{ הוספת תגובה }

* כתובת המייל לא תופיע בתגובות